תחש (כלב)

תחש/דאקל

ארץ מוצא	גרמניה
שימושים	ציד
קבוצה	כלבי ציד
תכונות
משקל	תחש מיניאטורי: עד 5 ק"ג תחש סטנדרטי: עד 14.5 ק"ג
גובה כתפיים	תחש מיניאטורי: 13–15 ס"מ תחש סטנדרטי: 20–23 ס"מ
גובה	5 אינץ'
תוחלת חיים	13.9 שנים

תחש, המכונה כלב נקניק, כלב בייגלה ודאקל, הוא כלב קצר רגליים וארוך גוף ממשפחת כלבי הציד.

גוף כלב התחש ארוך ושרירי, רגליו קצרות ואוזניו ארוכות ושמוטות. כפות רגליו גדולות מהרגיל כדי לאפשר חפירה באופן יעיל. לתחש יש בית חזה גדול, המועיל לו בציד ואפו הארוך מסייע בהרחבה של אזורי קליטת הריח. נהוג למיין סוגים של כלבי תחש לפי אורכם, גודלם ואורך וסוג שערם. אופיו של הכלב ידידותי, אך הוא עשוי להיות עקשן וחינוכו קשה. כלב התחש אוהב לרדוף אחר חיות קטנות כגון קיפודים, ציפורים וחתולים ומפגין לעיתים חשדנות כלפי זרים.

מאפייני הגזע

מראה

כלב תחש טיפוסי, גופו ארוך ושרירי בעל רגליים קצרות ודחוסות. כפותיו הקדמיות גדולות באופן לא פרופורציונלי לגופו, בהיותן מדמות צורת פדל הן מותאמות ביותר לחפירה. עורו של התחש יחסית משוחרר מה שמגן עליו מלהיקרע כאשר הוא מתחפר במנהרות ברדיפה אחר טרף. אפו הארוך משרת אותו בעבודות חפירה וגם שימושי כדי "להכות בשיח" כדי להבהיל ולהבריח החוצה טרף המתחבא בפנים.

פרווה

ישנם שלושה סוגי פרוות לכלב התחש: פרווה חלקה (שיער קצר), שיער ארוך, ושיער חוטי. כלבי התחש קיימים במגוון של צבעים ודפוסי פרוות כשהנפוץ ביותר מבניהם הוא פרווה חומה כתומה. צבעם הבסיסי של הכלבים האלה יכול להיות בצבע אחיד (אדום או קרם), בצבע משולב עם גוונים כהים בקצוות (שחור וחום, שוקולד וחום, כחול וחום, או חום כהה וחום), ובכלבים בעלי שיער חוטי, צבע שנקרא "חזיר בר". גורים מאותה המלטה יכולים להיוולד עם צבעי פרווה שונים, בהתאם למבנה הגנטי של ההורים.

גודל

כלבי תחש מגיעים בשלושה גדלים: סטנדרטי, ננסי, ו "kaninchen" (מגרמנית: "ארנב"). הגדלים הסטנדרטי והננסי מוכרים כמעט בכל העולם, גודל הארנב אינו מוכר על ידי מועדוני כלבים בארצות הברית ובבריטניה.

צבע עיניים

צבע העיניים הנפוץ ביותר הוא חום/שחור. כלבי תחש בצבעים בהירים יכולים להיות בעלי עיניים בצבע ענבר, חום בהיר או ירוק; לפי תקני מועדוני הכלבים, ככל שצבע העיניים כהה יותר, כך זה נחשב לטוב יותר.

אופי

כלבי התחש הם ידידותיים וזריזים, והם (בעיקר הנקבות) מסתדרים טוב עם ילדים. תחש עשוי להיות עקשן וחינוכו קשה, אבל הוא אוהב לעבוד וללמוד פקודות חדשות והוא נאמן מאוד לבעליו. ניתן לגדל תחש בבית ללא חצר, אבל הוא זקוק להרבה פעילות ספורטיבית ומצריך השגחה. התחש אוהב לרדוף אחר חיות קטנות כגון קיפודים, ציפורים וחתולים ומפגין לעיתים חשדנות כלפי זרים.

היסטוריה

כלבי תחש גודלו בגרמניה במאה ה-17, והוא נודע ככלב חסר פחד שהשתמשו בו לחיפוש ולציד גיריות. המלכה ויקטוריה מבריטניה נודעה בחיבתה לכלבי תחש. התחש היה פופולרי מאוד בארצות הברית בתחילת המאה ה-20, אך ההתעניינות בגזע ירדה במהירות במהלך מלחמת העולם הראשונה. מגדלים החלו לחדש את הגזע לאחר המלחמה, וההתעניינות בתחש שוב עלתה.

מקור השם

בתנ"ך תחש הוא חיה שניסיונות לבירור זהותה העסיקו חז"ל. בתרגום התנ"ך של לותר לגרמנית, שפורסם ב-1534, תורגמה המילה "תחש" ל-Dachs, שפירושה בגרמנית גירית. בעקבות תרגום זה גם תרגום המלך ג'יימס לאנגלית, תרגם תחש ל-Badger (גירית). הכינוי "תחש" לגירית הופיע, בעקבות תרגומים אלה, בתרגומו של מנדלי מוכר ספרים ל"ספר תולדות הטבע" של הראלד אוטמר לנץ (Harald Othmar Lenz). בעקבות זאת קיבל הכלב, הקרוי בגרמנית (ובעקבותיה בשפות נוספות) Dachshund, את השם העברי "כלב תחש", ובקיצור "תחש".

בתרבות

• הסמל של פסטיבל חיפה להצגות ילדים בחיפה הוא כלב תחש.
• הספר "בייגלה" מספר על כלב תחש בשם דוכס שכינויו היה "בייגלה" מכיוון שידע להתקפל כמו ביגלה.

גלריית תמונות

תחש זיפי מיניאטורי כלבת תחש מיניאטורית קצרת שיער עם גורים כלבת תחש, גודל סטנדרטי קצרת שיער

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תחש בוויקישיתוף

• American Kennel Club
• תחש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)