רקוויאם (סן-סנס)

הרקוויאם של סן-סנס, אופ' 54 הוא יצירה פרי עטו של המלחין הצרפתי קאמי סן-סנס לטקסט הרקוויאם הקתולי. היצירה הולחנה בשנת 1878 ולא נחשבת לאחת מהיצירות החשובות של סן-סנס.

חיבור היצירה

קאמי סן-סנס לא היה אדם דתי, אולם בשל בעיות כלכליות הוא עבד כנגן עוגב בכנסיית מדלן בפריז, בסוף שנות השבעים של המאה ה-19. בשנת 1877 נפטר אלברט ליבון, שהיה מעריץ של סן-סנס, ובעזבונו הוריש למלחין 100,000 פרנק בתנאי שיכתוב רקוויאם לזכרו. סן-סנס קיבל את ההצעה בשמחה, שכן הכסף שחרר אותו מתלות בכנסיית מדלן. הוא כתב את היצירה בברן, שם שהה במשך שמונה שבועות באותה השנה, והיא בוצעה לראשונה ב-22 במאי 1878, יום השנה לפטירתו של ליבון, בכנסיית סן-סולפיס בפריז. ביצוע הבכורה של הרקוויאם לא הכה הדים ולא דווח בעיתונות.

הרקוויאם מתקשר גם לטרגדיה האישית של סן-סנס. שישה ימים לפני ביצוע הבכורה של הרקוויאם נהרג אנדרו, בנו הבכור של סן-סנס בן השנתיים וחצי לאחר שנפל מחלון, ושבועות ספורים לאחר מכן נפטר בנו השני, שהיה בן חצי שנה, ממחלה.

היצירה

הרקוויאם לא נחשב לאחת היצירות המפורסמות של סן-סנס והוא לא מבוצע תכופות, עם זאת הרקוויאם זכה לכמה הקלטות וביצועים. הרקוויאם של סן-סנס, בניגוד לרקוויאמים אחרים בני התקופה כמו הרקוויאמים של ברליוז, ורדי ודבוז'אק, כתוב לתזמורת קטנה ובניגוד לרקוויאם של פורה כולל את כל מזמורי הרקוויאם. דבר זה הופך את הרקוויאם לאחד הרקוויאמים היחידים מן התקופה הרומנטית שנועד ללוויות של ממש בכנסיות, ולא לאולמות הקונצרטים.

זמן ביצוע ממוצע של היצירה הוא כ-35 דקות.

הרכב

היצירה הולחנה למקהלה מעורבת בת ארבע קולות, לארבעה סולנים (סופרן, אלט, טנור ובס) ולתזמורת הכוללת: 4 חלילים, 2 אבובים, 2 קרנות אנגליות, 4 בסונים, 4 קרנות יער, 4 נבלים, טימפני, עוגב וסקיצת כלי קשת (כינור ראשון וכינור שני, ויולות, צ'לי וקונטרבסים).

סדר הפרקים

Kyrie
Dies Irae
Rex Tremendae
Oro Supplex
(Hostias (Offertoire
Sanctus
Benedictus
Agnus Dei

לקריאה נוספת

עדה ברודסקי (עורכת), ספר הליטורגיקה, (מילים לצלילים חלק ד'), ירושלים: הוצאת כרמל, תשע"ג, עמ' 212-217.

קישורים חיצוניים