לדלג לתוכן

רוברט שטולץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט שטולץ ב-1915
רוברט שטולץ ב-1970

רוברט אליזבת שטולץ (בגרמנית: Robert Elisabeth Stolz ‏ 25 באוגוסט 1880 - 27 ביוני 1975) היה פזמונאי ומנצח אוסטרי, כמו גם מלחין אופרטות ומוזיקה לסרטים.

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטולץ נולד להורים מוזיקליים בגראץ.[1] אביו היה מנצח ומלחין, אמו הייתה פסנתרנית קונצרטים, והוא היה קרוב משפחה של זמרת הסופרן טרזה שטולץ. בגיל שבע, סייר באירופה כפסנתרן וניגן מיצירות מוצרט. הוא למד באוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה אצל רוברט פוקס ואנגלברט הומפרדינק. משנץ 1899 כיהן משרות ניצוח במריבור (שנקראה אז מרבורג), זלצבורג וברנו, לפני שתפס את מקומו של ארטור בודנצקי בתיאטר אן דר וין בשנת 1907. הוא ניצח שם, בין השאר, על ביצוע הבכורה של "חייל השוקולד" מאת אוסקר שטראוס בשנת 1908. בשנת 1910 פרש ממשרתו כדי להיות מלחין ומנצח עצמאי. בינתיים החל להלחין אופרטות ושירים נפרדים וקצר כמה וכמה הצלחות בתחומים אלה.

אחרי ששירת בצבא אוסטריה במלחמת העולם הראשונה, הקדיש שטולץ את זמנו בעיקר לקברט, ובשנת 1925 עבר לברלין. בסביבות 1930, החל לחבר מוזיקה לסרטי קולנוע, בהם הסרט המדבר הגרמני הראשון "שני לבבות בקצב הוואלס", שוואלס הנושא שלו היה עד מהרה לחביב הקהל. כמה יצירות קודמות של שטולץ, כגון "Adieu, mein kleiner Gardeoffizier" מתוך האופרטה שלו "נשות וינה העליזות", התפרסם בקהל הרחב באמצעות מדיום הקולנוע, לאחר ששולב ב"פונדק הסוס הלבן".

עקב עליית המשטר הנאצי בגרמניה חזר שטולץ לווינה, שם היה שיר הנושא שלו לסרט Ungeküsst soll man nicht schlafen gehn ללהיט. הוא המשיך בפעילותו גם בברלין. בנסיעותיו הלוך ושוב מעיר לעיר הבריח יהודים ופליטים פוליטיים מגרמניה לאוסטריה בתא המטען של הלימוזינה שלו. הוא חזר על כך 21 פעמים. אז הגיע האנשלוס ושטולץ עקר שוב את מושבו, תחילה לציריך ואחר לפריז, שם נכלא בשנת 1939 כגורם עוין. הוא שוחרר בעזרת ידידים וב-1940 יצא לניו יורק.

פסלו של רוברט שטולץ בגן העיר בווינה

בארצות הברית נחל שטולץ תהילה הודות לקונצרטים של מוזיקה וינאית שערך, החל ב"לילה בווינה" בקרנגי הול. כתוצאה מכך, קיבל הזמנות רבות להלחין מוזיקה להצגות ולסרטים, והיה מועמד לשני פרסי אוסקר: "ואלס בעננים" ל"מצעד האביב" היה מועמד ל"שיר המקורי הטוב ביותר" ב-1941, והמוזיקה שלו לסרט "זה קרה מחר" הייתה מועמדת לפסקול הסרט לדרמה או קומדיה הטובה ביותר ב-1945.

ב-1946 חזר שטולץ לווינה, שם חי את שארית חייו. בשנות ה-60' וה-70' הרבה להקליט אופרטות של מלחינים כיוהאן שטראוס הבן, פרנץ להאר, אמריך קלמן ולאו פאל, שהכיר קודם לכן.

בשנת 1952 החל שטולץ להלחין ל"רביו הקרח של וינה". הוא הקדיש את הראשונה ב-19 אופרטות הקרח שלו ("אוה הנצחית") לאלופת אירופה אוה פאווליק. ב-1970, לציון יום הולדתו ה-90, הוענק לו תואר "אזרח כבוד של וינה", המוזיקאי השני שזכה לכבוד זה אחרי ריכרד שטראוס. דמותו מונצחת גם על בול דואר בסדרת זיכרון של הדואר הווינאי.

בשנותיו המאוחרות השתמש בשרביט ניצוח שירש מפרנץ להאר; השרביט היה שייך במקור ליוהאן שטראוס וראשי התיבות של שטראוס היו חרותים בו בכסף.

לאחר מותו בברלין בשנת 1975 נקבר סמוך ליוהנס ברהמס ויוהאן שטראוס הבן בבית הקברות המרכזי בווינה, ופסל שלו הוצב בגן העיר של וינה. רחוב נקרא על שמו - סמוך לבית האופרה.

