קנרית

קנרית
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
משפחה:	פרושיים
סוג:	בזבוז
מין:	'קנרית
שם מדעי
	Serinus canaria; ‏ליניאוס, 1758

המונח "כנרית" מפנה לכאן. לערך העוסק בנגנית כינור, ראו כנר.

קנרית או בַּזְבּוּז קָנָרִי (שם מדעי: Serinus canaria; מקובל גם הכתיב כנרית) היא מין ציפור שיר קטנת גוף ממשפחת הפרושיים. הקנרית מצויה באופן טבעי באיים הקנריים, האיים האזוריים ומדיירה. רוב גופן של הקנריות החיות בטבע צהוב-ירקרק, וגבן מפוספס ברצועות חומות. בתי הגידול הטבעיים של הקנרית הם אזורים פתוחים למחצה, כדוגמת פרדסים, שם היא בונה את קנה על העצים או השיחים. המזון המועדף על הקנרית הוא עשבים ממינים שונים, דגניים ותאנים.

כחלק מתהליך החיזור, כל שנה מזמר הקנרי שיר אחד המורכב מצלילים שונים. בזמר זה קיימת תופעה נוירולוגית מעניינת. בתקופת הרבייה, מתחלקים תאי עצב באזור מסוים במוח הקנרי. אותו אזור גדל ומתרחב עקב יצירת סינפסות (קשרים עצביים) חדשות. לאחר תקופת הרבייה חוזר מוחו של הקנרי לגודלו המקורי. לאחר שנה, עם בוא עונת הרבייה, אותו אזור משתנה שוב, והקנרי מזמר "שיר" חדש לחלוטין.^[2]

תוחלת החיים של הקנרית בטבע היא כ-10 שנים^[3], בעוד בשבייה היא נעה בין 10 ל-15 שנים^[4].

הקנרית האטלנטית סווגה טקסונומית לראשונה על ידי לינאוס ב-1758, בספרו Systema Naturae. היא סווגה במקור על ידי לינאוס כתת-מין של הבזבוז האירופי, אך כמה עשורים לאחר מכן הועברה על ידי הטקסונום קויור לסוג Serinus, אליו היא שייכת עד היום. הבזבוז האירופי הוא המין הקרוב אליה ביותר, ואם יוכלאו, כרבע מצאצאיהם של הקנרית והבזבוז יוכלו להתרבות.

הקנרית שימשה כורי פחם על מנת להתריע על נוכחות של גזים רעילים במכרות. אם הקנרית הייתה מגלה סימני מצוקה זו הייתה אינדיקציה לקיומם של גזים רעילים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה של הקנרית נע בין 10 ל-12 ס"מ, מוטת כנפיה היא בין 21 ל-23.7 ס"מ, ומשקלה בין 8.4 ל-24.3 גרם, בעוד הממוצע עומד על כ-15 גרם. ראשו, חזהו ובטנו של הזכר צהובים-ירקרקים, בעוד פניו, רצועת העין שלו ומצחו בעלי גוון צהוב מודגש יותר. הבטן התחתונה וחלקו התחתון של הזנב לבנבנים, ועל צדי גופו ישנן רצועות כהות. העורף והגב אפורים-ירוקים, ומפוספסים בפסים בעלי גוון כהה. העכוז צהוב דהוי. הנקבה דומה לזכר במראה, אך צבעי גופה דהויים יותר: ראשה ובטנה בעלי גוון אפור יותר, בעוד הגוונים הצהובים בבטנה ובחזה בולטים פחות. צבע נוצותיהם של פרטים צעירים נוטה יותר לחום, בעוד חלק גדול מגופם מפוספס ברצועות כהות.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנרית היא מין חברותי, ומקננת בדרך כלל בקבוצות בהן כל זוג מגן על טריטוריה קטנה. הקן דמוי-הכוס נבנה בין מטר עד שישה מטרים מעל הקרקע בעץ או בשיח, בהם הוא מוסווה היטב. החומרים העיקריים המרכיבים את הקן הם זרדים, עשבים, טחבים וחומרים נוספים מן הצומח, ומרופד בשערות ובנוצות.

עונת ההטלה באיים הקנריים היא בדרך כלל בין ינואר ליולי; באיים האזוריים היא בין מרס ליולי, כאשר שיא מספר הביצים המוטלות הוא במאי, ובמדיירה בין מרס ליוני, כאשר השיא הוא באפריל ובמאי. הביצים כחולות בהירות או כחולות-ירקרקות; בקצהן הרחב, ישנם גוונים סגלגלים או אדמדמים. הנקבה מטילה 3-4 ביצים בתטולה, ובמקרים נדירים אף 5; למרות זאת, בדרך כלל מספר הצאצאים שהיא מגדלת עד לבגרות הוא בדרך כלל 2 או 3. הביצים נדגרות במשך 13-14 ימים, והצאצאים פורחים מהקן כ-14-21 יום לאחר בקיעתם, כאשר הממוצע עומד על כ-17 או 15 ימים לאחר הבקיעה.

בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנרית בויתה בידי האדם בתחילת המאה ה-15^[3] בידי מלחים ספרדים שהביאו אותם מאזור גידולה ליבשת אירופה, ומאז היא נפוצה כחיית מחמד; האיים הקנריים, אזור בו היא נפוצה, הוא המקור לשמה. ישנם מספר הבדלים בין הקנרית המבויתת לזו החיה בטבע, הנובעים מברירה מלאכותית שמטרתה השבחת קולה של הכנרית ושינוי צבעי גופה.

זכר הקנרית, דהיינו קנר, שר במשך כל השנה חוץ מתקופת ההשרה אשר נמשכת בדרך כלל חודש בתחילת הסתיו. הנקבה איננה שרה, אבל ישנן נקבות ששורקות שירים מאוד קצרים. מכל ציפורי השיר המבויתיים קנרית היא בין בעלות כושר הביטוי הקולי הטוב ביותר; קולה העשיר ומשך שירתה הארוך, שעשוי להגיע ל-25 שניות, הפך אותה לפופולרית בקרב מגדלים^[3].

לקנרית מספר תת-מינים - קנרית שרה, קנרית צבעונית וקנרית מקושטת - ומספר רב (יותר מ-120) של תת-מינים שפותחו בידי האדם. ביניהם ניתן למנות את קנרית גלוסטר, קנרית אצילית סקוטית, בונדוק (הכלאה בין חוחית לקנרית), ועוד.