הוועדה לעליית הנוער הדתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הוועדה לעליית הנוער הדתי הוקמה בשנת 1936 ביוזמת הקיבוץ הדתי אשר נקרא בזמנו "חבר הקבוצות של הפועל המזרחי". הקיבוץ הדתי היה שותף בהקמת עליית הנוער עם מייסדת עליית הנוער, רחה פראייר מאז 1934. תחילה בני הנוער הוכשרו לחיים בקיבוץ, הקימו קבוצות חדשות עד שבשנת 1946 ניתן היה לגלות כי מחצית אוכלוסיית הקיבוץ הדתי היא מבוגרי עליית הנוער.

בשנת 1936 נוסד כפר הנוער הדתי בכפר חסידים. כאשר הגיעו לארץ ילדי טהראן הסתבר כי לא די בקליטת הנערים בקיבוצים. החלה קליטת בני נוער במסגרת הסקטור הדתי בבית הספר החקלאי במקוה ישראל. בשנת 1943 נוסד משק ילדים מוצא ליד ירושלים ולאחריו, בשנת 1947, כפר בתיה.

עם קום המדינה השתנה המצב. היה ברור שהקיבוץ הדתי אינו מסוגל לעשות שוב את מה שעשה עשר שנים קודם לכן, לא מעט בשל אובדן הנפשות והאמצעים בקיבוציו בגוש עציון ובדרום הארץ במלחמת השחרור. הוחלט להקים כפרי נוער ליד הקיבוצים: ליד ניר עציון הוקם כפר וינגייט (היום ימין אורד), על יד לביא מכספי יהודי הודו הוקם המוסד הודיות. וליד קבוצת יבנה הוקם כפר הנוער גבעת וושינגטון.

במקום בוגרי עליית הנוער הגיעו לקיבוצים גרעיני בני-עקיבא.

לפי אתר עליית הנוער של הקיבוץ הדתי תפקיד הוועדה היום הוא להיות הפטרון והבעלים של שישה כפרי נוער והם: גבעת וושינגטון, הודיות, ימין אורד, כפר הנוער הדתי, נווה עמיאל, וכפר הילדים תלפיות.

היעד החינוכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסגרת החינוכית של "עליית הנוער" התאימה לקיבוץ הדתי כשם שהייתה מקובלת על התנועות הקיבוציות האחרות: "המטרה הייתה שחניכי עליית הנוער יכו שורש בתנועת ההתיישבות של ציבור הפועלים בארץ, ויגשימו בדרך זו את משאת נפשה של הציונות. לקיבוץ היו נתונים מתאימים להגשים משימה זו. המשק הקיבוצי התאפיין בכך שיישוב שלם קיבל על עצמו תפקיד אקטיבי בחינוך הנוער, מי בעבודה ומי בהוראה ובהדרכה". [1]

הגדיר זאת כך, דוד אליאך, מנהל "משק ילדים מוצא", בזכרונותיו (טרם פורסמו): "הקיבוץ היה היעד לכל חניכי "עלית הנוער" היו לכך שתי סיבות: ראשית, היה זה היעד המקובל של תנועות הנוער. שנית, הקיבוץ נראה כמקום מובטח לילדים שאין להם הורים או משפחה".

כדי לסייע במימוש היעדים החינוכיים האלה הוקמה ועדה ציבורית לעליית הנוער הדתי. הוועדה מנתה מספר אנשי חינוך יוצאי גרמניה מתנועת "המזרחי", ביניהם אהרן ברט שלימים שימש כמנהל בנק אנגלו-פלשתינה והמנהל הראשון של בנק לאומי והמרצה לחינוך ד"ר עקיבא ארנסט סימון. ההשראה למסגרת חינוכית באה מהנאו-אורתודוקסיה בגרמניה, מייסודם של רש"ר הירש ור' עזריאל הילדסהיימר

