רכבות קרים
 | |
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
26 במרץ 2014 – הווה (10 שנים)  |
| מיקום המטה |
סימפרופול |
| בעלות | הסוכנות הפדרלית לתחבורת רכבות |
| ענפי תעשייה |
רשת רכבות |
| הכנסות |
2,101,447,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
| רווח תפעולי |
−5,038,132,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
| רווח |
355,195,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
| הון עצמי |
8,421,438,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
|
www | |
  | |
רכבות קרים (ברוסית: Крымская железная дорога)[1] היא חברה ממשלתית פדרלית המפעילה את מערך הרכבות בשטח חצי האי קרים. החברה הוקמה בשנת 2014 על בסיס מנהלת קרים של רכבת עבר הדנייפר של הרכבות האוקראיניות הממוקמות בחצי האי קרים[2].
זו אחת מחברות הרכבות העצמאיות ברוסיה, שאינה כפופה לחברת הרכבות הרוסית.
מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסילות הברזל מורכבות משלושה מחסני קטר (בסימפרופול, דז'נקוי וקרץ'), חנייה לרכבות בדז'נקוי, תחנת תיקון ושיפוץ רכבות, מחסן מנועים (בסימפרופול), מערכות איתות ותקשורת, חשמל. עד 2016 לא הייתה כלל תחנה עצמאית לשיפוץ רכבות, התחנות פעלו בעיקר לפריקה וסיפקו את עיקר ההעברה השנתית של סחורות אל נמלי קרים, אשר בשנת 2013 הגיעו להיקף של 11 מיליון טון. העומס העיקרי היה פינוי שטפים ממחצבות בלקלאבה.
בנובמבר 2014 התחדש שירות מעבורות מטענים לרכבת דרך מיצר קרץ' והחל משנת 2014 עוברות שלוש מעבורות רכבת: שתיים בנתיב קווקז - קרים[3], אחת לאורך ציר קווקז - קרץ'. הרכבות פועלות בכל שטחי קרים ובעבר התחברו עם מסילות הברזל של רכבות עבר הדנייפר ועם רכבות אודסה, אך מאז 2014 אין כל חיבור מסילות ברזל עם אוקראינה. הרכבות מקושרות למסילות הברזל של רכבות צפון הקווקז באמצעות גשר קרים, שנתיב הרכבות שלו נפתח לנסיעות מבחן ביוני 2019.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועת הרכבות בחצי האי קרים הופיעה לראשונה בשנים 1854—1856 מסבסטופול לבלאקלאווה כאשר במהלך מלחמת קרים נשלט השטח על ידי בריטניה[4]. מעיקרה שימשה תחילה להובלת סחורות לחזית. ברם בשנת 1856 עם חתימת הסכם הסכם שלום סבסטופול נמסרה לרוסיה ובאנגליה החליטו לפרק את מסילות הברזל ולמוכרם לטורקיה.
קישור רכבות בין חצי האי לאימפריה הרוסית נפתח רק בשנת 1875 ונבנתה על ידי איל התחבורה פ.א. גובונין שבנה מסילות מקרים לחרקוב ולמוסקבה. בשנת 1895 נפתחה מסילה בפיאודסיה וביבפטוריה. תוכננה גם בניית מסילה מסבסטופול ליאלטה אך פרוץ מלחמת האזרחים הרוסית טרפדה את מימוש התוכניות והשלטון הסובייטי לא רצה לפתח רכבות בשטחים שנחשבו בעלי סיכון סייסי גבוה, לשיטתו. לאחר התפרקות ברית המועצות פותחה מערכת הרכבות ושימשה את התיירים המגיעים לחצי האי.
מאז 2014 הרכבת משמשת את תושבי חצי האי ונערכים שיפוצים במגוון תחנות ומסילות ברזל ומאז חנוכת גשר קרים מחברת את חצי האי עם רוסיה[5].
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבול[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכבות קרים גובלות עם מסילות הברזל הבאות:
| שם מנהלה | רכבת | # | תחנות | קו |
|---|---|---|---|---|
| מנהלת זפוריז'יה | רכבות עבר הדנייפר | 1 | נובואלכסייבקה — ז'אנקוי | קרים — מוסקבה |
| מנהלת חרסון | רכבות אודסה | 1 | ז'אנקוי — חרסון | קרים — אודסה |
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רכבות קרים (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Устав ФГУП «Крымская железная дорога»
- ^ "Общие сведения". crimeagd.ru. 2014. אורכב מ-המקור ב-2014-10-06. נבדק ב-2014-08-22.
- ^ Будет мост — будет жизнь
- ^ История появления железных дорог на Крымском полуострове
- ^ Эксперты: Инфраструктура КЖД в непригодном состоянии