חטיבת גבעתי (תש"ח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבת גבעתי
GivatiBrigade.svg
סמל חטיבת גבעתי תש"ח
סוג היחידה חטיבת חי"ר
מדינת מוצא ישראלישראל  ישראל
יחידות משנה
  • שועלי שמשון
  • גדוד 51
  • גדוד 52
  • גדוד 53
  • גדוד 54
  • גדוד 55
  • גדוד 56
  • גדוד 57
עימות מלחמת העצמאות
גזרת פעילות החזית המצרית
ג'יפ של חטיבת גבעתי במצעד צה"ל בתל אביב. חייל מחזיק את סמל גבעתי

חטיבת גבעתי הייתה חטיבת חי"ש מובחרת שהוקמה בתל אביב, על בסיס חי"ש פרברים (נוער עובד) ופלוגות ה"נחשונים" (משוחררי הצבא הבריטי). היא הוקמה בסתיו 1947 כחטיבת חי"ש ועם הקמת צה"ל במאי 1948 צורפו אליה לוחמי אצ"ל ומגויסים ואחרי אלטלנה הצטרפו עוד רבים מאנשי האצ"ל והיא הפכה לחטיבה צה"לית. החטיבה נקראה על שם הכינוי המחתרתי של מפקדה הראשון שמעון קוך אבידן. בפברואר 1948 הוצאה החטיבה מתל אביב, על מנת לתפוס את חזית הדרום, כאשר את מקומה תפסו גדודי חטיבת קרייתי. רוב החטיבה הועברה לדרום, 200 מחייליה הועברו לחטיבת הנגב שהורכבה ברובה מחברי פלמ"ח ו-200 חיילים הועברו לירושלים על מנת לחזק את חטיבת עציוני. ערב קום המדינה מנתה החטיבה 3,229 חיילים ומפקדים.[1] היא נחשבת כחטיבת החי"ש המצטיינת במלחמה. במהלך מלחמת העצמאות לחמה גבעתי בכ-180 קרבות, בהם נהרגו 675 חיילים ונפצעו כ-2000 לוחמים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 1947 מיד לאחר עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר, כאשר הותקף היישוב היהודי, הקימה 'ההגנה' ארבע חטיבות חי"ש מרחביות, אשר הפכו בהמשך לשש. בתל אביב הוקמה חטיבה שהייתה מורכבת מאנשי חי"ש המובחרים, המאומנים והמגובשים ביותר, חברי חי"ש פרברים ופלוגות ה"נחשונים", משוחררי הבריגדה היהודית. המטה הארצי של ההגנה הטיל את משימת הקמתה של החטיבה על שמעון אבידן - שהיה מפקד ותיק בהגנה ובפלמ"ח. השם "גבעתי" היה שמו המחתרתי של שמעון אבידן בתקופה שקדמה לקום המדינה.

פעילות החטיבה במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות
אנדרטה לחללי גדוד 54 של גבעתי, באזור משלטי חוליקאת. "ההלך - ברדתך לנגב זכור אותנו".
שמעון אבידן (משמאל) מפקד חטיבת גבעתי וסגנו מאיר (מאירק'ה) דודזון במלחמת העצמאות

עוד בהיותה בתל אביב השתתפה החטיבה בפעולת תגמול כנגד הכפר סלמה, לאחר שיצאו ממנו הכוחות שתקפו את שכונת התקווה. כמו כן השתתפה החטיבה במבצע חמץ לכיבוש יפו והכפרים והשכונות הערביים שמדרום לתל אביב. משימתה הבאה של החטיבה הייתה הדרך לירושלים.

