ראש עיריית פריז

ראש עיריית פריז

אן אידלגו
איוש נוכחי	אן אידלגו
תאריך כניסה לתפקיד	5 באפריל 2014
דרכי מינוי	נבחר על ידי מועצת העיר הנבחרת על ידי אזרחי העיר
תחום שיפוט	פריז
מושב המשרה	בית עיריית פריז
משך כהונה קצוב	קדנציה בת 6 שנים
ייסוד המשרה	15 ביולי 1789 20 במרץ 1977
איוש ראשון	ז'אן-סילוון ביי
https://www.paris.fr/

בית עיריית פריז - אוטל דה ויל

ראש עיריית פריז (בצרפתית: Maire de Paris) הוא (או היא) ראש הרשות מבצעת במתחם המוניציפלי של העיר פריז. ראש העיר הנוכחית היא אן אידלגו, האשה הראשונה המכהנת בתפקיד. אחריות ראש העיר היא על ניהול כל הנושאים השוטפים של העיר (למעט המשטרה, ור' בהמשך). על ראש העיר מפקחת מועצת העיר פריז (המשמשת בו זמנית מועצת העיר ומועצת המחוז) המונה 109 נבחרים מ-20 רובעי פריז והיא גם זו הבוחרת את ראש העיר מבין שורותיה למשך כהונה באורך שש שנים. במשך תקופות ארוכות בהיסטוריה של העיר לא היה לה ראש עירייה מקרב תושביה (למעשה, מלבד מספר תקופות של חודשים ספורים, לא היה לה ראש עיר במובן הרגיל מ-1794 ועד 1977) והיא נוהלה על ידי פקיד שהתמנה על ידי השלטון, ואשר היה באופן מסורתי בן אצולה. במשטר המלוכני שלפני המהפכה הצרפתית היה זה "ראש הסוחרים" של פריז (prévôt des marchands). לאחר מכן היה זה מושל מחון הסן שהיה אחראי על תקציב העירייה וניהולה, בעוד התפעול השוטף נמסר, החל מ-1871, לידי ראשי הרבעים (הקרויים אף הם "ראש עיר" עד היום ובניין המינהל של הרובע נקרא "עירייה") ולמועצה נבחרת שבראשה כיהן "נשיא" סמלי וחסר סמכויות. רק בשנת 1977 הוחזר תפקיד ראש העירייה של פריז בדומה לזה של ראשי ערים אחרות. החל מ-1357 שכן הממונה על העיר באוטל דה ויל, המשמש גם כיום כבית העירייה של פריז.

היסטוריה

ראש סוחרי פריז

נציג הסוחרים של העיר מוזכר לראשונה במסמך מאפריל 1263, זמנו של לואי התשיעי, מלך צרפת, כבא-כוחם של הבורגנים. נושא המשרה עמד בראש קבוצה של ארבעה זקנים נכבדים (Échevin) שהיו אחראים על תחזוקת העיר ונתיבי המים, על שיפוט מסחרי ואזרחי, על גביית מס ועל עבודות ציבוריות בתחום העיר המוקף חומה. בימי הביניים הייתה זו משרה נבחרת (בחירות התקיימו פעם בשנתיים ב-16 באוגוסט) ומולה ניצב פקיד שלטוני ממונה - נציב פריז (Prévôt de Paris), שפיקח על השלטון העירוני ותיווך בינו ובין המלך. המשרה הגיעה לשיא כוחה הפוליטי בימי כהונתו של אטיין מרסל (1354–1358). מיד לאחר מכן החל השלטון המרכזי לכרסם בסמכויות ראש הסוחרים עד למרד אזרחי (Révolte des Maillotins, "מרד הפטישאים") שפרץ ב-1382, על רקע עול המיסים. במסגרת דיכוי המרד על ידי שארל השישי ודודו, העוצר פיליפ השני, דוכס בורגונדיה, בוטל התפקיד כמשרה נבחרת ואוחד עם זה של הנציב השלטוני. התפקיד הוחזר ב-1412, כתפקיד ממונה על ידי המלך מקרב נאמניו.

בין האישים שנשאו במשרה זו ניתן למנות את גיום בידה (1522-1523); פרנסואה מירון (1604-1609); מישל-אטיין טורגו (1729-1740, על שמו מפת טורגו) ואחרים, שעל שם רבים מהם קרויים רחובות בעיר פריז.

