לדלג לתוכן

שירות הביון העיראקי

שירות הביון העיראקי
جهاز المخابرات العراقي
סמל שירות הביון העיראקי
סמל שירות הביון העיראקי
מידע כללי
מדינה עיראקעיראק עיראק
תאריך הקמה 1973
תאריך פירוק 23 במאי 2003
סוכנות מחליפה שירות הביון הלאומי (עיראק)
ראש עלי חסן אל-מג'יד (אחרון)
מטה מרכזי בגדאד
קואורדינטות 33°18′35″N 44°21′33″E / 33.309651°N 44.359075°E / 33.309651; 44.359075
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שירות הביון העיראקיערבית: جهاز المخابرات العراقي, תעתיק מדויק: גִ'האז אלמֻח'אבּראת אלעִראקי; תעתיק חופשי: ג'יהאז אל-מוח'אבראת אל-עיראקי) היה ארגון הביון וביטחון הפנים המרכזי בעיראק בימי שלטונו של סדאם חוסיין. הארגון עסק באיסוף וניתוח מודיעין פנימי ובינלאומי, איסוף מודיעין על מתנגדי משטר בתוך עיראק, סיכול ריגול, ומבצעים מיוחדים בתוך ומחוץ לעיראק. הארגון פורק עם נפילת משטרו של סדאם חוסיין בשנת 2003, ולאחר פירוקו פורסם תיעוד נרחב על דרכי הפעולה שלו ועל שיטות האימה והטרור שהפעיל נגד מתנגדי משטרו של סדאם חוסיין.

שירות הביון העיראקי הוקם רשמית בשנת 1973 על בסיס ארגוני שהורכב ממספר מנגנוני ביטחון שהתקיימו קודם לכן בעיראק ושאוחדו בשנה זו לכדי גוף אחד שאליו הוכפפו מִנְהלות שונות שלהן תפקידים שונים ומגוונים. לאחר סילוק הנשיא עבד א-רחמן עארף ב-1968 ועליית מפלגת הבעת' לשלטון החליט סדאם חוסיין, שעוד לא היה נשיא עיראק, להרחיב את סמכויותיו של מנגנון הביטחון של מפלגת הבעת'. "המנגנון המיוחד" (אל ג'יהאז אל-ח'אס) היה אחד המנגנונים המרכזיים שאוחדו לבסוף להיות שירות הביון העיראקי. ארגון מקביל לשירות הביון היה מנהלת הביטחון הכללי העיראקי ובין הגופים היה שיתוף פעולה חלקי. בעוד שמנהלת הביטחון הכללי הייתה לעיתים גלויה יותר בפני הציבור והקהילה הבינלאומית, הרי ששירות הביון העיראקי העדיף להסתיר את עצמו ולהישאר תחת מעטה הצללים. את ההפרדה בין הגופים הוביל נזאם גזאר שעמד לפרקים בראשם של שני הארגונים והעניק לכל אחד מהם משימות שונות שעיצבו את שני הגופים בצורה שונה זה מזה.

בשנת 1973 המנגנון עמד בליבה של סערה לאחר ניסיון התנקשות בנשיא אחמד חסן אל-בכּר שיזם נאזם גזאר, שעמד בראש שירות הביון באותם הימים, כמו כן עמד בראש מנהלת הביטחון הכללי של עיראק. ניסיון ההפיכה לא הצליח אך שרי הפנים והביטחון שחטף גזאר נורו על ידו ונהרגו. לאחר הוצאתו להורג של גזאר בעקבות ניסיון ההפיכה החליט סדאם, שכבר כיהן כסגן הנשיא, לבצע שינויים משמעותיים בשירות הביון ולשם כך הציב בראש השירות את מקורבו סעדון שאכּר שהיה מחברי ילדותו של סדאם חוסיין וכן בן שבטו. שינויים ארגוניים ופרסונליים המשיכו להתנהל כל העת ובשנת 1983 החליט ראש הארגון דאז, בארזאן אבראהים א-תיכריתי, לשנות את שם הארגון לשירות הביון העיראקי ולהכפיף אותו למועצת הפיקוד המהפכני. במהלך שנותיו שירות הביון פעל תחת "מועצת הפיקוד המהפכני" אך היה מקבל הוראות וכפוף באופן רשמי גם למשרד הפנים העיראקי. שר הפנים של עיראק שהיה אחראי על הארגון במשך שנים רבות היה מקורבו של סדאם חוסיין סעדון שאכר ובאופן זה נאמנותו של הארגון לסדאם עצמו הייתה מובטחת.

