שארל-מארי וידור

שארל-מארי וידור
Charles-Marie Widor

לידה	21 בפברואר 1844 ליון, המונרכיה של יולי
פטירה	12 במרץ 1937 (בגיל 93) פריז, צרפת
שם לידה	Charles-Marie Jean Albert Widor
שם במה	Aulétès
מוקד פעילות	פריז
מקום לימודים	הקונסרבטוריון המלכותי של בריסל
זרם	מוזיקה קלאסית
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	עוגב
בן או בת זוג	Mathilde de Montesquiou-Fézensac (26 באפריל 1920–?)
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד
פרופיל ב-IMDb
חתימה

שארל-מארי וידור

שארל-מארי וידור (בשם מלא בצרפתית: Charles-Marie Jean Albert Widor;‏ 21 בפברואר 1844 – 12 במרץ 1937) היה נגן עוגב, מלחין ומורה צרפתי.

קורות חייו

וידור נולד בליון, צרפת למשפחה של בוני עוגבים והחל ללמוד מוזיקה אצל אביו, שהיה נגן עוגב בעצמו. בונה העוגבים הצרפתי, אריסטיד קאבאיה-קול, שהשיב לקדמותה את אמנות בניית העוגבים, היה ידיד של משפחת וידור והסדיר לנגן העוגב הצעיר והמוכשר לימודים בבריסל, אצל ז'אק למן בתחום הטכניקה ואצל פרנסואה-ז'וזף פטי, מנהל הקונסרבטואר של בריסל בתחום הקומפוזיציה.

בשנת 1870, בתמיכתם המשותפת של קאבאיה-קול, שארל גונו וקאמי סן-סנס התמנה וידור לנגן עוגב בכנסיית סן-סולפיס בפריז, המשרה החשובה ביותר לנגן עוגב צרפתי. העוגב בסן-סולפיס היה יצירת מופת של קאבאיה-קול; סגולותיו המרשימות של הכלי נתנו השראה לווידור, שנשאר במשרתו בסן-סולפיס במשך 64 שנים, עד סוף 1933. ב-1934 החליף אותו תלמידו לשעבר, מרסל דיפרה. לפני כן, בשנת 1890, החליף וידור את סזר פרנק כפרופסור לעוגב בקונסרבטואר של פריז, ובשנת 1896 הוסיף גם הוראת קומפוזיציה לתפקידיו במוסד.

הקטע המוכר ביותר של וידור לעוגב הוא הפרק האחרון, "טוקטה", מתוך הסימפוניה החמישית לעוגב, שנהוג לנגנו בעת יציאת הכמרים בטקסי חתונה ואפילו בסיום מיסת חצות של חג המולד בבזיליקת פטרוס הקדוש אשר בוותיקן ברומא. כשנגן עוגב שומע אזכור ל"וידור", הוא יודע מיד, שהדובר מתכוון לטוקטה מן הסימפוניה החמישית. וידור היה מרוצה מן המוניטין העולמיים שהקטע היחיד הזה הקנה לו, אבל לא שבע נחת מן המהירות שבה נהגו נגני עוגב אחרים לבצע אותו. וידור עצמו ניגן את הטוקטה במתינות מכוונת להשגת שליטה רבה יותר בביטוי.

וידור הקליט את הקטע, יחד עם "הסימפוניה הגותית" שלו, בסן סולפיס בשנתו השמונים ושמונה.

כמה מן הסטודנטים של וידור בפריז היו למלחינים מפורסמים בזכות עצמם. הידועים ביניהם הם דריוס מיו (שהשפיע מאוד בהמשך דרכו על פסנתרן הג'אז דייב ברובק, מרסל דיפרה, אלברט שווייצר ואדגר וארז. וידור עצמו כתב מוזיקה לכלים ולהרכבים שונים (כמה משיריו לקול ופסנתר ראויים לציון מיוחד) וחיבר ארבע אופרות ובלט אחד, אבל רק יצירות העוגב שלו עודן מנוגנות כיום בקביעות. וידור לא גילה עניין בפריצת דרכים חדשות באמצעות מתיחת הטונאליות עד קצה גבולה, כרבים מעמיתיו. עם זאת, המוזיקה שלו איננה חסרת מקוריות או משמימה. רובה אפקטיבי ביותר לעוגב באופן ההולם ביותר את דרך הביטוי של הכלי, אבל אין בה כמעט הפתעות מרעישות.

