לדלג לתוכן

מודל רגישות-דחק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 16: שורה 16:


== גנטיקה ==
== גנטיקה ==
רגישות לעיבוד חושי (SPS-Sensory processing sensitivity) היא תכונה טמפרמנטית או אישיותית הכוללת "רגישות מוגברת של מערכת העצבים המרכזית ועיבוד קוגניטיבי מעמיק יותר של גירויים פיזיים, חברתיים ורגשיים". [18] התכונה מאופיינת ב "נטייה לשהות ולבחון במצבים חדשים, העלאת הרגישות לגירויים עדינים, והפעלת אסטרטגיות מעמיקות יותר של עיבוד קוגניטיבי לנקיטת פעולות התמודדות, שכולן מונעות על ידי תגובתיות רגשית מוגברת, חיובית ושלילית". [19]
רגישות לעיבוד חושי (SPS-[[:en:Sensory_processing_sensitivity|Sensory processing sensitivity]]) היא [[:en:Trait_theory|תכונה טמפרמנטית או אישיותית]] הכוללת "רגישות מוגברת של [[מערכת העצבים המרכזית]] ו[[:en:Cognition|עיבוד קוגניטיבי]] מעמיק יותר של גירויים פיזיים, חברתיים ורגשיים"<ref>{{צ-מאמר|שם=Making sense of it all: The impact of sensory processing sensitivity on daily functioning of children|קישור=http://dx.doi.org/10.1016/j.paid.2015.12.022|כתב עת=Personality and Individual Differences|שנת הוצאה=2016-04|עמ=80–86|כרך=92|doi=10.1016/j.paid.2015.12.022|מחבר=Sofie Boterberg, Petra Warreyn}}</ref>. התכונה מאופיינת ב "נטייה לשהות ולבחון במצבים חדשים, העלאת הרגישות לגירויים עדינים, והפעלת אסטרטגיות מעמיקות יותר של עיבוד קוגניטיבי לנקיטת פעולות התמודדות, שכולן מונעות על ידי תגובתיות רגשית מוגברת, חיובית ושלילית"<ref>{{צ-מאמר|שם=Sensory-processing sensitivity moderates the association between childhood experiences and adult life satisfaction|קישור=https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S019188691500464X|כתב עת=Personality and Individual Differences|שנת הוצאה=2015-12-01|עמ=24–29|כרך=87|doi=10.1016/j.paid.2015.07.020|מחבר=Booth, Charlotte; Standage, Helen; Fox, Elaine}}</ref>.


רגישות לעיבוד חושי משמרת את הרגישות לסביבה בתכונה תורשתית, שנשמרת אבולוציונית, הקשורה להגברת עיבוד המידע במוח. בסביבות שונות מיתון הרגישות היא לטובה ולרעה. אינטראקציה עם חוויות שליליות מגדילה את הסיכון לפסיכופתולוגיה ואילו האינטראקציה עם חוויות חיוביות מגבירה תוצאות חיוביות. [20] [[תא פיטום|תאי פיטום]] הם תאים ארוכי טווח שיש להם תפקיד חשוב במצבים דלקתיים רבים, כולל הגנה בזיהום טפילי ובתגובות אלרגיות. [21] דחק ידוע כמפעיל תאי פיטום. [22]
רגישות לעיבוד חושי משמרת את הרגישות לסביבה בתכונה תורשתית, שנשמרת אבולוציונית, הקשורה להגברת עיבוד המידע במוח. בסביבות שונות מיתון הרגישות היא לטובה ולרעה. אינטראקציה עם חוויות שליליות מגדילה את הסיכון לפסיכופתולוגיה ואילו האינטראקציה עם חוויות חיוביות מגבירה תוצאות חיוביות<ref>{{צ-מאמר|שם=Sensory Processing Sensitivity in the context of Environmental Sensitivity: A critical review and development of research agenda|קישור=https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0149763418306250|כתב עת=Neuroscience & Biobehavioral Reviews|שנת הוצאה=2019-03-01|עמ=287–305|כרך=98|doi=10.1016/j.neubiorev.2019.01.009|מחבר=Greven, Corina U.; Lionetti, Francesca; Booth, Charlotte; Aron, Elaine N.; Fox, Elaine; Schendan, Haline E.; Pluess, Michael; Bruining, Hilgo; Acevedo, Bianca; Bijttebier, Patricia; Homberg, Judith}}</ref>. [[תא פיטום|תאי פיטום]] הם תאים ארוכי טווח שיש להם תפקיד חשוב במצבים דלקתיים רבים, כולל הגנה בזיהום טפילי ובתגובות אלרגיות<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.immunology.org/public-information/bitesized-immunology/cells/mast-cells}}</ref>. דחק ידוע כמפעיל תאי פיטום<ref>{{צ-ספר|שם=Mast Cells: Methods and Protocols|קישור=https://doi.org/10.1385/1-59259-967-2:349|מו"ל=Humana Press|שנת הוצאה=2005|מקום הוצאה=Totowa, NJ|ISBN=978-1-59259-967-7|עמ=349–360|סדרה=Methods in Molecular Biology|מחבר=Ann L. Baldwin|שפה=en}}</ref>.


