רקוויאם (פורה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרקוויאם של פורה ברה מינור, אופ' 48, היא יצירה מוזיקלית פרי עטו של המלחין הצרפתי גבריאל פורה, על בסיס הרקוויאם הקתולי בשינויים שונים. היצירה הולחנה בין השנים 18871900, ויצאה לאור בהדרגה. הרקוויאם היא אחת היצירות הידועות ביותר של פורה, בייחוד האריה "פאי ישו" לסופרן, הכלולה ביצירה.

חיבור והוצאה של היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטע הראשון מן הרקוויאם שפורה הלחין הוא ה"ליברה מה", אותו כתב ב-1887, אך כלל אותו רק בגרסה משנת 1889. הסיבה שפורה הלחין את הרקוויאם איננה ידועה. מלחינים הלחינו רקוויאם בשל הזמנה של לקוח או לזכר נפטר קרוב. פורה כתב את היצירה ללא הזמנה מאף אחד וללא הקדשה לאיש. כשנשאל על כך אמר פורה: "הלחנתי את הרקוויאם רק לשם ההנאה שלי". חלק מהחוקרים משערים שאולי מות אביו בשנת 1885 ומות אמו ב-1887 (לאחר שכבר התחיל בכתיבת היצירה) הביאו אותו לכתוב את הרקוויאם.

הגרסה הראשונה של הרקוויאם, שכללה חמישה פרקים בלבד (הליברה מה, שכבר הולחן, לא נכלל בגרסה זו) בוצעה לראשונה ב-16 בינואר 1888, בכנסיית מדלן בפריז בניצוחו של המלחין. גרסתו הראשונה של הרקוויאם הולחנה לתזמורת קאמרית קטנה. בשנת 1890 הוציא פורה מהדורה מעודכנת של הרקוויאם בתוספת שני פרקים: ליברה מה והוסטיאס וכן הרחבות בפרקים הקיימים, גם מהדורה זו נכתבה כיצירה קאמרית. במקביל, בין השנים 1889-1890 נכתב עיבוד של היצירה לתזמורת מלאה. לא ידוע אם העיבוד נכתב על ידי פורה עצמו או על ידי אחד מתלמידיו. ביצוע הבכורה של הרקוויאם בגרסתו האחרונה היה ב-12 ביולי 1900, בארמון טרוקדרו הישן בפריז, בזמן התערוכה העולמית, בניצוחו של פול טפנל.

בהלווייתו של פורה, בשנת 1924 בוצע הרקוויאם בגרסתו התזמורתית המלאה.

מילים ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילים ברקוויאם של פורה הן בעיקרן המילים של הרקוויאם הקתולי, אך פורה ערך בהן שינויים. הבולט ביותר הוא ההשמטה של הדיאס אירה, שברקוויאמים מסורתיים הוא אחד החלקים העיקריים והארוכים. פורה הוסיף קטעים שאינם נכללים תמיד במיסה: "ליברה מה" ו"אין פארדיסום". בחלק מן הקטעים שינה פורה את הטקסט שינויים קלים, אך באופרטורה ערך שינויים של ממש: השמיט ושינה משפטים והוסיף "או" בפתיחה ו"אמן" בסוף.

המוזיקה של הרקוויאם רגועה ושקטה יחסית להלחנות אחרות של הרקוויאם. פורה התייחס לכך וטען שהיצירה שלו היא מעין "שיר ערש" למוות, היא נעדרת את הגרנדיוזיות והדרמטיות שיש ברקוויאמים של ורדי ושל ברליוז, אלא השלמה ומוות מתוך אושר. דבר זה ניכר גם בהשמטה של הדיאס אירה, המזמור המתאר את אימת יום הדין.

ביצוע של היצירה לוקח כ-35 דקות.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסתו הראשונה של הרקוויאם כוללת: מקהלה של כ-40 גברים ונערים, סולן סופרן (ילד) ותזמורת הכוללת: נבל, טימפני, עוגב וכלי קשת (כינור סולו, ויולה, צ'לו וקונטרבס). הגרסה הקאמרית המעודכנת הוסיפה להרכב הזה: סולן בריטון, שתי חצוצרות, ארבע קרנות ושלושה טרומבונים. בנוסף, במהדורה השנייה פורה מאפשר הרכב של מקהלה מעורבת ושימוש באישה כסולנית סופרן.

הגרסה התזמורתית כוללת: מקהלה מעורבת (של ארבעה קולות), שני סולנים (סופרן ובריטון) ותזמורת הכוללת: שני חלילים, שני קלרינטים, ארבע קרנות, שני בסונים, שתי חצוצרות, שלושה טרומבונים, עוגב, טימפני וסקצית כלי קשת מלאה.

סדר הפרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Introït et Kyrie
  • Offertoire
  • Sanctus
  • Pie Jesu
  • Agnus Dei et Lux Aeterna
  • Libera Me
  • In Paradisum

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]