במהלך הקריירה שלו חזר וידור וערך שוב ושוב את המוזיקה המוקדמת שלו, אפילו לאחר הוצאתה לאור. הביוגרף שלו, ג'ון ניר, מדווח "בסופו של דבר נתגלה, כי בתקופה של כשישים שנה יצאו לאור כמה מן הסימפוניות שלו בלא פחות משמונה מהדורות שונות."

יצירותיו

העוגב של קאבאיה-קול בכנסיית סנט אואן לו הקדיש וידור את הסימפוניה הגותית

יצירותיו של וידור לעוגב כוללות: עשר סימפוניות, "סוויטה לטינית", "שלושה קטעים חדשים" ושישה עיבודים ליצירות של באך תחת הכותרת "זיכרון לבאך" (1925). הסימפוניות שלו הן תרומתו המשמעותית ביותר לרפרטואר העוגב. לכאורה, מעשה חריג הוא לייחס את המונח "סימפוניה" ליצירה, שנכתבה לכלי אחד ואולם וידור היה חלוץ החייאת המוזיקה הצרפתית לעוגב, ששקעה לנקודת שפל במאה ה-18. כוח מניע עיקרי בתחייה זו היה אריסטיד קאבאיה-קול, שהציג עוגב חדש, "סימפוני" בסגנונו. עוגב תקופת הבארוק והתקופה הקלאסית נועד להפיק צליל בהיר ויבש, המתאים לביצוע כתיבה קונטרפונקטית. העוגבים של קאבאיה-קול ניחנו בצליל חמים בהרבה, אידיאלי לנגינת סגנון הכתיבה ההומופוני, ששלט עכשיו בכיפה, והיו מצוידים במגוון עצום של שסתומים, שהרחיבו את גוון הצליל של הכלי. סגנון חדש זה, של עוגב בעל קשת קולות תזמורתית בפירוש, עודד מלחינים לכתוב מוזיקה בהיקף סימפוני אמיתי. מגמה זו לא הייתה מוגבלת לצרפת ומצאה ביטוי גם בגרמניה, בעוגבים שבנה אברהרדט פרידריך ואלקר וביצירותיהם של פרנץ ליסט, יוליוס רויבקה ומקס רגר.

את הסימפוניות של וידור אפשר לחלק לשלוש קבוצות. ארבע הראשונות מרכיבות את אופוס 13 (1872) ונכון יותר להגדירן "סוויטות" (וידור עצמו קרא להן "קבצים"). הן מייצגות את סגנונו המוקדם של וידור. בהמשך הכניס בהן שינויים, מהם מקיפים למדי. הסימפוניות המוקדמות מציגות גיוון רב בכתיבה, אבל אין הן משתוות, לא כפרקים נבדלים ולא כסימפוניות בשלמותן, ליצירותיו המאוחרות.

קבוצת הסימפוניות השנייה, מס' 5 עד 8, הן חלק מאופוס 42 (1878-1887). בסימפוניה החמישית חמישה פרקים והיא מסתיימת בטוקטה המפורסמת. פרק הפתיחה של הסימפוניה השישית גם הוא מפורסם מאוד. הסימפוניות השביעית והשמינית, אם כי אינן מוכרות כל כך, מכילות כמה רגעים מרשימים ומרגשים, ארוכות הרבה יותר משאר הסימפוניות של וידור ומכילות את מלוא טווח המצלולים, שהעוגב של קאבאיה-קול בסן סולפיס מסוגל להם.

את הסימפוניה התשיעית, "הגותית" (אופוס 70 משנת 1895) והעשירית, "הרומאית" (אופוס 73 משנת 1900), מאפיינת התבוננות פנימית, הרבה מעבר לקודמותיהן. שתיהן משתמשות בחומר תימאטי מן הקנטוס פלאנוס. סימפוניות אלה אמורות לייצג את פסגת התפתחותו של וידור כמלחין, אך הן אינן מפורסמות כמו החמישית והשישית. את הסימפוניה הגותית הקדיש וידור לעוגב שבכנסיית סנט אואן הגותית ברואן.

