עזרא פאונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עזרא פאונד
עזרא פאונד, 1913
עזרא פאונד, 1913
לידה 30 באוקטובר 1885
היילי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בנובמבר 1972 (בגיל 87)
ונציה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, מבקר ספרותי, מלחין, מתרגם, אוטוביוגרף, סופר, כלכלן, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פנסילבניה, קולג' המילטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס בולינגן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עזרא פאונדאנגלית: Ezra Pound;‏ 30 באוקטובר 18851 בנובמבר 1972) היה משורר אמריקאי נודע, אבי האימג'יזם. מלבד היותו אחד המשוררים האמריקאים החשובים בכל הזמנים, היה מתרגם חשוב, מהראשונים שהכיר למערב את השירה היפנית והסינית (למשל, את המשורר הסיני לי באי)[דרוש מקור]. בתקופת מלחמת העולם השנייה שיתף פעולה עם הפשיסטים באיטליה ועל כך נשפט לאחר המלחמה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא פאונד נולד בשנת 1885 במדינת איידהו כעזרא ווסטון לומיס פאונד להומר לומיס פאונד ואיזבל ווסטון. מנעוריו שאף להיות משורר. בשנת 1901, בגיל 17, החל ללמוד באוניברסיטת פנסילבניה. בשנת 1905, בגיל 20, הוענק לו תואר ראשון במדעי הרוח ולאחר מכן המשיך לימודיו בשפות רומאניות. בהחליטו כי אין מקום למשוררים בארצות הברית, יצא בשנת 1906 לגלות מרצון באירופה, שנמשכה עשרות שנים. בוונציה הוציא בשנת 1908 את ספר שיריו הראשון. לאחר מכן עבר ללונדון ובה התפרנס מכתיבה והוראה והיה למזכירו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס. בשנת 1910 הוציא לאור את ספר מסותיו הראשון. ב-1913 החל לכתוב בכתב עת בשם "האגואיסט", ואף שיכנע את ג'יימס ג'ויס לעשות כן, לאחר שקיבל עליו המלצה מייטס. בימי מלחמת העולם הראשונה חי באירלנד בביתו של ייטס. שנים אלה ועד שנות העשרים, נחשבות לפסגת יצירתו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאונד, שהגיע ללונדון ב-1909, התחבר שם למשוררי התקופה ובין השאר למשוררת אוליביה שקספיר (אנ'). ב-1914 נישא פאונד לביתה של אוליביה, דורותי שקספיר (Dorothy Shakespear) (אנ').

ב-1921 עברה המשפחה לפריז שם ניהל פאונד פרשיית אהבים ארוכת שנים עם אולגה רודגה (אנ') שהייתה צעירה ממנו ב-10 שנים. היחסים האלו נמשכו גם כשעברה משפחת פאונד לאיטליה ובעקבות יחסים אלו הרתה אולגה וביולי 1925 ילדה את ביתם מארי. במקביל הרתה גם דורותי ובספטמבר אותה שנה ילדה את בנם אומאר פאונד (אנ').

דעותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת המעצר של פאונד

בשנת 1924 השתקע באיטליה בעיר ראפאלו שבריביירה. בתקופה זו החליט שלא די לו ביצירת שירה חדשנית והפך ל"מתקן עולם" בכתיבת שירה פוליטית ימנית רדיקלית. שיריו כוונו מאז בעיקר נגד הריבית העושקת ובהמשך הפך למסית אנטישמי בוטה, שיצא ביצירתו נגד היהדות כאשמה בכל תחלואי העולם, ולבסוף הגיע להערצת מוסוליני והיטלר.

קרבתו לחוגים בעלי דעות דומות הביאוהו לקצה הימני של המפה הפוליטית ולשנאת היהודים אותם האשים בכל צרות העולם. דעותיו אלו הביאו אותו, בתקופת מלחמת העולם השנייה, לשתף פעולה עם הפשיסטים באיטליה ועל כך נשפט, בסיום המלחמה, על ידי הצבא האמריקאי. לאחריה נקבע שהוא בלתי כשיר לעמוד לדין והוא הושם במשך 13 שנה בבית חולים לחולי נפש.

בעת מלחמת העולם השנייה התגורר פאונד באיטליה, ומאז שנת 1942 שידר שידורי תעמולה פשיסטית נגד ארצות הברית ובעלות בריתה שנלחמו בנאציזם ובפשיזם. תעמולתו הייתה מלווה בהסתה אנטישמית.

בתום המלחמה, בשנת 1945, נעצר פאונד על ידי השלטונות האמריקאים. תחילה נכלא במחנה צבאי אמריקאי ליד העיר פיזה ובהמשך הובא לארצות הברית על מנת להעמידו לדין באשמת בגידה[1][2]. בלחץ ידידיו ומעריציו מחוגי הספרות והשירה, ובזכות מעמדו כמשורר גדול, הוא נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין[3][4] ואושפז ונכלא בבית חולים פסיכיאטרי, עד לשנת 1958. שחרורו התאפשר בעקבות עצומה של סופרים ואנשי רוח מכל העולם, דוגמת ז'אן פול סארטר וארנסט המינגוויי, ידידו הטוב, שאף תמך בו כלכלית[5]. בעת אשפוזו המשיך בכתיבת שירה שפורסמה בשנת 1957. שירתו זו, שנכתבה לאחר שדבר השואה כבר הפך לידיעת הכלל, הייתה שירה אנטישמית קיצונית וארסית. "היהודי" בשיריו הוא המרמה את הגוי, הוא השולט בכל והדוחף את הגוי למלחמה, שכוונתו היא להביא להשמדתו.

