צ'וקצ'ים
צ'וקצ'ים (ברוסית: Чукчи) הם עם השוכן בצפון-מזרח אסיה, בחצי האי הצ'וקצ'י שלחוף ים ברינג וים צ'וקצ'י. מספרם של הצ'וקצ'ים הוא 15,908.
השם "צ'וקצ'ים" הוא שיבוש של המילה צ'אבאצ'ו ("מרובה איילים"), המתייחסת למגדלי האיילים הנודדים בחלקו הפנימי של חצי האי, בניגוד למגדלי הכלבים, השוכנים במחנות קבע סמוך לחופי ים ברינג. בינם לבין עצמם מבכרים הצ'וקצ'ים את הכינוי "אוראוולדאט" שפירושו "בני אדם" וזאת בדומה ל"אינואיטים", שהוא השם אותו מבכרים האסקימואים על פני הכינוי שהצמיד להם האדם הלבן.
במבנה גופם ובצורתם הכללית דומים בני השבט הצ'וקצ'י לעמים המונגולואידים של צפון מזרח אסיה, אך יש בהם גם מאפיינים הקרובים יותר לאינדיאנים של צפון אמריקה, בגון עורם ובמבנה עיניהם.
המפגש הראשון בין הצ'וקצ'ים לרוסים התרחש בשנת 1644; מיכאיל סטאדוחין, חוקר ארצות שסייר ברחבי סיביר, גילה את השבט הצ'וקצ'י ופרסם את דבר קיומו. הגילוי הביא אל מחנות הצ'וקצ'ים את הזרים, שלא טובת הצ'וקצ'ים הייתה לנגד עיניהם אלא רווחים. במלחמה שפרצה בין הצדדים ניגפו הצ'וקצ'ים ונהדפו מן הגדה השמאלית של נהר קולימה. משנת 1770, לאחר שהובסו הרוסים בקרב קשה, שככו הקרבות ונקבעו יחסי מסחר בין שני הצדדים, ביתרון ברור לצד הרוסי הבקיא והמנוסה על פני הצד הצ'וקצ'י חסר הניסיון והתמים. מאז בוא האירופאים והאמריקאים אל חצי האי הצ'וקצ'י, הורגלו הצ'וקצ'ים לסחור עמם ולרכוש מהם מוצרים שונים שלא היו חלק ממורשתם, כלי עבודה, כלי נשק ומוצרי צריכה שונים, בהם טבק. בעשור הראשון לקיום ברית המועצות, הגיעו נציגי השלטון הסובייטי אל הצ'וקצ'ים והחלו לעצב את דמותם לפי החזון הקומוניסטי.
בין שני השבטים, מגדלי האיילים הנוודים ומגדלי הכלבים יושבי הקבע, מתנהלים יחסי מסחר הדדיים. יושבי הקבע, שהם בעיקרם ציידים ודייגים, משתמשים בעורות איילים לבניית "יאראנגות" - אוהלי פרווה - למשכנם ולתפירת בגדים ונעליים, ואת עורות האיילים הם רוכשים ממגדלי האיילים. אלה מצדם רוכשים מהם את בשר חיות הצייד ואת פרוותיהם, והעסקות הללו התבצעו במשך שנים כסחר חליפין.
בדת הצ'וקצ'ית, בכל אובייקט, בין אם הוא חי ובין אם דומם, שוכנת רוח. רוח זו יכולה להיות מזיקה או מיטיבה. במספר מיתוסים של בני הצ'וקצ'י טמונה קוסמולוגיה דואליסטית.
כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז הקמת ברית המועצות הגיעו נציגי ממשל ללמד את בני העם הצ'וקצ'י את התרבות הסובייטית והאלפבית הקרילי. הוקמו בתי ספר ובתי חולים ואזור המחיה שלהם הפך למחוז האוטונומי צ'וקוטקה.
כיום מרבית בני העם הצ'וקצ'י עברו לערים הגדולות וכבר אינם מנהלים אורח חיים מסורתי כבעבר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאיל פרישווין, "ז'ן-שן - שורש החיים", תרגום אברהם שלונסקי, ספריית פועלים 1956
- טיכון סיומושקין, "ארץ הצ'וקצ'ים", תרגום אברהם שלונסקי, ספריית פועלים 1945
- טיכון סיומושקין, "אליטט פורש להרים", תרגום שמשון נחמני, ספריית פועלים 1954
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צ'וקצ'ים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