שארל-מארי וידור כתב בשנת 1907 דברי פתיחה לספרו של תלמידו, אלברט שווייצר, "באך - חיים של מוזיקה". בפתיחה זו הוא מספר, כיצד פתר לו שווייצר האלזסי בשנת 1899 סוגיות שונות, שהטרידו אותו במוזיקה של באך, כשהביא לפניו את הטקסטים המתאימים בצרפתית. הוא מוסיף ומתאר את הקשר, שעליו עמד בשנים הבאות, בין המוזיקה של באך לתרבות הצרפתית ואת מקומו ומעמדו של באך הגרמני בעיני הצרפתים. (אלברט שווייצר, "באך, חיים של מוזיקה", עמ' 17)

רשימת יצירות

תאריכים משוערים של חיבור/הוצאה לאור מובאים בסוגריים, יחד עם שם המו"ל המקורי, אם ידוע.

עוגב סולו

• סימפוניה ראשונה לעוגב, אופוס 13 מס' 1 (1872, האמל)
• סימפוניה שנייה לעוגב, אופוס 13 מס' 2 (1872, האמל)
• סימפוניה שלישית לעוגב, אופוס 13 מס' 3 (1872, האמל)
• סימפוניה רביעית לעוגב, אופוס 13 מס' 4 (1872, האמל)
• מארש אמריקאי (עיבוד של מרסל דיפרה: מס' 22 מתוך 12 "עלי אלבום" אופוס 31, האמל)
• סימפוניה חמישית לעוגב, אופוס 42 מס' 1 (1887, האמל)
• סימפוניה שישית לעוגב, אופוס 42 מס' 2 (1887, האמל)
• סימפוניה שביעית לעוגב, אופוס 42 מס' 3 (1887, האמל)
• סימפוניה שמינית לעוגב, אופוס 42 מס' 4 (1887, האמל)
• מארש כלולות אופוס 64 (1892) (עיבוד מ"הרוזן מאבריל". שוט)
• סימפוניה תשיעית לעוגב, "גותית", אופוס 70 (1895, שוט)
• סימפוניה עשירית לעוגב, רומאית", אופוס 73 (1900, האמל)
• "לזכר באך" (1925, האמל)
• סוויטה לטינית אופוס 86 (1927, דוראן)
• שלושה קטעים חדשים אופוס 87 (1934, דוראן)

פסנתר סולו

• "מראות באלט" אופוס 4 (האמל)
• סקרצו בריליאנט אופוס 5
• סרנדה אופוס 6 (בנאצ'י-פאסקייר)
• "התפילה" אופוס 7
• "ל'אוריינטאלה" - סקרצו אופוס 8
• קפריס אופוס 9
• סרנדה אופוס 10 (האמל)
• 3 ואלסים אופוס 11 (האמל)
• אימפרומפטי אופוס 12 (האמל)
• 6 קטעים סלוניים אופוס 15 (1872, האמל)
• פרלוד, אנדנטה ופינאלה אופוס 17
• סצינות נשף אופוס 20
• 6 ואלסים אופייניים אופוס 26 (1877, האמל)
• וריאציות על נושא מקורי לפסנתר אופוס 29 (1867, האמל)
• "12 עלי אלבום" אופוס 31 (1877, האמל)
• "הרוזן מאוטון" אופוס 42 מס' 1 (1904, האמל) עיבוד של הפרק השני מן הסימפוניה השלישית לעוגב)
• טוקטה אופוס 42 מס' 1 (עיבוד של הפרק החמישי מן הסימפוניה החמישית לעוגב) (האמל)
• "ביער", אופוס 44
• רומנסה, אופוס 46
• סוויטה פולונז אופוס 51 (1885, האמל)
• סוויטה אופוס 58 (1887)
• "קרנבל", 12 קטעים לפסנתר, אופוס 61
• סוויטה אקוסז אופוס 78 (1905, ג'וזף ויליאמס)
• "הסירה" (פנטזיה איטלקית) (1877, דוראן)
• "לה קוריקולו" (פנטזיה איטלקית) (1877, דוראן)
• סקרצו ואלס (1878, דוראן)
• Fileuse (1909)