נישואים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט שטולץ נישא חמש פעמים. נשותיו הראשונה והשנייה (גרטה הולם ופרנצי רסל) היו זמרות. אשתו השלישית הייתה יוזפינה צרניץ והרביעית נקראה לילי. אשתו החמישית הייתה איבון לואיז אולריך, שכונתה "איינצי" (2004-1912) או "די איינציגה", על שום תפקידה כמסייעת לאמנים גרמנים ואוסטרים גולים בפריז במלחמת העולם השנייה, הייתה מנהלת עסקיו עד מותו. הייתה לה בת אחת, קלאריסה, מנישואיה הראשונים, ורוברט שטולץ אימץ אותה.[2]

מבחר אופרטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Das Glücksmädel (1910)
  • Der Tanz ins Glück (The Dance into Happiness) (1921)
  • Im weißen Rößl (The White Horse Inn) (1930), jointly with Ralph Benatzky
  • Wenn die kleinen Veilchen blühen (When the Little Violets Bloom or Wild Violets) (1932)
  • Der verlorene Walzer, a stage version of the film Zwei Herzen im Dreivierteltakt (1933)

מבחר שירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטת שטולץ בפראטר
  • "Servus Du" (1912) words by Benno Vign
  • "Wien wird erst schön bei Nacht" words by Wilhelm Sterk (גר')
  • "Im Prater blühn wieder die Bäume" words by Kurt Robitschek
  • "Das ist der Frühling in Wien" words by Arthur Rebner
  • "Du, du, du sollst der Kaiser meiner Seele sein." (1916)
  • "Hallo, du süsse Klingelfee" (1919) words by Arthur Rebner
  • "Salome, schönste Blume des Morgenlands" (1920) words by Arthur Rebner
  • "Ich will deine Kameradin sein" words by Walter Reisch
  • "Die ganze Welt ist himmelblau" words by Robert Gilbert[3]
  • "Zwei Herzen im Dreivierteltakt" (Two Hearts in 3/4 Time) words by Walter Reisch[3]
  • "Das Lied ist aus" (Frag nicht warum) (1930) with words by Walter Reisch[3] from the 1930 film The Song Is Ended directed by Géza von Bolváry
  • "Wiener-Café" (Waltz)
  • "Adieu mein kleiner Gardeoffizier" words by Bruno Balz

מבחר סרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Two Hearts in Waltz Time" (1930)
  • Hocuspocus (1930 film)|Hocuspocus (1930)
  • The Song Is Ended (1930)
  • The Merry Wives of Vienna (1931)
  • The Theft of the Mona Lisa (1931)
  • Madame Pompadour (1931 film)|Madame Pompadour (1931)
  • The Prince of Arcadia (1932)
  • A Man with Heart[[A Man with Heart (1932)
  • I Do Not Want to Know Who You Are (1932)
  • What Women Dream (1933)
  • My Heart Calls You (1934)
  • (1934 film)|Two Hearts in Waltz Time]] (1934)
  • My Heart Is Calling You (1934)
  • Spring Parade (1934 film)|Spring Parade (1934)
  • Adventure on the Southern Express (1934)
  • The Gentleman Without a Residence (1934 film)|The Gentleman Without a Residence (1934)
  • Circus Saran (1935)
  • Heaven on Earth (1935 film)|Heaven on Earth (1935)
  • The Charm of La Boheme (1937)
  • Who's Your Lady Friend? (1937)
  • The White Horse Inn (1952 film)|The White Horse Inn (1952)
  • Come Back (film)|Come Back' (1953)
  • A Breath of Scandal (1960)

Comprehensive list on IMDb Robert Stolz

פרסים ואותות הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1934: מדליה גדולה למיוזיקל הטוב ביותר ל"מצעד האביב" פסטיבל הסרטים של ונציה
  • 1941: מועמדות לפרס האוסקר (השיר המקורי הטוב ביותר) לשיר "ואלס בעננים" מתולך "מצעד האביב"
  • 1945: מועמדות לאוסקר למיוזיקל הטוב ביותר ל"זה קרה מחר"
  • 1946: תואר פרופסור לשם כבוד מממשלת אוסטריה
  • 1947: אזרחות כבוד של וינה
  • 1962: צלב מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • 1964: חבר כבוד ראשון של האופרה של וינה
  • 1965: טבעת כבוד של עיריית גראץ
  • 1968: טבעת כבוד של סטירייה
  • 1969: פרס הסרט על שנים רבות של מצוינות בעבודה בסרטים גרמניים
  • 1969: ובעת כבוד בפסטיבל ברגנץ
  • 1970: אזרחות כבוד של עיריית וינה
  • 1970: עיטור כבוד אוסטרי למדע ואמנות
  • 1970: איגרת כבוד תרבותית של פאסאו
  • 1970: מדליית כבוד של עיריית ירושלים דבר, רוברט שטולץ מקבל את מדליית ירושלים מזאב שק, 20 בדצמבר 1970,
  • 1970: אזרחות כבוד של עיריית גראץ
  • מדליית כבוד של עיריית רוטרדם
  • 1970: טבעת כבוד של Gesellschaft für musikalische Aufführungs- und mechanische Vervielfältigungsrechte
  • 1971: מדליית ירושלים (על עזרה המילוט אזרחים יהודים)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט שטולץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ http://www.johann-strauss.org.uk/composers/index.php3?content=stolz אגודת יוהאן שטראוס: "רוברט שטולץ", הוצאת אגודת יהאן שטראוס הבריטית
  2. ^ Trauer in Wien:Witwen-Legende Einzi Stolz ist tot" "וינה אבלה: האלמנה האגדית ,איינצי' שטולץ מתה" 28 בינואר 2004
  3. ^ 1 2 3 Discogs
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רוברט_שטולץ&oldid=38743788"