הקמת קיבוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטאון הקיבוץ הדתי "עמודים" מתאר את התפתחות עליית הנוער הדתי. בשנת 1936, כאשר החלה ההרשמה לעליית הדואר במסגרת הדתית הסתבר, כי מספר הנרשמים למסגרת הדתית הגיע לשליש מהרשימה. עד אז היה מקובל שחלקה של תנועת המזרחי בהתנועה הציונית ביהדות גרמניה, אשר היה מקור העלייה למסגרות עליית הנוער, לא עלה על 10%. קבלת אשרת עלייה לארץ ישראל ("סרטיפיקט"), הייתה מותנית באישור מהארץ שיש מקום קליטה מסודר עבור הילדים, ולכן קבוצת הילדים הדתיים הראשונה נקלטה באכסניה לא-דתית, בקיבוץ עין חרוד. רק הקבוצה השנייה של עליית הנוער הדתי הגיע למקום ההכשרת של חברי קיבוץ "רודגס"[2] בפתח תקוה - לימים "מוסד עליה" והיום " כפר הנוער אמי"ת" - בפתח תקוה. בחורף של שנת תש"א (1940-1941), חברי הקיבוץ "רודגס", יחד עם בוגרי עליית הנוער שנקלטו בקבוצה, עלו על הקרקע במקום הנקרא היום -קבוצת יבנה.

כאשר כושר הקליטה של קיבוץ רודגס נתמלא, עוד בהיותו בפתח-תקוה, הוחלט בשנת 1936 להקים את כפר הנוער הדתי. את הכפר עצמו בנו בנאים ובעלי מלאכה מהקיבוץ והצוות החינוכי הורכב מחברי הקיבוץ הדתי, אשר קבל על עצמו גם את גיוס כספים ואת הסידורים הטכניים.

בינתיים גם הוקם הסקטור הדתי בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". בית הספר התאים לקליטת בני נוער דתיים שכן נשמרה בו השבת וחדר האוכל שלו היה כשר. מספר חברים מרודגס נשלחו לשם כדי לקלוט את העולים הצעירים ולהדריכם וכן להקים בו את הסקטור הדתי.

בשנת 1939 ייסדו בוגרי חברת הנוער הראשונה את שדה אליהו. לימים הקימו בוגרי הקבוצה השנייה את עין הנצי"ב. הקבוצה השלישית היא הגרעין של שלוחות. חברת הנוער מכפר פינס ייסדה את "רמת השומרון", לימים בארות יצחק קבוצה מבוגרי הסקטור הדתי בבית הספר החקלאי מקווה ישראל הקימה את משואות יצחק בגוש עציון. וכך עשר שנים אחרי ההתחלה, היו כמחצית מחברי הקיבוץ הדתי בוגרי עליית הנוער.

בואם של ילדי טהראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם בואם של ילדי טהראן, בשלהי שנת 1943, חל מפנה בהתפתחות עליית הנוער. עד אז הגיעו למסגרות החינוכיות של עליית הנוער קבוצות קטנות בעיקר דוברות גרמנית. עתה הגיעו בבת אחת 700 ילדים, ממוצא פולני, רובם בגיל פחות מ-14. בגיל זה לא ניתן היה לשלב את הילדים בחברה הקיבוצית שהייתה ערוכה לקלוט חבורות נוער, מעל לגיל זה.

וכך בשיתוף עם ארגון נשי מזרחי, לימים אמי"ת, הוקמו בתי ילדים: בירושלים, בתל אביב[3]בני ברק[4] ובפרדס חנה.[5] נזקקו למדריכים אשר יכלו לדובב את הילדים וכאלה בדרך כלל לא נמצאו. מעטים היו דוברי פולין אשר נקלטו במסגרות החינוכיות של עליית הנוער. כך הוקם ה"סמינריון למדריכי עליית הנוער" בבית וגן בראשות הרב אליעזר שמשון רוזנטל עם ההוראה הפדגוגית של חיים צבי אנוך. למסגרת זו התקבלו בוגרי תנועת הנוער בני עקיבא אשר הוכשרו לעבודת ההדרכה. כמו כן, בוגרי הסמינרים של החינוך הדתי שולבו במסגרות החינוכיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: עמודים
  2. ^ "קיבוץ רודגס" נקרא ע"ש חוות ההכשרה בגרמניה בה עשו חברי גרעין המייסדים את הכשרתם לקראת עלייתם ארצה.
  3. ^ לימים בית צעירות מזרחי
  4. ^ לימים אחוזת שרה
  5. ^ לימים נוה עמיאל