שאלת המלוכה
שאלת המלוכה הייתה משבר פוליטי נרחב בבלגיה בשנים 1945–1951, והגיע לשיאו במרץ–אוגוסט 1950.
ה'שאלה' הייתה האם המלך לאופולד השלישי, מלך הבלגים יכול לשוב לבלגיה ולקבל את תפקידיו הציבוריים על רקע הטענות כי מעשיו בעת מלחמת העולם השנייה היו בניגוד להוראות החוקה הבלגית. המשבר נפתר באוגוסט 1950, כשלאופולד החליט לוותר על כסאו עבור בנו, המלך בודואן, מלך הבלגים. המהלך יצא לפועל ביולי 1951.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1940, בעת הקרב על בלגיה במהלך מלחמת העולם השנייה, ניסה המלך לאופולד להשליט משטר סמכותני, ועם פרוץ המלחמה לקח שליטה על הצבא הבלגי.[1]
לאופולד סירב להצטרף לממשלה הבלגית הגולה בצרפת, וב-28 במאי 1940 הודיע על כניעה לגרמנים, בניגוד לדעתו של ראש ממשלת בלגיה איבר פיירלו. פיירלו ושריו עברו לצרפת שעדיין נלחמה, והכריזו משם שכניעתו של לאופולד לא הייתה חוקית, וכי על הצבא הבלגי להמשיך במאבק בכל מצב.[2]
במהלך כל המלחמה הוחזק המלך לאופולד במעצר בית בארמונו, וזמן קצר לפני שבעלות הברית שחררו את בלגיה - גורש לגרמניה על ידי הנאצים.
בעת שחרור בלגיה המלך עדיין היה בשבי, ולכן מונה אחיו, הנסיך שארל, רוזן פלנדריה, לעוצר, כשהמלך הוכרז כ"אינו מסוגל לשלוט".[3] תושבי המדינה נחלקו בשאלה האם המלך יכול לשוב לתפקידו או לא, ובינתיים הוא נשלח לגלות בשווייץ.
בשנת 1950 עלתה לשלטון ממשלת מרכז-ימין, שערכה משאל עם שבו ניצחו אוהדי המלך בהפרש קטן. תוצאות משאל העם גרמו למחלוקת גדולה בין תושבי פלנדריה הפלמים, שתמכו בהחזרת המלך לאופולד, לתושבי ולוניה ומחוז בריסל, שהתנגדו למהלך.[4]
ביולי 1950 שב המלך לבלגיה. שובו לווה בשביתה כללית בוולוניה, ובהפגנות ענק שהסלימו לאחר שנהרגו בהן ארבעה מפגינים מירי שוטרים. ב-1 באוגוסט, על מנת למנוע הסלמה נוספת, הודיע המלך לאופולד כי הוא החליט לוותר על כסאו עבור בנו, המלך בודואן, מלך הבלגים.[5] הדבר יצא לפועל ביולי 1951.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Witte, Els; Craeybeckx, Jan; Meynen, Alain (2009). Political History of Belgium from 1830 Onwards (New ed.). Brussels: ASP. ISBN 978-90-5487-517-8.
- ^ Van den Wijngaert, Mark; Dujardin, Vincent (2006). "La Belgique sans Roi, 1940–1950". Nouvelle histoire de Belgique. Brussels: Éd. Complexe. ISBN 2-8048-0078-4.
- ^ יעקב אבן חן, מלך בלגיה כצליין בישראל, הצופה, 14 בפברואר 1964
- ^ Conway, Martin (2012). The Sorrows of Belgium: Liberation and Political Reconstruction, 1944–1947. Oxford: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-969434-1.
- ^ Mabille, Xavier (2003). La Belgique depuis la Seconde guerre mondiale. Brussels: Crisp. ISBN 2-87075-084-6.