דרך הביטחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת דרך הביטחון שכונת התקוה-ראשון לציון
אנדרטה לפעולת פיצוץ בית אבו ג'אבן
ה"מצודה" על דרך הביטחון

דרך הביטחון הייתה דרך שנסללה עם פרוץ מלחמת העצמאות בין שכונת עזרא בתל אביב דרך מקווה ישראל לראשון לציון על מנת להתרחק משכונת אבו כביר, תל א-ריש והעיירות יאזור ובית דג'אן הערביות שתקפו את משתמשי הדרך היהודים. שימשה כמעבר בטוח גם את השיירות לירושלים ולמושבות הדרום בואכה נגב ביציאתן מתל אביב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר עם תחילת המלחמה חסמו ערביי אבו כביר את התנועה לתחבורה יהודית ותקפו את המכוניות שעברו בה בדרכן לכביש ירושלים. בתגובה לכך נסללה במהירות דרך עפר בין שכונת עזרא ושער מקוה ישראל והוקם גשר מעל נחל איילון. על דרך זו הגנו ממערב שתי עמדות של ההגנה בבתי החרושת "היוצק" ו"הספירט". הערבים תקפו את העמדות האלה, כבשו אותם והרגו 10 לוחמים של ההגנה ב"היוצק", אך לבסוף גורשו. שתי לוחיות זיכרון ל"היוצק" ול"ספירט" הוצבו בצומת חולון.

כדי להגן על דרך הביטחון ולאפשר בניית גשר על נחל איילון נתפס על ידי נוטרים, בית ערבי עזוב מעבר לנחל איילון שכונה "המצודה". הבית היה מוקף חומה וחצר גדולה. לאחר ניקוי המקום נקבע הבית כעמדה והנוטרים הוחלפו באנשי חי"ש. הבית שימש בסיס למחלקת חי"ש ששמרה על דרך הביטחון משכונת התקווה עד מקווה ישראל. לוחית זיכרון הוצבה בכניסה לבית הספר הולץ שקם תחת 'המצודה'.

דרך הביטחון פתרה את בעיית החסימה באבו כביר, אך היה צריך לפתור גם את חסימת הכביש לירושלים באזור יאזור שנסגר סופית לתחבורה יהודית לאחר רצח שבעת הנוטרים.

כדי לעקוף את יאזור היה צורך להאריך את דרך הביטחון משכונת מולדת לכביש צומת בית דגן-ראשון לציון בפאתי נחלת יהודה. זה הצריך הכשרת דרך בחולות בתוך הפרדסים והקמת מזקפי ביטחון לאורכה. רק בסוף ינואר 1948 הושלמה כל דרך הביטחון. ראשיתה בשכונת עזרא, חצתה את האיילון על גשר עץ עד לשער מקווה ישראל. הדרך המשיכה בתוך מקוה ישראל לחולון ומשם לחוסמסה ולמולדת וממולדת דרך הפרדסים לכביש בית דג'ן-ראשון לציון ליד נחלת יהודה.

השמירה על הביטחון בדרך זו דרשה הקצאת כוחות רבים בעיקר בקטע מולדת-ראשון לציון שעבר בתוך פרדסים ערביים. בתחילה הוטל תפקיד הבטחת הדרך על כוח פלמ"ח וממחצית פברואר 1948 הועבר תפקיד זה לפלוגה מחטיבת גבעתי שבסיסה היה במולדת. בלילה נערכו מארבים וביום בוצעו סיורים לגילוי מוקשים. המכוניות הורשו לעבור רק לאחר בדיקת הדרך. לאורך הדרך היו מזקפי הגנה נייחים שאוישו כל שעות היום.

חסן סלאמה פקד על אנשיו לפגוע בתחבורה היהודית העושה דרכה בדרך הביטחון על ידי מיקוש. ב-11 בפברואר 1948 הוטמנו מוקשים חשמליים בקטע הדרך המרוחק 300 מטר מהכביש הראשי. המוקשים הופעלו מרחוק מתחת לאוטובוס גדוש נוסעים שהגיע מראשון לציון. 8 נוסעים נפגעו קשה ו-21 נפצעו קל. הש"י גילה כי מניחי המוקשים יצאו מביתו של זוהדי אבו ג'אבן ליד צומת בית דגן. הוחלט לפוצץ את הבית והפעולה הוטלה על מחלקה מפלוגה ב' בגדוד 52 בפיקודו של הסמ"פ שלמה להט. הפעולה בוצעה ב-26 בפברואר 1948 בהצלחה. הבית פוצץ ו-15 ערבים נהרגו. מכיוון שהתברר ששליש מהבית נשאר על כנו בוצעה פעולה חוזרת ב-8 במרץ 1948 ופיצוץ הבית הושלם. במקום הפעולה יש אנדרטה קטנה ועליה סיפור הקרב.

עם כיבוש יאזור נתבטל הצורך בדרך הביטחון. עיריית חולון והמוזיאון לתולדות העיר מפעילים תוכנית שימור, מתוך כוונה לשקם את הדרך בקטע מולדת - נחלת יהודה ולהופכה לאתר תיירות.

במסגרת פרויקט גן סיפור הוקם גן סיפור על דרך הביטחון ליד חוסמסה. חלק קטן מהכביש המקורי נשמר ובמקום הוקמה תצוגה של שיירה שבראשה חוצבים וכלים כבדים הסוללים את הדרך לשיירת כלי רכב הנעה מאחוריהם. במקום שלטי הסבר על דרך הביטחון.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות: הוצאת מערכות, 1958.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרך הביטחון בוויקישיתוף