מבצע חמץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת מבצע חמץ
תושבים בת"א מתחבאים מצלפים ערבים 25.2.1948
האנדרטה לזכר מגיני תל אביב וכובשי יפו, מאת מיכאל קארה, בגן הכובשים
אנדרטה בבית החולים תל השומר, לחיילי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו בכיבוש המקום והסביבה ב"מבצע חמץ"
סיפור קרב הכיבוש של מחנה תל השומר במלחמת העצמאות, באנדרטת חטיבת אלכסנדרוני, בית החולים תל-השומר

מבצע חמץ הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של יפו במלחמת העצמאות על ידי חטיבות 'ההגנה' אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי. המבצע החל ב-28 באפריל 1948, מעט לאחר התקפת האצ"ל על יפו, אשר הביאה להקדמת המבצע. במבצע זה נכבשו הכפרים הערביים שבקרבת יפו. במהלכו החלה בריחה המונית מן העיר, והדבר הביא לבסוף לכניעתה ב-13 במאי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל אביב במלחמת העצמאות

עם פרוץ מלחמת העצמאות הותקפו שכונותיה הדרומיות של תל אביב, רמת גן, בת ים, מקווה ישראל, ושכונות מולדת וגרין שבפאתי חולון בירי צלפים, מקלעים ומרגמות מעמדות של ערבים ביפו ובנותיה. ירי זה קטל עשרות ופצע מאות יהודים. ב-8 בדצמבר התקיפו 400 לוחמים ערביים, שיצאו מסלמה, בפיקודו של חסן סלאמה את שכונת התקווה. עד ינואר 1948, היוו הכפרים הערביים אשר ממזרח ליפו, אל ח'ירייה, סקיה, יהודייה, יאזור וסלמה איום על התחבורה היהודית מתל אביב לחולון ומשם לירושלים ולמושבות הדרום בואכה נגב. התחבורה שבה ונתקפה מאבו כביר וא-ריש.[1] עקב כך הוסטה בינואר 48 התחבורה לנתיב חדש - דרך הביטחון, בשולי השכונות הדרומיות של תל אביב (כיום דרך בן-צבי). דרך זו שימשה את תחבורת היישוב היהודי עד כיבוש האזור במבצע חמץ.

יפו לא יועדה להיות חלק מהמדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה, אלא מובלעת ערבית ונמל לשימוש המדינה הערבית. השיקול המדיני היה שלא לתקוף אזורים שנכללו במדינה הערבית המיועדת לפני סיום המנדט הבריטי. לכך נוסף השיקול הצבאי שלא לתקוף את יפו חזיתית. במקום זאת הוחלט לכבוש את כל הכפרים הערביים המקיפים את יפו, המשמשים גשר וקשר לאזורים ערביים אחרים בארץ, בהתאם לתוכנית ד'. ההנחה הייתה שמצבה הגאוגרפי של העיר יחייבה להיכנע עם צאת הבריטים, לאחר שתמצא מכותרת, בשכנות לתל אביב הגדולה והמפותחת ממנה. זו הייתה מטרת מבצע 'חמץ', אשר קיבל את שמו עם התקרב חג הפסח תש"ח. ואכן, כחיזוק לאותה הנחה, כבר בחודשי המלחמה הראשונים החלה נטישה של תושבי יפו.

התקפת האצ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקפת האצ"ל על יפו

כוחות האצ"ל תקפו ב-25 באפריל את יפו, ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הערבים שגובתה בעזרה צבאית של כוחות בריטיים. האצ"ל הצליח לכבוש את שכונת מנשייה, אשר הוותה 'אצבע' הבולטת לתוך תל אביב. לאחר הכיבוש, האצ"ל נדרש על ידי הבריטים לפנות את השכונה, ובמשא ומתן בין האצ"ל לבין 'ההגנה' והבריטים סוכם, כי 'ההגנה' תכנס לשכונה, הבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם, והם יפרידו בין היהודים לערבים. בעקבות התקפת האצ"ל, גברה מאד הנטישה של תושבי יפו והכפרים, אשר נמשכה עד ל-13 במאי 1948 עם כניעת האוכלוסייה הערבית, אשר מנתה באותו מועד אלפים אחדים בלבד.

