א-ריש

הפילבוקס בתל גיבורים (תל א ריש)

בית הבאר של טאסו ליד בית קברות טאסו למרגלות תל גיבורים (תל א ריש)

א-ריש הייתה שכונה ערבית של יפו ממזרח לשכונת אבו כביר. לפי אחת המסורות קיבל התל את שמו, שמשמעותו "תל הראשים", ב-1775, כאשר קצין מצרי שמרד בטורקים טבח בתושבי יפו וריכז את גולגולותיהם במקום.

במלחמת העצמאות

הקרב הראשון

בפרוץ שלב א' של מלחמת העצמאות - שלב מלחמת האזרחים, ריחף איום ממשי גם על שכונותיה הדרומיות של תל אביב, על בת ים, מקוה ישראל, ושכונות מולדת וגרין שבפאתי חולון. הערבים ניצלו את יתרון הגובה של תל א-ריש שחלשה על סביבותיה מרום 44 מטרים והציבו עליה שני מקלעים כבדים מדגם שפנדאו, האחד בבית הלבן שבגבעת החרבה והאחר בבית האדום. בנוסף, בראש התל הייתה עמדת פילבוקס מבוצרת. ב-12 בדצמבר 47 התקיפו ערבים, מעמדה בגבעת החרבה בפאתי תל א-ריש, בירי, את שכונת גרין בחולון והניסו יהודים מבתיה הקיצוניים. בפעולת תגמול למחרת כבשו אנשי פלוגת החי"ש החולונית, לימים פלוגה ב' של גדוד 51 של גבעתי, את הגבעה ופרקו את עמדת הירי אך נסוגו מפני התקפת נגד ערבית במהלכה נהרג אחד הלוחמים.

התחבורה היהודית מתל אביב לחולון ומשם לירושלים ולמושבות הדרום בואכה נגב שבה והותקפה מאבו כביר, א-ריש, יאזור ובית דג'אן. עקב כך הוסטה בינואר 1948 התחבורה לנתיב עוקף - דרך הביטחון, בשולי השכונות הדרומיות של תל אביב. דרך זו שימרה עורק תחבורתי פתוח בין תל אביב וירושלים ותל אביב ומושבות הדרום עד כיבוש האזור במבצע חמץ.

הקרב השני

במהלך מבצע חמץ, הוטל על גדוד 52 של חטיבת 'גבעתי' לכבוש את תל א-ריש. בלילה אור ליום ה-28 באפריל תקף כוח מקובץ של גדוד 52 של חטיבת גבעתי, בפיקודו של יעקב פרי (פרולוב), את תל א-ריש. הכוח הסתייע בשני תותחי 20 מ"מ, אשר הגיעו לארץ מספר ימים קודם לכן. היציאה של הכוח ממקוה ישראל התעכבה כיוון שלא הוכנה מראש פרצה בגדר לשם כך. ההודעה על האיחור ביציאה לא הגיעה לתותחנים. אלה פתחו באש בשעה המקורית, וכך אבד יתרון ההפתעה. ההתקפה החלה בשעה 02:00 והתל, אשר הגנו עליו מספר כיתות, נכבש במהרה ללא התנגדות ממשית. כוח חסימה שנועד למנוע הגעת תגבורות ערביות, לא מנע מן הערבים להתרכז לצורך התקפה. אלה היו לוחמי גדוד אג'נאדין של צבא ההצלה, ובו יוצאי חיל הספר המנדטורי, בפיקודו של מישל אל-עיסא, אשר ב-26 באפריל 1948, הצליחו להסתנן ליפו. בהתקפה על תל א-ריש השתתף רוב גדודו של עיסא. הלוחמים הערבים התקדמו בשני צירים בחיפוי משוריין, והחלו מיד בהתקפת נגד חזקה על הכוחות שלא התבצרו כיאות. המגינים הופתעו, עד מהרה המפקדים איבדו שליטה על כוחותיהם, ושני משוריינים שנשלחו לעזרה, קצרה ידם להושיע. כוח גבעתי נסוגו לכיוון מקוה ישראל באבדות כבדות - 36 הרוגים, מתוכם שבעה נעדרים, וכ-100 פצועים. הערבים איבדו באותו קרב 30 הרוגים ו-62 פצועים. כן אבדו ל'גבעתי' שלושה מקלעים, 20 רובים ו-12 תת-מקלעים. במהלך מבצע 'חמץ', פינו הערבים את האזור, והתל נותר כמובלעת בידיים ערביות עד 3 במאי. עד כניעת יפו ב-13 במאי, החזיקו הבריטים במקום.

הקרב העיקרי היה סביב עמדת הפילבוקס על התל, כיום בתחומו של פארק בשכונת תל גיבורים בחולון. במקום אתר זיכרון ובו הסבר על הקרב.

אחרי מלחמת העצמאות

בא-ריש נשמרו במשך תקופה ארוכה הבתים המקוריים של השכונה. בשנים הראשונות לאחר כיבוש השכונה שימשו הבתים למחנה צבאי ולאכלוס עולים חדשים. אחד המבנים הגדולים אשר שוכן על הכביש הראשי היה למוסד ילדים של עליית הנוער הדתי. הייתה בו חברת נוער של כחמישים חניכים וחניכות, מעל גיל 15, שעלו מצפון אפריקה. המוסד נועד להכין אותם לחיי עבודה. בשנת 1952 נסגר המוסד, וחניכיו עברו לכפר בתיה. במבנה שנותר פנוי הוקם מועדון גדנ"ע קליעה.

על חלקו הדרומי של הכפר הוקמה השכונה היהודית תל גיבורים בחולון. בית ספר היסודי "המגינים" הוקם בשנת 1950, במקום נותר בית הקברות המוסלמי טאסו, ושרידים של בית באר של משפחת טאסו.

בשנת 2012 עיריית חולון הכריזה על מתחם בית הבאר כמתחם בעל חשיבות היסטורית.

קישורים חיצוניים

• חולון במלחמת העצמאות באתר עיריית חולון
• קרב תל א-ריש מהזווית הערבית, רשומה מתוך פורטל פרש
• קרב תל א-ריש, באתרי מלחמת העצמאות
• המערכה במחוז תל אביב (ב') המלחמה בחולון ובבת ים, אורי מילשטיין, news1 מחלקה ראשונה
• רועי כספי, "רוקמת השכול", ביבשה, חוברת 9, אפריל 2009 עמודים 54-55
• אלעד חיימוביץ, "שלוש נקישות שמשנות את החיים", ערים, אפריל 2018