שאנדור מאראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאנדור מאראי
Márai Sándor
Sándor Márai.png
לידה 11 באפריל 1900
קושיצה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 21 בפברואר 1989 (בגיל 88)
סן דייגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Grosschmid Sándor Károly Henrik עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, משורר, מתרגם, מחבר רומנים, תסריטאי, סופר, מחבר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לייפציג, אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית, גרמנית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות הנרות בערו עד כלות, המורדים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שאנדור מאראיהונגרית: Márai Sándor; שמו בלידה - שאנדור גרוסשמידט פון מארה; 11 באפריל 1900 - 21 בפברואר 1989) היה סופר הונגרי.

קורות חייו ומפעלו הספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאראי נולד ב-11 באפריל 1900 בעיר קאשה, כיום קושיצה שבסלובקיה, למשפחה בעלת שורשים גרמניים "סאכסים". כמתנגד למשטר הקומוניסטי בהונגריה, מאראי היגר עם אשתו ובנו המאומץ ב-1948, תחילה לאיטליה ושווייץ, ואחר-כך, ב-1952, לניו יורק. במשך כ-15 שנה, בשלבים המוקדמים של המלחמה הקרה, עבד ברדיו אירופה החופשית. ב-1980 עבר לסן דייגו. בשנותיו האחרונות שקע מאראי בדכאון ומצבו הבריאותי הדרדר בעקבות מות אשתו ב-1986 ומות בנו המאומץ כשנה לאחר מכן, עד שב-21 בפברואר 1989 התאבד בירייה. הוא השאיר אחריו שלוש נכדות.[1]

מאראי היה אחד הסופרים ההונגרים הפוריים ביותר במאה העשרים. במשך שנות חייו הארוכות כתב מאראי יותר מחמישים יצירות: רומנים, נובלות, סיפורים קצרים ויומנים. במהלך חייו היה מוכר בעיקר במולדתו, וזכה להכרה והצלחה ברחבי העולם רק כעשור לאחר מותו. ייחודה העיקרי של כתיבתו הוא בהצלחתה לפענח את מבטי הזרות של הגולה והתלוש וביכולתה לרדת ליסודות תחושת הניכור של האדם המודרני. הזרות והניכור הם היסודות המרכזיים ביצירתו של מאראי, אשר חי כבר בשנות העשרים תשע שנים מחוץ לגבולות הונגריה. גם מוצאו הגרמני ועיר מולדתו הקרועה בין הונגריוּת, גרמניוּת וסלובקיוּת הביאו אותו בדיעבד להתנגד לפשיזם ולקומוניזם – לאו דווקא בגלל תפיסותיו הפוליטיות, אלא בעיקר מחמת חוסר יכולתו להזדהות לגמרי עם מקום אחד ומשטר אחד. מאראי ראה בלשון ההונגרית את ביתו, ובכל זאת היה אזרח העולם ואדם שרוב חייו עברו עליו בניכר.

למן הרומן הראשון שמאראי פרסם, "השוחט" שיצא לאור בווינה בשנת 1924, התבלטה כתיבתו בניתוחיה הפסיכולוגיים. אחת מפסגות יצירתו, "וידוייו של בורגני" (1935), מצטיינת ביסודות אוטוביוגרפיים וידויים, שנהפכו למותג הספרותי של מאראי. עיקר הספר בקורות הגיבור, נער בן ארבע-עשרה הבורח מביתו ומתקומם נגד סביבתו הבורגנית. יצירת מופת אחרת של מאראי היא "סינבאד חוזר הביתה" (1940), רומן המספר על היום האחרון בחייו של היוצר ג'וּלָה קְרוּדִי (1878-1933).

בשנת 1942 נבחר לחבר בהתכתבות וכעבור שנה לחבר באקדמיה ההונגרית למדעים.

גזה פון רדוואני, במאי קולנוע היה אחיו.

ספרים שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנרות בערו עד כלות (1942), יצא לאור בתרגומה של מרים אלגזי בהוצאת כתר, 2002.
  • גירושין בבודה, יצא לאור בתרגומה של מרים אלגזי בהוצאת כתר, 2006.
  • הירושה, יצא לאור בתרגומה של מרים אלגזי בהוצאת כתר, 2007.
  • האמיתית, יצא לאור בתרגומה של מרים אלגזי בהוצאת כתר, 2009.
  • זכרונות מהונגריה 1944 - 1948, יצא לאור בתרגומה של רותי גליק בהוצאת כתר, 2012.
  • המורדים (1930), יצא לאור בתרגומו של דוד טרבאי בהוצאת כתר, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של שאנדור מאראי בעיר הולדתו קושיצה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Scott Martelle, After Death, a Literary Rebirth, Los Angeles Times, Jan. 15, 2002