תוכנית המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה באמצעות כיבוש הכפרים יאזור, יהודיה, חיריה, סקיה, סלמה, כפר עאנה ובית דג'ן. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", "יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר" וכי אין לבצע ביזה.[2]

הכוחות המשתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמפקד המבצע התמנה דן אבן, מפקד חטיבת אלכסנדרוני. 18 כוחות משנה משלוש חטיבות - 'אלכסנדרוני', גבעתי וקרייתי - נטלו חלק במבצע. המבצע החל בלילה שבין ה-27 וה-28 באפריל.

ימים אחדים קודם המבצע הגיע לידי 'ההגנה' משלוח ראשון של תותחי 20 מ"מ, תותחי נ"מ אשר הוחלט להשתמש בהם למטרות קרקעיות במבצע זה.

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעת ה-"ש", שנקבעה ל-27 באפריל בשעה 22:00, נדחתה בגלל עיכוב בפינוי שדה המוקשים בדרום מחנה תל ליטוינסקי.

חטיבת 'קרייתי'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל 28/27 באפריל החלה 'קרייתי' בפעולות הטרדה של הכפר סלאמה, ג'באליה (כיום גבעת עלייה), אבו כביר וגבעת בית המטבחיים שביפו. בהמשך החטיבה סייעה בכיבוש סלאמה.

חטיבת 'אלכסנדרוני'[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת אלכסנדרוני הייתה הזרוע הצפונית של המלקחיים שנועדו לכתר את יפו, ומשימתה בשלב הראשון הייתה לנתק את הכביש סלמה-יהודיה על ידי כיבוש הכפרים חיריה וסקיה (אור יהודה של היום). לאחר השלמת כיבוש החלק הדרומי של מחנה תל ליטוינסקי שחלקו הצפוני נכבש כבר ב-14 באפריל 1948. משימותיה של חטיבת אלכסנדרוני הוכתרו בהצלחה, והתקפות הנגד הערביות מכיוון סלמה ויהודייה נהדפו. בליל המחרת כבשה 'אלכסנדרוני', אשר נעזרה ב'קריתי', את הכפר סלאמה כמעט ללא קרב.

שלט הסבר בגבעת הפילבוקס בחולון
הפילבוקס בתל גיבורים (תל א ריש)
רחוב מחץ ברמת חן על שם מבצע חמץ

יחידת המורכבת מסיירים ומחבלנים פשטה על הגשר שעל נחל איילון, פוצצה אותו וכך נותקה יפו מכיוון מזרח.

חמישה לוחמי חטיבת אלכסנדרוני נפלו במבצע.

חטיבת 'גבעתי'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באפריל תקף גדוד 52 של חטיבת גבעתי בפיקודו של יעקב פרי (פרולוב) את תל א-ריש שממנו ירו הערבים על חולון. בראש התל הייתה עמדת פילבוקס מבוצרת. היציאה של הכוח ממקווה ישראל התעכבה כיוון שלא הוכנה מראש פרצה בגדר לשם כך. ההודעה על האיחור ביציאה לא הגיעה לתותחנים. אלה פתחו באש בשעה המקורית, וכך אבד יתרון ההפתעה. ההתקפה החלה בשעה 02:00 והתל נכבש במהרה ללא התנגדות ממשית. כוח חסימה שנועד למנוע הגעת תגבורות ערביות, לא מנע מן הערבים להתרכז לצורך התקפה, ואלה, לוחמים מצבא ההצלה, החלו מיד בהתקפת נגד חזקה על הכוחות שלא התבצרו כיאות. כוח גבעתי נאלץ לסגת לכיוון מקוה ישראל באבידות כבדות - 21 הרוגים, מתוכם שבעה נעדרים, וכ-100 פצועים[3]. בלילה הבא כבשה 'גבעתי' את הכפר יאזור (אזור).

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה המבצע פורק ב-30 באפריל. עם הפירוק, חטיבות 'גבעתי' ו'אלכסנדרוני' חזרו לגזרתן, בעוד 'קרייתי' נותרה במרחב תל אביב. המבצע הביא להסרת האיומים המידיים על תל אביב. כוחות 'ההגנה' בתל אביב, אשר השתחררו מעול ההגנה על עירם וסביבתה, יכולים היו להיפנות למשימות בחלקי הארץ השונים, ולכך נודעו השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 3 ערבים נהרגו בתל א-ריש, דבר, 23 בדצמבר 1947
  2. ^ בני מוריס 1948, עמוד 175
  3. ^ בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת הנעדרים. לזכר הנופלים בקרב זה נקראת השכונה הסמוכה לתל בשם תל גיבורים
  4. ^ בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת מהנעדרים