דואו פסנתר

• סרנדה אופוס 10 לשני פסנתרים (בעריכת פרן) (האמל)
• סימפוניה ראשונה אופוס 16 - דואו פסנתר (דוראן)
• מארש אמריקאי אופוס 31 מס' 11 - דואו פסנתר (1890, האמל)
• קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 אופוס 39 (1876, האמל) - שני פסנתרים
• טוקטה אופוס 42 מס' 1 - שני פסנתרים (בעריכת איזידור פיליפ) עיבוד של הפרק החמישי מתוך הסימפוניה החמישית לעוגב מס' 5) (שירמר)
• סימפוניה שנייה אופוס 54 - דואו פסנתרים (דוראן)
• פנטזיה אופוס 62 - שני פסנתרים (דוראן)
• "הרוזן מאבריל" אופוס 64 - דואו פסנתר (שוט)

יצירות קאמריות

• 6 דואטים אופוס 3 - פסנתר והרמוניום (1867 - רנייה-קאנו/רנו)
• חמישיית פסנתר אופוס 77 (1890, האמל)
• סרנדה אופוס 10 (1883, האמל) - פסנתר, חליל, כינור, צ'לו והרמוניום
• סרנדה אופוס 10 - כינור, צ'לו ופסנתר (האמל)
• סרנדה אופוס 10 - כינור ופסנתר (עיבוד בורדה) (האמל)
• סרנדה אופוס 10 - צ'לו ופסנתר (עיבוד דלסאר) (האמל)
• ואלס אופוס 11 מס' 1 - כינור ופסנתר (האמל)
• ואלס אימפרומפטו אופוס 15 מס' 6 - כינור ופסנתר (האמל)
• שלישיית פסנתר אופוס 19 - פסנתר, כינור וצ'לו (1875, האמל)
• סוויטה אופוס 21 מס' 1 עד 3 - פסנתר וכינור (האמל)
• 3 קטעים אופוס 21 - צ'לו ופסנתר (האמל)
• ואלס אופוס 26 מס' 6 - פסנתר וכינור (האמל)
• סוויטה אופוס 34 - חליל ופסנתר (1898) הויגל)
• טוקטה אופוס 42 מס' 1 (עיבוד של הפרק החמישי מתוך הסימפוניה החמישית לעוגב) (האמל)
• סונאטה אופוס 50 - כינור ופסנתר (האמל)
• "ערב באלזס" - 4 דואטים אופוס 52 - כינור, צ'לו ופסנתר (1908) (האמל)
• קאוואטינה אופוס 57 - כינור ופסנתר
• רביעיית פסנתר אופוס 66 - כינור, ויולה, צ'לו ופסנתר 1891, דוראן)
• חמישיית פסנתר אופוס 68 - 2 כינורות, ויולה, צ'לו ופסנתר (1896, דוראן)
• מבוא ורונדו אופוס 72 - קלרינט ופסנתר (1898, לדוק)
• סוויטה אופוס 76 - כינור ופסנתר (האמל)
• סונאטה אופוס 80 - צ'לו ופסנתר (הויגל)
• Salvum fac populum tuum אופוס 84 - 3 חצוצרות, 3 טרומבונים, תוף ועוגב (הויגל)
• הומורסקה - כינור, צ'לו ופסנתר (1890)
• 4 דואטים - כינור, צ'לו ופסנתר (1908)
• 3 קטעים - אבוב ופסנתר (1891)
• סוויטה - צ'לו ופסנתר (1912)
• סוויטה פלורנטינית - חליל או כינור ופסנתר (1920)

יצירות סימפוניות

• סימפוניה ראשונה אופוס 16 (1870, דוראן) - תזמורת
• קונצ'רטו לפסנתר מס' 11 אופוס 39 (1876, האמל) - תזמורת ופסנתר סולו
• קונצ'רטו לצ'לו אופוס 41 (1882, האמל) - תזמורת וצ'לו סולו
• סימפוניה לעוגב ותזמורת אופוס 42 (1882, הוצאת A-R) - תזמורת ועוגב סולו
• מזמור חילוני אופוס 49 - סופרן סולו, מקהלה ותזמורת
• סימפוניה שנייה אופוס 54 (1886, הויגל) - תזמורת
• "אדון אמברוז" אופוס 56 (האמל) - תזמורת
• "ליל ולפורגיס" - פואמה סימפונית אופוס 60 (1887, האמל) - מקהלה ותזמורת
• פנטזיה אופוס 62 (1889, דוראן) - פסנתר ותזמורת
• "הרוזן מאבריל" אופוס 64 (הויגל) - תזמורת
• סימפוניה שלישיתצ אופוס 69 (1894, שוט) - עוגב ותזמורת
• כוראל ווריאציות אופוס 74 (1900, לדוק) - נבל ותזמורת
• קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 אופוס 77 (1906, הויגל) - פסנתר ותזמורת
• סינפוניה סאקרה אופוס 81 (1908, או8טו יונה) - עוגב ותזמורת
• סימפוניה עתיקה אופוס 83 (1911, הו8יגל) - סולנים, מקהלה, עוגב ותזמורת
• La Korrigane WoO (1882, הויגל) - תזמורת
• אוברטורה ספרדית (1897, הויגל) - תזמורת