ישנן עדויות לכך שילדים שנחשפו לדחק בטרום הלידה עלולים לחוות חוסן המונע מתנועה בהתרחבות ה[[אפיגנטיקה|אפיגנום]]. [23] דחק בשנים המוקדמות באינטראקציה עם האפיגנום מראות על מנגנונים פוטנציאליים לפגיעות כלפי מחלות פסיכיאטריות. [24] דחק תורשתי משנה את מסלול הבריאות הנפשית לאורך החיים באמצעות ויסות אפיגנטי. [25]
ישנן עדויות לכך שילדים שנחשפו לדחק בטרום הלידה עלולים לחוות חוסן המונע מתנועה בהתרחבות ה[[אפיגנטיקה|אפיגנום]]<ref>{{צ-מאמר|שם=Does Prenatal Stress Shape Postnatal Resilience? – An Epigenome-Wide Study on Violence and Mental Health in Humans|קישור=https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fgene.2019.00269/full|כתב עת=Frontiers in Genetics|שנת הוצאה=2019|כרך=10|doi=10.3389/fgene.2019.00269|מחבר=Fernanda Serpeloni, Karl M. Radtke, Tobias Hecker, Johanna Sill}}</ref>. דחק בשנים המוקדמות באינטראקציה עם האפיגנום מראות על מנגנונים פוטנציאליים לפגיעות כלפי מחלות פסיכיאטריות<ref>{{צ-מאמר|שם=Early-life stress interactions with the epigenome|קישור=https://doi.org/10.1097/FBP.0000000000000057|כתב עת=Behavioural Pharmacology|שנת הוצאה=2014-09|עמ=341–351|כרך=25|doi=10.1097/fbp.0000000000000057|מחבר=Candace R. Lewis, M. Foster Olive}}</ref>. דחק תורשתי משנה את מסלול הבריאות הנפשית לאורך החיים באמצעות ויסות אפיגנטי <ref>{{צ-מאמר|שם=Ancestral Stress Alters Lifetime Mental Health Trajectories and Cortical Neuromorphology via Epigenetic Regulation|קישור=https://www.nature.com/articles/s41598-019-42691-z|כתב עת=Scientific Reports|שנת הוצאה=2019-04-23|עמ=6389|כרך=9|doi=10.1038/s41598-019-42691-z|מחבר=Mirela Ambeskovic, Olena Babenko, Yaroslav Ilnytskyy, Igor Kovalchuk}}</ref>.