לארגון היה מוניטין מוצלח בקרב הממשלה ומפלגת הבעת', במידה רבה הודות לסיכול ההתנקשות בנשיא סדאם חוסיין בעיר דוג'ייל בשנת 1982. כבר בימיו הראשונים נודע הארגון בשיטותיו האכזריות במהלך חקירות חשודים, הוצאת אנשים מבתיהם ללא צו וללא בקרה, שימוש באלימות רבה ואמצעי טרור נוספים.[1] הארגון זכה להילה של פחד גם בשל פעולותיו כנגד האוכלוסייה הכורדית בעיראק וגם בשל הוצאות המוניות להורג, למשל לאחר אותו ניסיון ההתנקשות בדוג'ייל, אשר תוך חיפוש המתנקש הוצאו להורג כ-150 גברים ונערים בני העיר.[2]

ארגון הביון הגיע לשיא כוחו והשפעתו תחת שלטונו של סדאם חוסיין, הערכות כיום סוברות שהארגון מנה בימי סדאם חוסיין כ-4,000 עובדים.[3] סדאם חוסיין ראה בארגון את הכלי האידיאלי למיצוב שלטונו ולסילוק מתנגדים, וארגון הביטחון הזה היה המשענת העיקרית שלו בהשלטת הסדר הן בחברה האזרחית והן במערכת הפוליטית.[4] לאחר חשיפת המסמכים על ימי שלטונו של סדאם חוסיין ניכר כי השליט סמך על הארגון ביתר שאת משאר הגופים בממשל העיראקי ופעל להחדרת סוכני שירות הביון לכלל המערכים הממשלתיים והאזרחיים. סוכנים אלה תפקידם היה לפקח שכל גוף ממשלתי או אגודה מקצועית נשארים נאמנים לשליט ולא צוברים כוח רב מידי איתו יכולים לפעול כנגד שלטון הבעת' וכנגד סדאם חוסיין בעצמו.[4]

סיבה נוספת לעלייה בכוחו של שירות הביון בימיו של סדאם חוסיין הוא החשש של סדאם מכוחו העצום של הצבא במדינה, ולכן סדאם פעל לפזר תחומי אחריות שונים של הצבא בין גופים ביטחוניים נוספים כדוגמת המשמר הלאומי ושירות הביון. סדאם שאף לבזר את הסמכויות של ארגונים מזוינים בכדי שלא ייוצר מצב שגוף אחד מרכז אצלו כח רב מידי ולאחר מכן יוכל למרוד בו. לפיכך, שירות הביון היווה משקל-נגד לצבא עיראק שהיה גוף בעל כוח ומשמעות רבה בעיראק של סדאם חוסיין.

תפקידי השירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים גלויים / רשמיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סיכול פעילויות טרור וחבלה.
  • סיכול ריגול.
  • אבטחת אישים ומוסדות אסטרטגיים.
  • ביצוע מבצעים מיוחדים בעלי חשיבות לאומית.

תפקידים סמויים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • איתור מתנגדי משטר והרתעתם.
  • מניעת פעילות חתרנית וניסיונות לפגיעה בשלטון.

מבנה הארגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות הביון העיראקי היה מורכב מ-28 מִנהלות שעבדו לעיתים בשיתוף פעולה ולעיתים תוך מידור מוחלט אלה מאלה. לכל אחת מ-28 המנהלות היה מספר סידורי ייחודי והן נחלקו למספר תחומי אחריות:

מנהלות מודיעיניות שעסקו באיסוף וניתוח מודיעין ברמה הלאומית והבינלאומית, סיכול ריגול נגד עיראק וגיבוש אסטרטגיה ביטחונית מול סוגיות קריטיות כמו מאבק הכורדים בצפון המדינה והאיום מצד איראן.

מנהלות מבצעיות שהיו אמונות על ביצוע המבצעים המיוחדים הן בתוך עיראק והן מחוצה לה. מספר רב של מבצעים שביצעו המִנהלות הללו פורסם רק לאחר חשיפת מסמכי הבעת' בשנת 2003. אחד המבצעים המפורסמים של המנהלות המבצעיות שנכשל היה ניסיון ההתנקשות בנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש האב במהלך ביקורו בכווית בשנת 1993 באמצעות מכונית תופת. המודיעין האמריקאי הצליח לחשוף ולסכל את המבצע ולאחריו תקף את מטה שירות הביון העיראקי בבגדאד.[5][6]

מנהלת מספר 4, השירות החשאי, שהייתה אחת המִנהלות החשובות בשירות, התנהלה כגוף חצי-אוטונומי אך הייתה כפופה באופן רשמי לשירות הביון. תפקיד המנהלת היה לחדור למשרדי ממשלה, לאיגודים מקצועיים, לשגרירויות זרות בעיראק ולממשלות זרות וכן לחוגי אופוזיציה בתוך ומחוץ לעיראק במטרה לסכל התארגנויות להפלת השלטון. מנהלת זו עבדה בצמוד למנהלת הביטחון הכללי כאשר ביצעה מבצעים בשטח עיראק.[7]

מנהלות ביטחון שוטף שעסקו בפיקוח על היתרי שהייה לזרים, בניהול אירועים במחוזות המרוחקים מהמרכז ובמנהלות שעסקו באבטחת אישים ומוסדות.

