קארל גרוסמן
 | |
| כרזת מבוקש של גרוסמן | |
| לידה |
13 בדצמבר 1863 גרמניה,נוירופין |
|---|---|
| התאבד |
5 ביולי 1922 (בגיל 58) ברלין, רפובליקת ויימאר  |
| מדינה |
גרמניה, הקיסרות הגרמנית |
  | |
קארל פרידריך וילהלם גרוסמן (בגרמנית: Carl Friedrich Wilhelm Großmann; 13 בדצמבר 1863 – 5 ביולי 1922) היה רוצח סדרתי גרמני. גרוסמן התאבד בזמן שחיכה להוצאתו להורג מבלי לתת הודאה שלמה על היקף פשעיו ומניעיו, והם נותרו במידה רבה לא ידועים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא ידוע הרבה על ראשית חייו של גרוסמן, מלבד שהיו לו העדפות סדיסטיות בכל הנוגע למין, ושהורשע מספר פעמים בגין התעללות מינית בילדים.
ב-21 באוגוסט 1921 נעצר גרוסמן בדירתו שבברלין אחרי ששכנים שמעו צרחות ורעשים של דפיקות מדירתו ובעקבותיהם שקט. השוטרים שפרצו לדירה ובדקו את המקום מצאו על המיטה גופה טרייה של אישה שנרצחה. גרוסמן נלקח למעצר והועמד לדין בגין רצח מדרגה ראשונה. שכנים דיווחו שבמהלך השנים האחרונות היה נראה כי גרוסמן בילה באופן סדיר בחברתן של נשים, בעיקר צעירות שנראו עניות. רבות נכנסו לדירה, אך רק מעטות יצאו ממנה.
לפני כן, במהלך מלחמת העולם הראשונה, מכר גרוסמן בשר רב בשוק השחור, ואף היה לו דוכן נקניקיות בתחנת רכבת קרובה לביתו. האמונה הרווחת היא שהבשר היה משאריות של קורבנותיו, כשהעצמות וחלקים אחרים שהם בלתי אכילים הושלכו לנהר. לא ידוע כמה קורבנות גרוסמן קטל. רק הגופה של הקורבן האחרון נמצאה, יחד עם כתמי דם בדירה שהראו שלפחות עוד שלושה אנשים נרצחו שם בשבועות המעטים שקדמו למעצר. יש המציעים כי 50 נשים נכנסו לדירתו של גרוסמן שם הן נרצחו, בותרו ולבסוף נאכלו על ידי לקוחות תמימים של עסקי הבשר שלו.
גרוסמן הורשע ברצח ונידון למוות, אך לפני ביצוע גזר הדין הוא תלה את עצמו בתאו[1].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Matthias Blazek (2009), Carl Großmann und Friedrich Schumann – Zwei Serienmörder in den zwanziger Jahren, ibidem-Verlag, Stuttgart, ISBN 978-3-8382-0027-9
- Horst Bosetzky (2004), Die Bestie vom Schlesischen Bahnhof, Jaron-Verlag, Berlin, ISBN 3-89773-078-2
- Peter Haining (2005), Cannibal Killers Murderers who kill and eat their victims, chapter: "The Bread And Butter Brides", Magpie Books, UK, ISBN 978-1-84529-792-3
- Maria Tatar (1995), Lustmord: Sexual Murder in Weimar Germany, Princeton, NJ (English), ISBN 0-691-01590-2
- Masters, R.E.L.; Lea, Eduard; Edwardes, Allen, (1963), Perverse Crimes in History: Evolving Concepts of Sadism, Lust-Murder, and Necrophilia from Ancient to Modern Times, NY: Julian Press
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ (Blazek (2009 עמוד 61