דגניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןדגניים
Gewohnliches Knauelgras und mehr.jpg

Salt-marsh Chidham 5.2.2003.jpg

מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: דגנאים
משפחה: דגניים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Poaceae
ברנרט, 1895

דגניים (שם מדעי: Poaceae ולעתים Gramineae) היא משפחת צמחים חד-פסיגיים המשתייכת לסדרת הדגנאים. המשפחה מונה בין 7,000 ל-12,000 מינים, ובין 400 ל-650 סוגים הנפוצים בעולם כולו. הדגניים הם ממשפחות הצמחים החשובות לכלכלה ולתרבות האנושית עקב שימושם המגוון והנפוץ על ידי האדם למטרות תבואה, מספוא, מרעה, צמחי מרפא, הפקת סוכר וחומרי בניין.

רובם של מיני הדגניים הם עשבים חד או רב שנתיים בעלי גבעולים נבובים. שורשיהם בדרך כלל מורכבים מציציות צפופות. הגבעול או הקנה מורכב בדרך כלל ממפרקים אטומים, ופרקים נבובים. הקנה בעל יציבות רבה ויכול להתכופף ולא להישבר. העלים מורכבים משלושה חלקים, נדן, טרף, ולשונית. הנדן עוטף את פרקי הקנה או הגבעול בצורת צינור שסוע, כאשר הטרף הארוך והצר הוא החלק החופשי של העלה ומשתרך כלפי מטה. הלשונית מחברת בין שני החלקים. תפרחת הדגניים מסודרת בקבוצות של שבולת, אשבול או מכבד.

צמחים דגניים מתורבתים שהאדם מגדלם לצורך חקלאות נקראים בשם דגן. הדגן מהווה מקור מזון עיקרי של האנושות, וכנראה המקור הגדול ביותר לחלבון. גידולי דגן כוללים אורז בהודו ובמזרח הרחוק, תירס במקסיקו, חיטה ושעורה באירופה וצפון אמריקה, והדורה באפריקה. צמחי דגן מגודלים גם לשם מרעה ומספוא של משק חי, בעיקר כבשים ובקר.

מבנה הפרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדגניים תפרחות הבנויות משיבוליות. בפרח לכל שיבולת שני קשקשים ירקרקים, מוץ עליון ומוץ תחתון, אשר עוטפים את אברי הפרח הפנימיים. שני המוצים נתונים זה בתוך זה והגדול שבהם, התחתון, מכסה במקצת את השני ומסתיים בזיף קשה וארוך המכונה מלען. שלושה אבקנים, זירייהם ארוכים ודקים ומשלשלים את המאבקים הבשלים מחוץ לשיבולית.

בין המוץ העליון והאבקנים יושבים עוד שני קשקשים קטנים המכונים קשקשי תפיחה. בעת הפריחה תופחים ועל ידי כך נפתחים שני המוצים והפרח נפתח. שחלה עילית שבראשה צלקת מחולקת לשתי אונות שעירות או מנוצות. מבנה מותאם להאבקה ברוח. שחלה מגורה אחת מכילה ביצית יחידה, והפרי המתפתח ממנה הוא הגרגר- פרי יבש בן זרע אחד (קליפת הפרי היא חלק מקליפת הזרע), הזרע מכיל עובר קטן העומד בצדו של אנדוספרם גדול. הסדר (מלמטה למעלה) - גלומות - מוצים - קשקשי תפיחה.

משפחה יחידה בסדרת הדגנאים. נוהגים לחלק אותה לשתי תת-משפחה: סיסניים ודוחניים. תפוצתה - בכל העולם, מהאזורים הארקטיים עד האזורים הטרופיים. הדגניים היא אחת המשפחות הגדולות בצמחים העילאיים, ולה כ-500 סוגים וכ-7,000 מינים. בדרך כלל הדגניים הם צמחים עשבוניים חד-שנתיים ורב-שנתיים, גבעולם חלול (רק בסוגים מועטים כגון תירס, הגבעול אטום). מפרקי-הגבעול ניכרים היטב, הם טפוחים ואטומים. העלים מסורגים ועורכים בשני טורים. בסיס העלה הוא נדני ועוטף אותו גבעול. טרף העלה דמוי סרגל או איזמל. לרוב, במעבר בין הנדן והטרף, ישנה תוספת קרומית דמוית לשון, הקרויה-לשונית. הלשונית סותמת את הקנה הנבוב ומונעת חדירת מי גשם והתפשטות ריקבון לגבעולים. פטוטרת אין, ועורקי הטרף של העלה מקבילים.

הפרחים הם קטנים, חסרי צבע בולט לעין. הם ערוכים בשיבוליות. השיבולית מכילה פרח אחד, שניים או יותר, היושבים על ציר דק ומלווים או עטופים בחפים. כל שיבולית נושאת בבסיסה שני חפים – גלומות, העומדות זו מול זו, האחת מעל השנייה. לעתים הן אינן שוות בגודלן וצורתן. ויש שאחת מהן או שתיהן מנוונות. הן נושאות לפעמים זיף ארוך המכונה מַלְעָן. גם הפרחים עטופים בשני חפים-מוֹצִים, תחתון ועליון. הפרח מכיל בדר"כ עטיף מנוון בצורת שני קשקשים, שלושה אבקנים ועלי אחד. הזיר - ארוך ונימי. המאבק - דמוי חץ בבסיסו ושיווי-משקלו רופף. השחלה נושאת בראשה שתי צלקות דמויות נוצה. יש שהפרחים הם חד מיניים או ריקים. השיבוליות ערוכות בתפרחות בצורת שיבולת, אשכול או מַכְבֵּד. ההאבקה נעשית על ידי הרוח ולרוב זרה, כי ברוב הדגניים מקדימים המאבקים להבשיל לפני הצלקות. (מהלקסיקון הבוטני)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דגניים בוויקישיתוף
Dahlia redoute.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.