מנהלות מטה שעסקו בענייני כספים, תשלום משכורות, הנהלת חשבונות, רכש, ניהול צי הרכב, פיתוח טכנולוגי, רפואה, הדרכה, בינוי ותחזוקה.

בארגון היו מספר מנהלות ומחלקות שתפקידיהן היו מקבילים ולפעמים אף זהים. לדוגמה, מנהלת מספר 9 ומנהלת מספר 14 היו שתיהן מנהלות המבצעים וכן מנהלת מספר 6 ומנהלת מספר 22 היו שתיהן מנהלות אבטחה. הסיבה לכך היא שהשלטון שאף שלא לאפשר לגוף אחד לצבור כוח וחשיבות רבים מדי, שכן אם כך יקרה, אותו גוף עלול להוות סכנה לשלטונו. לכן, הענקת תפקיד זהה לשני גופים שונים יצרה תחרות ביניהם והבנה הדדית שיש לכל אחד מהם חלופה.[3] שיטה זו קיימת עד היום במספר מדינות בעלות אופי לא-דמוקרטי, למשל כמו מנגנוני ביטחון הפנים של סוריה.

ראשי הארגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותו של הארגון ניכרה בזהות האנשים שסדאם בחר להציב בראשו. ניתן לראות כי ראשי המוח'אבראת היו אנשי אמונו של סדאם, רובם קרובי משפחה ובני שבטו אשר גדלו בילדותם יחד עם סדאם חוסיין. מקורבים אלה הוכיחו את נאמנותם לסדאם ולא עוררו אצלו חשש שימרדו נגדו או יחרגו מסמכויותיהם.

שם שנים בתפקיד הערות
נאזם גזאר 1969-1973
סעדון שאכּר מחמוד אל-מפרג'י אל-עוביידי 1973-1977
ברזאן אבראהים א-תיכריתי 1977-1983 אחיו למחצה של סדאם חוסיין
חוסיין כאמל חסן אל-מג'יד 1983-1984 חתנו של סדאם חוסיין
פאדל בראק חוסיין א-תיכריתי 1984-1989
סבעאווי אבראהים א-תיכריתי 1989-1995 אחיו למחצה של סדאם חוסיין
עלי חסן אל-מג'יד א-תיכריתי 1995-2003 בן דודו של סדאם חוסיין

פירוק הארגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון פורק רשמית ב-23 במאי 2003 מתוקף צו מספר 2 של הרשות הזמנית של הקואליציה בעיראק בראשותו של פול ברמר. במקומו הוקם שירות הביון הלאומי העיראקי. בדיעבד, נחשפו מסמכים רבים המראים כי הארגון פעל בשיטות שכללו עינויים, הוצאות להורג ודיכוי, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות אדם. המודיעין האמריקני הכיר את שיטות הפעולה ואת המעשים הנוראים של הארגון ובהתאם לכך, אחת מההחלטות הראשונות של הכוחות האמריקניים בעת כיבוש עיראק הייתה פירוק הארגון, יחד עם שאר מנגנוני הביטחון מימי שלטון הבעת'.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אבוריש, סעיד ק. סדאם חוסיין: פוליטיקה של נקם. תל אביב: מטר, 2001.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Kanan Makiya, Republic of Fear: The Politics of Modern Iraq, Updated ed. with new introduction. (Berkeley, Calif: University of California Press, 1998), 3–4.
  2. ^ נועה רז, משפט סדאם: מי ידע על הטבח בדוּג'ייל?, באתר ynet, 18 באוקטובר 2005
  3. ^ 1 2 Name: Jihaz al-Mukhabarat al-Amma (Iraqi Intelligence Service), Iraqi News (באנגלית) (ארכיון)
  4. ^ 1 2 אפרים קרש ואינרי ראוטסי, צדאם חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, תל-אביב: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, מערכות, 1991, עמ' 161-163, מסת"ב 9789650504878
  5. ^ Public Affairs Guidance U.S. Action Against Iraq, U.S. Department of Defense, ‏27.6.1993 (ארכיון)
  6. ^ FBI Study, How Do We Know that Iraq Tried to Assassinate President George H.W. Bush?, History News Network, ‏April 1997
  7. ^ Agency profile: Iraqi intelligence, ‏19.12.1998 (ארכיון)