מאז המהפכה הצרפתית

אחד הצעדים הראשונים של המהפכה הצרפתית (כבר ב-14 ביולי 1789) היה רצח "ראש הסוחרים" האחרון, ז'אק דה פלסל (Jacques de Flesselles), והקמת הקומונה של פריז בראשותו של ז'אן-סילוון ביי (Jean-Sylvain Bailly) שנחשב לפיכך לראש העיר הראשון של פריז. ראש העיר היה אחראי על הפעלת כוחות שיטור שעצרו, חקרו, עינו והוציאו להורג מלוכנים ואנשי אצולה בעיר במהלך שלטון הטרור (1793-1794). בשל הסמכויות המסוכנות שריכז בידו, בוטלה לפיכך משרת ראש העיר פריז לאחר הפיכת ה-9 בתרמידור (27 ביולי 1794), שהביאה לסיומה את תקופת שלטון הטרור. ראש העיר האחרון בתקופה זו, ז'אן-באטיסט פלוריו-לאסקו (Jean-Baptiste Fleuriot-Lescot), הוצא להורג באמצעות הגיליוטינה יחד עם פטרונו, מקסימיליאן רובספייר.

המשרה שבה ונוצרה מחדש בעקבות מהפכת פברואר 1848 והקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה. אולם כבר בחודש יוני של אותה שנה בוטלה המשרה עקב בחירתו של נפוליאון השלישי וכינון הקיסרות השנייה. התפקיד השלטוני של מחוז פריז נמסר לידי מושל מחוז הסן שהיה מינוי אישי של שר הפנים הצרפתי. בתפקיד זה כיהנו שניים מהמשפיעים ביותר על העיר, קלוד-פיליבר ברתלו דה רמבוטו (כיהן בתפקיד בשנים 1833-1848) וז'ורז'-אז'ן אוסמן (1853-1870), אדריכל תוכנית אוסמן להתחדשות פריז, שהיה נאמנו האישי של הקיסר וזכה בסמכויות נרחבות ביותר.

לואי ז'ול טרושו, ראש ממשלת ההגנה הלאומית שקמה בספטמבר 1870 בעקבות המצור הפרוסי על פריז במסגרת מלחמת צרפת–פרוסיה, השיב את התפקיד על כנו, כצעד שתפקידו לחזק את העוצמה העצמאית של אזרחי העיר. את התפקיד מילא בעיקר ראש העיר ז'ול פרי, ששלטונו התמוטט ב-18 במרץ 1871 עקב מרד סוציאליסטי אלים שהקים את "הקומונה הפריזאית" שיצרה מדינה סוציאליסטית בתוך המדינה הצרפתית. לאחר פירוקה העקוב מדם של "הקומונה", החליטה ממשלת הרפובליקה הצרפתית השלישית לבטל את תפקיד ראש העיר, לחזק את תפקיד המושל ולחלק את העיר לרבעים. מעמד העיר נקבע חוקית בחוק ה-5 באפריל 1884, שהעניק את הכוח הביצועי בעיר למושל-המחוז (מושל מחוז הסן) ואת כוח השיטור לנציב המשטרה הכפוף לממשלה, לבטל את עיריית פריז ולחלקה לרבעים אוטונומיים, על מנת לאפשר למושל המחוז לשלוט טוב יותר בחוק ובסדר בעיר ולבודד קינים מהפכניים במידת הצורך. מועצת העיר, שנבחרה בבחירות מוניציפליות, מינתה בכל שנה נשיא, שתפקידו ייצוגי בעיקרו ותקציבה של העיר אושר ישירות על ידי המדינה. זה היה המצב עד 1975.

חידוש המשרה

החוק מה-31 בדצמבר 1975 (שנכנס לתוקפו לאחר הבחירות המוניציפליות של 1977) החזיר את תפקיד ראש עיירת פריז כראש מועצת העיר והמחוז, המונה 109 נבחרים, שממנים את ראש העיר. החשש המסורתי מפני ריכוז סמכויות בידי ראש העירייה נשמר והמשטרה העירונית אינה תחת סמכותו, אלא כפופה לממשלה. האיש שגיבש ועיצב את המשרה לאחר החזרתה היה "ראש העיר הנצחי" ז'אק שיראק, שכיהן כראש העיר בשנים 1977–1995.

בית עיריית פריז

ערך מורחב – בית עיריית פריז

בית העירייה של פריז הוא האוטל זה ויל (Hôtel de ville de Paris), שנמצא ברובע הרביעי של פריז.

