פרידריך מינצר
 | |
| לידה |
22 באפריל 1868 אופולה, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
20 באוקטובר 1942 (בגיל 74) טרזיינשטט, צ'כיה |
| ענף מדעי | היסטוריה, לימודים קלאסיים |
| מקום מגורים | שלזיה, יוון, איטליה גרמניה |
| מקום קבורה |
Zentralfriedhof Münster |
| מקום לימודים | |
| מוסדות | |
| תרומות עיקריות | |
| מיוצרי ומפתחי ענף הפרוסופוגרפיה | |
  | |
פרידריך מינצר (בגרמנית: Friedrich Münzer; 22 באפריל 1868 - 20 באוקטובר 1942) היה מלומד יהודי-גרמני שהתמחה בלימודים הקלאסיים, ונודע בפיתוח הפרוסופוגרפיה, בייחוד זו המוקדשת לקשרי המשפחה ברומא העתיקה שהייתה לה תרומה לחקר המאבקים פוליטיים.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מינצר נולד באופולה, שלזיה (כיום אופולה, פולין), למשפחת סוחרים יהודית, למד באוניברסיטת לייפציג וב-1887 החל ללמוד באוניברסיטת ברלין, שם הוא כתב את התזה "De Gente Valeria" בהדרכתו של אוטו הירשפלד. ב-1893 הוא נסע לרומא, שם רתם אותו גאורג ויסובה (Georg Wissowa) לכתיבת מאמרים ביוגרפיים עבור אנציקלופדיית פאולי-ויסובה. משם הוא המשיך לאתונה והשתתף בחפירות באקרופוליס. הוא פגש שם את קלרה אנגלס, והם נישאו שנתיים מאוחר יותר, ב-4 בספטמבר 1897.
בינתיים מונה מינצר ב-1896 למרצה ללא שכר באוניברסיטת בזל, הוא וקלרה התקיימו מתמיכת הוריהם ומכתיבת מאמריו (כאשר הגיש בקשה לקבל משרה הוא הצהיר על עצמו כחבר הכנסייה האוונגליסטית-לותרנית; שלוש שנים קודם לכן היה כתוב בקורות חייו שהוא היה בעל אמונה יהודית). ב-1902 הוא קיבל משרה בפילולוגיה קלאסית. ב-1912 הוא קיבל משרה בקניגסברג ונהיה עובד ציבור באופן רשמי.
קלרה הלכה לעולמה ממגפת שפעת ב-15 בדצמבר 1918, וב-1921 קיבל האלמן משרה באוניברסיטת מינסטר. עבודתו החשובה ביותר, "Römische Adelsparteien und Adelsfamilien", ראתה אור ב-1920 והביאה לו תהילה לראשונה בחייו.
הוא מונה לדיקן האוניברסיטה ב-1923, וב-1924 נשא לאישה את האלמנה קלרה לונקה-פלוגר (Clara Lunke née Ploeger) ובכך נהפך לאב חורג של שני מתבגרים.
מינצר בדרך כלל לא היה מעורב פוליטית אולם הוא נקלע לתסבוכת ב-1933 כשיצא חוק שמטרתו להרחיק קומוניסטים, לא-ארים ומתנגדי המפלגה הנאצית. בינואר 1935 חוק חדש הורה על פיטוריהם של כל המרצים והפרופסורים מעל גיל 65 (צעד שנועד לאפשר את העסקתם של אוהדי הנאצים), ומינצר פרש רשמית ב-23 ביולי 1935.
אשתו נפטרה ב-1935, וב-14 בנובמבר של אותה שנה הוא סווג רשמית כיהודי ובשל כך קולגות ומכרים רבים התרחקו ממנו. אף על פי כן הוא המשיך לכתוב מאמרים לאנציקלופדיית פאולי-ויסובה, מאמרים שהתקבלו, למרות החוק שאסר על יהודים לפרסם. ב-1938 כפה עליו חוק חדש לאמץ שם יהודי אמצעי, והוא כונה רשמית "היהודי פרידריך ישראל מינצר". במכתב לרונלד סיים ששלח ב-12 בדצמבר 1938, הוא כתב שהמצב החדש "העציב אותי מאוד", אולם הוא עדיין מחשיב עצמו כטוב יותר מאשר הרבה אחרים.
למרות שכמה חברים הפצירו בו, הוא סירב להגר מגרמניה. ביולי 1942 לקח אותו הגסטפו לגטו טרזיינשטט. בתו המאומצת מרגרט השיגה עבורו מעט הטבות, כמו הזכות לקבל ולשלוח מכתבים, ולקבל את מזוודתו בלי שנגעו בה, ולבסוף הוא שוחרר מטרזיינשטט. אולם מגפת זיהום במעי הגס פשתה במחנה, והיא הכניעה אותו בו ביום שמרגרט קיבלה את ההודעה שאביה שוחרר.
מבחר מעבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- De Gente Valeria (1891)
- Die Entstehung der Historien des Tacitus (1901)
- Cacus der Rinddieb (1911)
- Roman Aristocratic Parties and Families (1920, transl. Therese Ridley, The Johns Hopkins University Press, 1999) - includes biographical sketch
- Die Entstehung des römischen Principats (1927)
- thousands of articles in Pauly-Wissowa
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Alfred Kneppe & Josef Wiesehöfer, Friedrich Münzer: Ein Althistoriker zwischen Kaiserreich und Nationalsozialismus, Bonn 1983. ISBN 3-7749-2040-0