פרנץ הרמן שולצה-דליטש
 | |
| לידה |
29 באוגוסט 1808 דליטש (עיר), הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
29 באפריל 1883 (בגיל 74) פוטסדאם, הקיסרות הגרמנית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הישן של פוטסדאם |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לייפציג, אוניברסיטת האלה-ויטנברג |
| זרם | ליברליזם |
| תחומי עניין | כלכלה, פוליטיקה, משפטים |
| עיסוק |
כלכלן, פוליטיקאי, משפטן, בנקאי, סופר |
| מדינה |
ממלכת סקסוניה |
  | |
פרנץ הרמן שולצה-דליטש (בגרמנית: Franz Hermann Schulze-Delitzsch; 29 באוגוסט 1808 - 29 באפריל 1883) היה כלכלן גרמני, וממייסדי מפלגת הקדמה הגרמנית ב-1861. הוא נודע כמי שיצר את קואופרטיב האשראי הראשון בעולם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שולצה-דליטש נולד בדליטש (Delitzsch) שבממלכת סקסוניה. הוא למד משפטים באוניברסיטת לייפציג ובאוניברסיטת האלה, ובגיל שלושים קיבל תפקיד בבית המשפט של ברלין. שלוש שנים לאחר מכן קיבל מינוי להיות שופט בדליטש. ב-1848 נכנס שולצה-דליטש לפרלמנט הפרוסי הלאומי, והצטרף לחוג המרכז-שמאל. באותו זמן, שם משפחתו הורחב משולצה ל'שולצה-דליטש', על מנת להבדיל בינו ובין אחרים בפרלמנט שנשאו את השם שולצה. הוא כיהן כנשיא ועדת החקירה שנתבקשה לבדוק את מצב הפועלים ובעלי המלאכה, והמפגש שלו איתם הותיר עליו רושם עמוק; שולצה-דליטש הבין את נחיצות הפעולה הקואופרטיבית על מנת להיטיב עם הסוחרים הקטנים והבינוניים, ולאפשר להם להתחרות כנגד הקפיטליסטים הגדולים.
הוא היה חבר בלנדטאג של פרוסיה במהלך מאורעות 1848–1849, ופרש כעבור זמן קצר מכהונתו, ושב לעירו. כאן הקדיש עצמו לארגון הפעולה הקואופרטיבית בגרמניה, ולייסוד בנק עממי. ב-1850 ייסד בנק שכזה, ותוך 8 שנים בלבד קמו 25 בנקים נוספים. באותם בנקים יצרו הלקוחות פיקדונות קטנים עבור עצמם, וקיבלו אשראי ודיווידנדים בהתאמה. חברי הדירקטוריון של הבנק הורכב מן הלקוחות עצמם.
ב-1859 יותר מ-200 בנקים כבר נוהלו באופן מרוכז תחת ידיו של שולצה-דליטש. הוא קידם את הוועידה הקואופרטיבית הראשונה בויימאר, וייסד את הלשכה המרכזית לחברות הקואופרטיביות. ב-1861 נכנס בשנית לבית הנבחרים הפרוסי, והפך לחבר של קבע במפלגת הקדמה הגרמנית. ב-1863 הוא השקיע סכום כסף גדול בשמירה על מוסדות ומשרדי הקואופרציה שהקים, חרף אמונתו העיקשת בכך שיעמדו בכוחות עצמם ללא עזרה חיצונית. בשנים הבאות השקיע שולצה-דליטש ביצירתם של מרכזים קואופרטיביים מקומיים, וב-1865 הביא להקמתו של קואופרטיב האשראי הגרמני הגדול (Deutsche Genossenschafts-Bank).
כחבר הפרלמנט הפרוסי עלה בידי שולצה-דליטש לקדם חקיקה שתהווה מסד משפטי וחוקתי לפעולתם הכלכלית של הארגונים הקואופרטיבים. לאחר איחודה של גרמניה ב-1871 נכנסו החוקים הללו לספר החוקים של המדינה החדשה, ועזרו לבסס את הקואופרציות הפיננסיות שהוקמו זה מכבר.
שולצה-דליטש מת בשיבה טובה באפריל 1883, ברצותו להשאיר אחריו מוניטין של מי שהיה מיטיבם הגדול של הסוחרים הקטנים ובעלי המלאכה - יותר מאשר מייסד הבנק הקואופרטיבי. במותו היו בגרמניה לבדה למעלה מ-3500 סניפי בנק קואופרטיביים עם פיקדונות בשווי של למעלה מ-100 מיליון דולר. המערכת הבנקאית המסועפת הגיעה לאוסטריה, איטליה, בלגיה ורוסיה, והייתה כה דומיננטית עד שאפילו לב טולסטוי הזכיר אותה ברומן שלו אנה קארנינה.