שירים ויצירות כוראליות

• או סאלוטאריס אופוס 8 (האמל) - קונטראלטו או בריטון ועוגב
• 6 מלודיות אופוס 14 (1872, האמל) - קול ופסנתר
• טנטום ארגו אופוס 18 מס' 1 (האמל) - מקהלת בריטון, מקהלה מעורבת ועוגב
• רג'ינה קקלי אופוס 18 מס' 2 (האמל) מקהלת בריטו, מקהלה מעורבת ועוגב
• 6 מלודיות אופוס 22 (1875, האמל) - קול ופסנתר
• קוואם דילקטה טאברנאקולה טוא אופוס 23 מס' 1 (1876, האמל) - מקהלת בריטון, מקהלה מעורבת, עוגב מקהלה ועוגב גדול
• "אתה פטרוס" אופוס 23 מס' 2 (1876, האמל) - מקהלת בריטון, מקהלה מעורבת, עוגב מקהלה ועוגב גדול
• "סוטרקסיט א מורטואיס" (Sacerdos et pontifex) אופוס 23 מס' 3 (1876, האמל) - מקהלה מעורבת, עוגב מקהלה ועוגב גדול
• "אווה מריה" אופוס 24 (האמל) - מצו סופרן, נבל ועוגב
• 3 קטעי מקהלה אופוס 25 (האמל) - מקהלה מעורבת
• 3 מלודיות אופוס 28 - קול ופסנתר
• 2 דואטים אופוס 30 - סופרן, קונרטאלטו ופסנתר
• 3 מלודיות איטלקיות אופוס 32 (האמל) - קול ופסנתר
• 3 מלודיות איטלקיות אופוס 35 (האמל) - קול ופסנתר
• מיסה אופוס 36 (1890, האמל) - מקהלת בריטון, מקהלה מעורבת, עוגב מקהלה ועוגב גדול
• 6 מלודיות אופוס 37 (האמל) - קול ופסנתר
• 2 דואטים אופוס 40 (האמל) - סופרן, קונטראלטו ופסנתר
• 6 מלודיות אופוס 43 (האמל) - קול ופסנתר
• 6 מלודיות אופוס 47 (האמל) - קול ופסנתר
• 6 מלודיות אופוס 53 - קול ופסנתר
• "אווה מריה" אופוס 59 - קול ועוגב
• "או סאלוטריס" אופוס 63 - קול, כינור או צ'לו ועוגב
• "ערב קיץ" אופוס 63 (1889, דוראן) - קול ופסנתר
• Mon bras pressait (האמל) - סופרן ופסנתר
• "הרהורים" (האמל) - מצו סופרן ופסנתר
• Ecce Joanna, Alleluia! (סקולה קנטורום) - מקהלה מעורבת ועוגב
• תהילים קי"ב (1879) - מקהלת בריטון, מקהלה מעורבת, עוגב מקהלה, עוגב גדול ותזמורת

מוזיקה לבימה

• "הרוזן מאבריל" (1885) - מוזיקה למחזה
• "מר אמברוז": דרמה לירית בארבע מערכות וחמש תמונות של פרנסואה קופה ואוגוסט דורשן (נוסח לפסנתר בהוצאת הויגל, 1886) - אופרה
• "הדייגים מסן-ז'אן" (1904, הויגל) - אופרה
• Nerto WoO (1924, הויגל) - אופרה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שארל-מארי וידור בוויקישיתוף

• שארל-מארי וידור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• שארל-מארי וידור, באתר ספוטיפיי
• שארל-מארי וידור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• שארל-מארי וידור, באתר פרויקט מוטופיה
• שארל-מארי וידור, באתר Discogs (באנגלית)
• שארל-מארי וידור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי שארל-מארי וידור בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• שארל-מארי וידור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• שארל מריה וידור, דף שער בספרייה הלאומית