מפקד החטיבה, שמעון אבידן, מונה במקביל גם למפקד מבצע נחשון. לקראת המבצע פשט כח של גדוד 52 מהחטיבה על מפקדת חסן סלאמה, מראשי הכנופיות הערביות באזור רמלה. הכוח השמיד את המפקדה, ששכנה ליד באר יעקב, גרם לאויב אבדות קשות ושיבש, לפחות זמנית, את פעילות חסימת הדרך באזור לוד ורמלה. בראשית מאי השתתפה החטיבה במבצע מכבי לפריצת הדרך לירושלים, יחד עם פלמ"ח-הראל. בהמשך, כחלק מתוכנית ד', פעלו כוחות גבעתי במבצע ברק לכיבוש הכפרים הערביים במרחב גדרה - תל נוף - צריפין - באר טוביה ובכך נוצר רצף טריטוריאלי בין דרום יהודה למבואות הנגב. המבצע הופסק באמצעו וחלק ניכר מן החטיבה הועבר לאזור חולדה - לטרון לצורך אבטחת שיירות לירושלים. לאחר פלישת צבאות ערב הוטל על חטיבת גבעתי להלחם בחזית הדרומית מול הצבא המצרי. תחילה, מאמצע מאי ועד כמעט לסוף החודש, בצעה החטיבה מעין "השלמה" למבצע ברק שהופסק, כאמור. ב־29 במאי 1948, שבועיים לאחר פלישת צבאות ערב, החל חיל המשלוח המצרי לנוע ממג'דל צפונה. בטור היו יותר מ-500 כלי רכב - מכוניות משא, זחלים, טנקים בינוניים ותותחים מכל הסוגים. אלה עברו ב"מצעד" על הכביש הראשי ממערב לניצנים ופניהם לעבר העיירה איסדוד הטור הגיע לאיסדוד וחלקו נכנס לעיירה, בעוד חלק אחר המשיך צפונה כ־3 ק"מ ונעצר ליד הגשר המפוצץ על נחל לכיש (גשר עד הלום). גשר זה פוצץ על ידי חבלני גבעתי ב-12 במאי 1948 במסגרת מבצע ברק. המרחק לתל אביב היה 32 ק"מ בלבד, וגשר זה מהווה את הנקודה הצפונית ביותר אליה חדרו המצרים בגזרה זו. במבצע פלשת לחמה חטיבת גבעתי ביחד עם חטיבת הנגב, בימים 1 ביוני - 3 ביוני 1948, לתקיפת הצבא המצרי שנעצר בציר החוף. אם כי ההתקפה על איסדוד נכשלה תוך אבדות כבדות, נודע לה ככל הנראה ערך בבלימת הצבא המצרי. במקביל נסגרה דרכו של הצבא המצרי עם השתלטות החטיבה על יבנה.

ב"קרבות עשרת הימים" (אמצע יולי) אם כי החטיבה השתלטה על מספר כפרים ועמדה בפני התקפות נגד עזות (כרתיה, עיבדיס), נשמר בדרך כלל הסטטוס-קוו של החטיבה מול המצרים, והנגב נותר מנותק. לאחר מכן פעלה החטיבה לחיבור הנגב למדינת ישראל במבצע יואב, כולל כיבוש משלטי "הצומת" (כיום צומת גבעתי), ומבצע גי"ס בהם לכדו את הצבא המצרי בכיס פלוג'ה.

ב-13 בספטמבר 1948 נערך ברחובות מסדר חגיגי של חטיבת גבעתי, ובו השתתפו אלפי חיילים על נשקם וכלי רכבם. על כתף שמאל של כל חייל התנוסס, לראשונה, תג היחידה של גבעתי, חרב ומשני צדיה עלי צבר.

בנובמבר 1948 צורפו לחטיבה כוחות אצ"ל בפיקודו של איתן לבני והיא הועברה לרמת הכובש להתמודדות מול הכוחות העיראקיים.

בשנת 1955 התבצע בפיקוד החטיבה ומפקדה חיים בר לב, מבצע ירקון, לשם חיפוש דרכים עבירות מאילת ועד שארם א שייח.

בקיץ 1956 הוחלט על פירוק החטיבה הסדירה כשגדוד 51 הועבר לחטיבת גולני, וגדוד 52 הועבר לחטיבה 7. לאחר שלושה חודשים הוקמה שנית כחטיבת מילואים תחת השם "חטיבה 17", אך המשיכה לשאת במקביל את השם "גבעתי". מאוחר יותר שונה שם החטיבה מחדש לחטיבה 5, שמה הרשמי הראשון של החטיבה במלחמת השחרור.