אטיין מרסל, "ראש הסוחרים" של פריז (prévôt des marchands), ביצע את רכישתו של "בית העמודים" שבגדה הימנית בשמה של העירייה בחודש יולי 1357, ואליו הועבר מרכזם של המוסדות המוניציפליים של העיר. תחת מבנה זה הוקם במאה ה-16 היכל שתוכנן, לבקשת המלך פרנסואה הראשון, בידי האדריכל האיטלקי דומניקו דה קורטונה, שגם השתתף בתכנון טירת שמבור; והצרפתי פייר שמביז', שמזוהה בין היתר עם טירת פונטנבלו ועם קתדרלת סנלי. בניית האוטל-דה-ויל נמשכה מ-1533 ועד 1628, ובין 1836 ו-1850 נוספו לו גימורים ותוספות תוך שימורה של החזית הרנסאנסית. בימי "הקומונה הפריזאית" של 1871 נשרף הבניין, ולארכיונים, לספרייה העירונית ולאוספי-התעודות החשובים היה גורל דומה. המבנה הוקם מחדש בין 1874 ל-1882, לפי תוכנית של האדריכלים תאודור בּאלוּ ואדוּאָר דֶפֶּרְת. החזית, בסגנון נאו-רנסאנסי, ניסתה להתחקות אחר זו של הבניין שנשרף. הכיכר בחזיתו המערבית של הבניין - שב-1803 נקרא שמה כיכר העירייה, הפכה למרחב להולכי רגל בשנת 1982. לאורך ההיסטוריה מקום זה היה מוקד להתקהלויות של מתקוממים, מפגינים ומורדים.

רשימת ראשי עיריית פריז

הערה * מת בעודו מכהן

ראש עיר		תקופת כהונה בחירות		מפלגה
	ז'אן-סילוון ביי 1776–1793	15 ביולי 1789	18 בנובמבר 1791	פטריוטים
		1789
	ז'רום פסיון דה וילנב 1756–1794	18 בנובמבר 1791	1 בדצמבר 1792	ז'ירונדינים
		1791
	אנרי לפבר ד'אורמסון 1745–1808	21 בנובמבר 1792	8 בדצמבר 1792	ז'ירונדינים
		נובמבר 1792
	ניקולא שמבון 1748–1826	8 בדצמבר 1792	14 בפברואר 1793	ז'ירונדינים
		דצמבר 1792
	ז'אן-ניקולא פאש 1746–1823	14 בפברואר 1793	10 במאי 1794	יעקובינים
		1793
	ז'אן-באטיסט פלוריו-לאסקו * 1761–1794	10 במאי 1794	27 ביולי 1794 - נערף	יעקובינים
		1794
המשרה בוטלה (1794–1848)
	לואי-אנטואן גראניה-פאז'ה 1803–1878	24 בפברואר 1848	9 במרץ 1848	רפובליקאים מתונים
		מינוי
	ארמן מארה 1801–1852	9 במרץ 1848	19 ביולי 1848	רפובליקאים מתונים
		מינוי
המשרה בוטלה (1848–1870)
	אטיין אראגו 1802–1892	4 בספטמבר 1870	15 בנובמבר 1870	רפובליקאים מתונים
		מינוי
	ז'ול פרי 1832–1893	15 בנובמבר 1870	18 במרץ 1871 הודח על ידי הקומונה	רפובליקאים מתונים
		מינוי
המשרה בוטלה (1871–1977)
	ז'אק שיראק 2019-1932	20 במרץ 1977	13 במרץ 1983	המפלגה הגוליסטית
		1977
		13 במרץ 1983	19 במרץ 1989
		1983
		19 במרץ 1989	22 במרץ 1995
		1989
	ז'אן טיברי נולד ב-1935	22 במרץ 1995	25 במרץ 2001	המפלגה הגוליסטית
		1995
	ברטראן דלנואה נולד ב-1950	25 במרץ 2001	16 במרץ 2008	המפלגה הסוציאליסטית
		2001
		16 במרץ 2008	5 באפריל 2014
		2008
	אן אידלגו נולדה ב-1959	5 באפריל 2014	מכהנת	המפלגה הסוציאליסטית
		2014

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראש עיריית פריז בוויקישיתוף

• רשימת המכהנים בתפקיד, אתר עיריית פריז (ארכיון האינטרנט)
• - L’extension et l’administration de Paris sous l’Ancien Régime - "ההרחבה והמינהל של פריז תחת המשטר הישן", DREIF, Claude COTTOUR, ספטמבר 2008 (בצרפתית)