לאחר שחרורו מהאשפוז ב-1958[6] חזר פאונד לאיטליה וחי בוונציה עד למותו בשנת 1972. נקבר בסן מיקלה[7][8]

גם לאחר מותו ב-1972 המשיכו דעותיו הפשיסטיות והאנטישמיות בחייו להעיב על הערכתו כמשורר[9][10][11]

פרשת פרס בולינגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס בולינגן (אנ') לספרות לאומית אמריקאית נוסד ב-1948 על ידי משפחת מלון (אנ') ומומן על ידי קרן בולינגן (אנ'). שם הפרס נלקח משם בית מגוריו של הפסיכולוג קרל יונג בשווייץ. מייסדי הקרן ואנשי ועדת הפרס היו כולם בני דמותו של פאונד דהיינו קתולים שמרנים וחלקם אף אנטישמים[12]. ב-1949 הם החליטו (בשיתוף עם ספריית הקונגרס) להעניק את הפרס הראשון (בסך 1000 ליש"ט) לפאונד כהוקרה על ספרו "הפיזאן קנטוס" (זמירות פיזה - על שם המחנה בו נכלא עם סיום המלחמה)(אנ') אותו כתב בתקופת מאסרו (כנראה שמתן הפרס היה גם חלק מהלחץ לשחררו מבית המשוגעים). ההחלטה גרמה למחלוקת גדולה בעולם כשמצדדי מתן הפרס טענו לתרומה הספרותית הגדולה של פאונד ומתנגדי מתן הפרס העלו את דעותיו האנטישמיות ואת בוגדנותו בתקופת המלחמה[13][14][15][16][17][18][19]

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים רבים של פאונד תורגמו לעברית, בדרך כלל בכתבי עת.

  • "שירים של עזרא פאונד", 1984, הוצאת 'כנרת', תרגום דורון קורן.
  • "עזרא פאונד - מבחר כתבים", מאגד יחדיו חלק ניכר מתרגומי פאונד שראו עד כה אור בעברית לצד שלל תרגומים חדשים. זהו כינוס של קטעים נרחבים מיצירתו של פאונד; החל בשיריו הקצרים ובקטעים מן 'הקאנטוס', עבור בתרגומיו, במנשריו ובכתביו העיוניים, וכלה בראיונותיו, מכתביו ושידוריו ברדיו הפשיסטי של איטליה. לכל אלו נוסף נספח מקיף של דברי ביקורת, התייחסויות, רשימות ומאמרים – שנכתבו במהלך תשעה עשורים בידי אנשי ספרות עבריים – העוסקים בפאונד האיש, בפאונד המשורר, ובמשנתו. הוצאת 'דחק - לספרות טובה', 2014. עורך: יהודה ויזן, .

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן זך, אימג'יזם ווורטיציזם. נכתב ב-1976 בעבור האנתולוגיה: Modernism: A Guide to European Literature של הוצאת Penguin Books ובו הוא סיכם את עיקרי מחקר עבודת הדוקטור שלו. המאמר הופיע בעברית ב-2010, בהוצאת "עמדה", ב"סדרת דחק לספרות טובה", (תרגם מאנגלית: יהודה ויזן).
  • משה רון, מלכות ומכולת, כסף ואמת: אורי צבי גרינברג ועזרא פאונד, בתוך: ממתכת השכל חצוב, קובץ מחקרים ביצירת אורי צבי גרינברג (עורך: חנן חבר), ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ט, עמ' 49-60.
  • אלן גינסברג מראיין את עזרא פאונד, 'דחק' כתב עת לספרות טובה, כרך א'. 2011 עברית: יהודה ויזן.
  • עזרא פאונד – א-ב של הקריאה - פרקים 6-7 (מאנגלית: יהודה ויזן),  דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עזרא פאונד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הבוגדים האמריקנים לדין, הצופה, 19 בנובמבר 1942
  2. ^ עזרא פאונד בשבי, דבר, 7 במאי 1945
  3. ^ משורר עזרא פאונד משוגע ?, משמר, 30 בינואר 1946
  4. ^ עמנואל כ"ץקרב איתנים סביב משורר בוגד, הבוקר, 24 במאי 1946
  5. ^ גבריאל צפרוניהמסע לשחרור פאונד, הבוקר, 15 באפריל 1958
  6. ^ המשורר עזרא פאונד ישוחרר בקרוב, למרחב, 26 במרץ 1958
  7. ^ מת המשורר עזרא פאונד, מעריב, 2 בנובמבר 1972
  8. ^ משה דוראנטישמי, בוגד ומשורר גדול.., מעריב, 3 בנובמבר 1972
  9. ^ עמנואל ברמןהפולמוס בארה"ב סביב עזרא פאונד, דבר, 16 במרץ 1973
  10. ^ פאונד והמשטר הפשיסטי, מעריב, 19 בנובמבר 1976
  11. ^ פאונד - אנטישמי עד הסוף, מעריב, 19 בינואר 1979
  12. ^ בועדת הפרס ישבו בין השאר המשוררים ט. ס. אליוט וויסטן יו אודן
  13. ^ פרס ספרותי אמריקאי לספר שירים אנטישמי, קול העם, 23 באוגוסט 1949
  14. ^ פרס ספרותי למשורר אנטישמי, על המשמר, 23 באוגוסט 1949
  15. ^ י.ל.טלר, השערוריה הספרותית באמריקה, מעריב, 26 באוגוסט 1949
  16. ^ נחום מליץפרס למשורר פשיסטי, דבר, 30 באוגוסט 1949
  17. ^ הוא אנטישמי אך בעל כשרון כזה..., על המשמר, 16 בספטמבר 1949
  18. ^ א. אבירם, פולמוס עזרא פאונד, הבוקר, 7 באוקטובר 1949
  19. ^ הופסק מתן פרסים על ידי ספריית הקונגרס האמריקאי, חרות, 10 בנובמבר 1949