ייחודיות החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבא קובנר ופרשת ניצנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על ניצנים

בדומה לפלמ"ח, ובניגוד לשאר חטיבות החי"ש היה לגבעתי קצין תרבות (פוליטרוק, בלשון הפלמ"ח) בדמותו של אבא קובנר, קובנר הוציא במהלך הקרבות "דפים קרביים", מנשרים שחולקו לחיילים ונועדו לרומם את רוחם ולנטוע בהם מוטיבציה. אחד הדפים האלה שחוללו סערה שגליה מכים עד היום היה הדף שכתב בעקבות כניעת ונפילת ניצנים. נפילת ניצנים הייתה מכה קשה לחטיבת גבעתי והשפעה קשה על היישובים בדרום. החטיבה החליטה להילחם נגד הלך רוחות זה באמצעות הדף הקרבי הראשון שנכתב בידי קובנר ואושר על ידי מפקד החטיבה שמעון אבידן. בחטיבה נוצר הרושם המוטעה שניצנים נכנעה בטרם כלו כל הקיצין. רושם זה הוליד חשש פן יחדור הלך רוח מסוכן ותבוסתני של הליכה בשבי אל לבות הלוחמים ותושבי היישובים שבמרחב החטיבה. הדף נכתב בצורה תוקפנית ולא סלחנית, ברוח דפי הקרב של הצבא האדום. אחת השורות המייצגות בדף הקרבי נוסחה כך: ..."טוב ליפול בחפירת הבית מלהיכנע לפולש הרצחני. להיכנע - כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית - חרפה היא! לצאת לשבי הפולש - חרפה ומוות!". חברי קיבוץ ניצנים נפגעו מאוד מן הדפים שכתב בעקבות הקרב על ניצנים, ולא סלחו לקובנר על כתיבתו עד יומו האחרון. ניסיונות לפיוס בין הקיבוץ לקובנר שנעשו ברבות השנים לא צלחו. רק בשנות השמונים התנצל יצחק פונדק בפני חברי ניצנים.

החי"שטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבעתי הוקמה להקת החישטרון, להקה צבאית במתכונת הדומה לזו שהייתה נהוגה בצבא הבריטי. חיילים בעלי הכשרה במוזיקה ובדרמה מהחטיבה העלו תוכניות בידור ותרבות להנאת החיילים, על סמך זמנם הפנוי. הפיקוד סייע במידה מועטה באמצעים טכניים ובמימון זעום. מקים הלהקה והרוח החיה בה היה טולי רביב (מחבר השיר "אל נא תאמר לי שלום"), הזמרת המפורסמת ביותר בלהקה הייתה יפה ירקוני ושירתו בה גם בובי פנחסי ואהובה צדוק.

שועלי שמשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שועלי שמשון

בחטיבת גבעתי פעלה יחידת ג'יפים למשימות מיוחדות, שנהוג לכנותה "הסיירת הראשונה של צה"ל".[2] "שועלי שמשון" היה כינויה של פלוגה ב' של גדוד 54, בפיקודו של אריה שפק. הפלוגה הפכה ליחידה ממוכנת בדומה ליחידת ג'יפים בשם "חיות הנגב" שפעלה בחטיבת הנגב של הפלמ"ח, על בסיס ג'יפים שגויסו מאזרחים תל אביביים. השם "שועלי שמשון" נבחר על ידי אבא קובנר.

