קפה Le Dôme
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מסעדה  |
| מיקום |
הרובע הארבעה-עשר של פריז |
| מדינה |
צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1898 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1898 |
| קואורדינטות | 48°50′31″N 2°19′45″E / 48.8419°N 2.3291°E |
|
www | |
|
(למפת פריז רגילה)   קפה Le Dôme  | |
  | |
קפה Le Dôme (בצרפתית: Café le Dôme או Café du Dôme) היא מסעדה במונפרנאס, פריז שנפתחה לראשונה ב-1898. בהתבסס על הדוגמה שהוקמה על ידי La Closerie des Lilas (הוקם ב-1847) ואחריו הוקמו Café de la Rotonde (ב-1911), Le Select (ב-1925) ו-La Coupole (ב-1927), לה דום היה ידוע בתור מקום מפגש אינטלקטואלי לאמנים וסופרים בתקופת בין המלחמות. בית הקפה יצר והפיץ רכילות וסיפק חילופי מסרים ושוק 'מעל השולחן' שעסקו בעתיד אמנותי וספרותי.[1] פקדו אותו ציירים, פסלים, סופרים, משוררים, דוגמנים, אניני אמנות וסוחרים.
לימים הפך לה דום למקום הכינוס של המושבה הספרותית האמריקאית והפך למוקד לאמנים שהתתגוררו בגדה השמאלית של פריז.
פעם אמן עני היה יכול להשיג נקניקיית טולוז וצלחת מחית תפוחי אדמה בדולר. כיום היא מסעדת דגים מובילה (מדריך מישלן האדום נתן לה כוכב אחד), עם עיצוב נוחות מיושן.[2] סופרת האוכל פטרישיה וולס אמרה, "יכולתי לסעוד ב-Le Dôme פעם בשבוע, להתענג על מגש של צדפות מלוחות ו-sole meunière שאין דומה להם".[3]
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הקפה/מסעדה ממוקמת, כאמור, ברובע מונפרנס, קרוב לתחנת מטור וואוון (Vavin).
דומיירס[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח Dômiers נטבע כדי להתייחס לקבוצה הבינלאומית של אמנים חזותיים וספרותיים שהתאספו ב-Café du Dôme, כולל:
- סמואל בקט (1906–1989)
- ולטר בנימין (1892–1940)
- תומאס הארט בנטון (1889–1975)
- רוברט קאפה (1913–1954)
- לאונורה קרינגטון (1917–2011)
- אנרי קרטייה-ברסון (1908–2004)
- אליסטר קראולי (1875–1947)
- קונסטנט דטרה (1891–1945)
- מקס ארנסט (1891–1976)
- ליאונור פיני (1907–1996)
- ארנסטו דה פיורי (1884–1945)
- Tsuguharu Foujita (1886–1968)
- יצחק פרנקל (1899–1981)
- פול גוגן (1848–1903)
- אידה גרהרדי (1862–1927)
- חליל ג'בראן (1883–1931)
- ארנסט המינגוויי (1899–1961)
- אלמיר דה הורי (1906–1976)
- יוסף הווייק (1883–1962)
- וסילי קנדינסקי (1866–1944)
- מוזס קיסלינג (1891–1953)
- אווה קוצ'בר (1891–1943)
- ולדימיר לנין (1870–1924)
- סינקלר לואיס (1885–1951)
- שאנדור מאראי (1900–1989)
- הנרי מילר (1891–1980)
- אמדאו מודיליאני (1884–1920)
- אנאיס נין (1903–1977)
- מרט אופנהיים (1913–1985)
- ז'יל פאסין (1885–1930)
- פול פיקאסו (1881–1973)
- עזרא פאונד (1885–1972)
- מאן ריי (1890–1976)
- לואי שנקר (1903–1981)
- חיים סוטין (1893–1943)
- ארנסטו סאבטו (1911–2010)
- Re Soupault (1901–1996)
- גרדה טארו (1910–1937)
- מיקה ולטרי (1908–1979)
בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנרי מילר, חוג הסרטן (1934)
- אליוט פול, מיקי פין המסתורי: או רצח בקפה דו דום (1939)
- ארנסט המינגוויי: התייחסות לחברי הסצנה הספרותית הפריזאית שנפגשת בכיפה ב-The Torrents of Spring (1926); וזרח השמש (1926) ועוד.[4]
- "פריז", מילים מאת אדית פיאף
- פרישתו הקסומה של אליסטר קראולי פוקדת את Du Dome.[5]
- סימון דה בובואר, היא באה להישאר (1943)
- ז'אן-פול סארטר, עידן התבונה (1947)
- ארנסטו סאבטו, אבדון אל המדביר (1976)
- אנאיס נין, דלתא של ונוס (1977)
- ג'ין ריס, בוקר טוב, חצות (1939)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קפה Le Dôme (בצרפתית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Mark King, "Memories of Paris" (אורכב 23.06.2021 בארכיון Wayback Machine), Artist Mark King Website
- ^ Friedrich, Otto, Time (21 במאי 1990). "The Great Cafes of Paris". אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "At Home with Patricia Wells" (אורכב 05.09.2008 בארכיון Wayback Machine), Patricia Wells website
- ^ Hemingway in Paris
- ^ sacred-texts.com John St. John, The Record of the Magical Retirement of G. H. Frater, O.'. M.'.