גדודי גבעתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הגדוד הרכב תאריך הקמה פעילות לפני הוצאת גבעתי מתל אביב פעילות לאחר הוצאת גבעתי מתל אביב מפקדים ואנשי מפתח
51 הפלוגה הדתית של חי"ש תל אביב, חי"ש חולון וטירוני חי"ש מתל אביב קיץ 1947 אחזקת הקו ואבטחת התחבורה בחזית דרום תל אביב - בת ים - חולון - מקוה ישראל. תגבורת ליישובי הדרום ולירושלים. חלק מהפלוגה הדתית הועבר לכפר הנוער בן שמן וסופח לחטיבת קרייתי וחלקה השני נשלח לגוש עציון וסופח לעציוני. אבטחת גזרת ראשון לציון וכביש תל אביב - ירושלים בגזרה זו. כיבוש יאזור (אזור) ובית דג'אן (בית דגן) הרחיב את תחום אחריות הגדוד עד שער הגיא. הגדוד ספג אבדות כבדות במבצע בן נון ב' לכיבוש לטרון. מיד לאחר הקמת צה"ל - קרבות בלימת הצבא המצרי בקו יבנה - גן יבנה - חצור אשדוד, הקרב על גבעה 69, מבצע גי"ס, מבצע יואב, חבלני גדוד 51 השתתפו בשתי התקפות על משטרת עיראק סווידאן (מצודת יואב) בתאריכים 19.10.48 ו-21.10.48. בהתקפה השנייה נפצעו רבים מהחבלנים כתוצאה מפגזי "2 ששוגרו אליהם מהמשטרה. בין הפצועים היה מפקד מחלקת החבלה סגן דוד אלפלנג. מאיר דודזון, אפרים דגן (קמפינסקי), שמעיה ברקת (בקנשטיין), יהודה ואלך, יובל נאמן, יוסף (יוש) הרפז
52 חי"ש רחובות, ראשון לציון ו"נפת דרום" סוף נובמבר 1947 אחזקת המרובע: ניצנים - גלאון - כפר אוריה - גזר - תל אביב. סיוע לגדוד 51 בכביש לירושלים וליווי שיירות דרך חולדה. פיצוץ מפקדת חסן סלאמה, מבצע חמץ, השתלטות על סרפנד (צריפין), כיבוש משלטי חוליקאת במבצע יואב. יעקב פרי (פרולוב), שמואל איל
53 פלוגת "השחר" מבני גדוד הפרברים ופלוגות "נחשונים" של משוחררי הצבא הבריטי סוף נובמבר 1947 אחזקת החזית המרכזית מול יפו, פעולות גמול כנגד סלמה (כפר שלם) ויאזור ואבטחת התחבורה היהודית. הגדוד יצא למבצעים התקפיים לשיתוק התחבורה הערבית באזור יבנה - איסדוד והשמדת כוחות צבא ההצלה באזור גלאון. השתתפות במבצעי חמץ וברק, פיצוץ גשר עד הלום, פינוי ילדי ניצנים (מבצע תינוק). לאחר הקמת צה"ל השתתף הגדוד במבצע יואב. יצחק פונדק, נחמן ניר
54 המשכו של גדוד א' של חי"ש תל אביב שנוסד עוד ב-1946 ומגויסים ייעודיים סוף נובמבר 1947 סיוע בגזרות תל אביב השונות ליווי שיירות לירושלים, מבצע נחשון, מבצע מכבי, מבצע ברק. לאחר הקמת צה"ל - כיבוש משלטי חוליקאת (צומת גבעתי) במבצע יואב. במסגרת הגדוד פעלה פלוגת הג'יפים הנועזת, שועלי שמשון (פלוגה ב'). צבי צור, ד"ר אליהו ויור, אלדד אוארבך, אריה שפק
55 סגל ההדרכה החטיבתי, פל"מים (פטרולים לוחמים, היחידות הכפריות של החי"ם) של מושבות הדרום (נס ציונה, רחובות) מאי 1948 הכשרת טירונים ומ"כים בלימת הצבא המצרי בגזרת רחובות, כיבוש איסדוד ומג'דל (אשקלון) ושחרור יד מרדכי, קרב רמת הכובש. רפאל ורדי.
56 חיילי חטיבת קרייתי * מאי 1948 מבצע פלשת
57 כוחות אצ"ל ראשית יוני 1948 מבצע פלשת איתן לבני

* גדוד 56 היה גדוד של חיילי חטיבת קרייתי אשר הוכפף זמנית לגבעתי על מנת לסייע במבצע פלשת.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן ההגנה, 1992
  • יוסף אוליצקי, ממאורעות למלחמה, תל אביב 1949 - תולדות קרייתי, גבעתי ואלכסנדרוני
  • בן-ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה. הוצאת מערכות, 1955-1972 כרכים ג' ו-ד'
  • מאיר פעיל, התפתחות כוח המגן העברי, אוניברסיטה משודרת, 1987
  • משה (מוסא) אשד, חיל השדה ("הח"יש") במחוז תל אביב: אוסף סיפורי חברות וחברים, תל אביב, 2001. ו-גדוד 54 גבעתי במלחמת העצמאות, תל אביב, 2004 ראו גם סקירה על המחבר מאת אלי אשד
  • חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1958
  • אריה חשביה, "עד הלום: סיפורו של גדוד 53 מחטיבת גבעתי", משרד הביטחון, 2005
  • יניחיצחק פונדק, "גדוד 53 (הפרברים) בחטיבת גבעתי במלחמת העצמאות" הוצאת ירון גולן, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חטיבת גבעתי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, כרך א', עמוד 106.
  2. ^ ראו למשל הביוגרפיה של אורי אבנרי: "שירת בפלוגת-הקומנדו המפורסמת "שועלי שמשון", הסיירת הראשונה בצה"ל"