לנשאים של [[היפרפלזיה מולדת של האדרנל]] יש נטייה מוקדמת לדחק [26] בשל האופי הייחודי של גן זה. [27] שיעורי שכיחות מדוייקים אינם ידועים, אך גרסאות גנטיות נפוצות של הגן Steroid 21-Hydroxylase האנושי (CYP21A2) נמצאו קשורות להבדלים ברמות ההורמונים באוכלוסייה. [28]
לנשאים של [[היפרפלזיה מולדת של האדרנל]] יש נטייה מוקדמת לדחק<ref>{{צ-מאמר|שם=Psychological vulnerability to stress in carriers of congenital adrenal hyperplasia due to 21-hydroxylase deficiency|קישור=https://doi.org/10.14310/horm.2002.1718|כתב עת=HORMONES|שנת הוצאה=2017-05-12|כרך=16|doi=10.14310/horm.2002.1718|מחבר=Kyritsi, E. M.; Koltsida, G.; Farakla, I.; Papanikolaou, A.; Critselis, E.; Mantzou, E.; Zoumakis, E.; Kolaitis, G.; Chrousos, G. P.; Charmandari, E.|עמ=42-53}}</ref> בשל האופי הייחודי של גן זה<ref>{{צ-מאמר|שם=Issues with the Detection of Large Genomic Rearrangements in Molecular Diagnosis of 21-Hydroxylase Deficiency|קישור=https://doi.org/10.1007/s40291-019-00415-z|כתב עת=Molecular Diagnosis & Therapy|שנת הוצאה=2019-10-01|עמ=563–567|כרך=23|doi=10.1007/s40291-019-00415-z|מחבר=Paola Concolino}}</ref>. שיעורי שכיחות מדוייקים אינם ידועים, אך גרסאות גנטיות נפוצות של הגן Steroid 21-Hydroxylase האנושי ([[:en:CYP21A2|CYP21A2]]) נמצאו קשורות להבדלים ברמות ההורמונים באוכלוסייה<ref>{{צ-מאמר|שם=Common Genetic Variants of the Human Steroid 21-Hydroxylase Gene (CYP21A2) Are Related to Differences in Circulating Hormone Levels|קישור=https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0107244|כתב עת=PLOS ONE|שנת הוצאה=2014-11-09|עמ=e107244|כרך=9|doi=10.1371/journal.pone.0107244|מחבר=Márton Doleschall, Julianna Anna Szabó, Júlia Pázmándi, Ágnes Szilágyi}}</ref>.


מצוקה פסיכולוגית היא מאפיין ידוע של גמישות-יתר מפרקית כללית (gJHM), כמו גם של התסמונת השכיחה בה זה מוצג, הנקראת [[תסמונות אהלרס-דנלוס|אהלרס-דנלוס]], מסוג גמישות יתר (hEDS), והיא משפיעה רבות על איכות החיים.
מצוקה פסיכולוגית היא מאפיין ידוע של גמישות-יתר מפרקית כללית (gJHM), כמו גם של התסמונת השכיחה בה זה מוצג, הנקראת [[תסמונות אהלרס-דנלוס|אהלרס-דנלוס]], מסוג גמישות יתר (hEDS), והיא משפיעה רבות על איכות החיים. מעניין שבנוסף לקשר ההדוק שנמצא בין חרדה ל- gJHM, נמצאו גם קשרים ראשוניים עם דיכאון, הפרעת קשב (והיפראקטיביות), הפרעות בספקטרום האוטיסטי והפרעת אישיות כפייתית<ref>{{צ-מאמר|שם=Psychopathological manifestations of joint hypermobility and joint hypermobility syndrome/ Ehlers–Danlos syndrome, hypermobility type: The link between connective tissue and psychological distress revised|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/ajmg.c.31430|כתב עת=American Journal of Medical Genetics Part C: Seminars in Medical Genetics|שנת הוצאה=2015|עמ=97–106|כרך=169|doi=10.1002/ajmg.c.31430|מחבר=Lorenzo Sinibaldi, Gianluca Ursini, Marco Castori}}</ref>.

מעניין שבנוסף לקשר ההדוק שנמצא בין חרדה ל- gJHM, נמצאו גם קשרים ראשוניים עם דיכאון, הפרעת קשב (והיפראקטיביות), הפרעות בספקטרום האוטיסטי והפרעת אישיות כפייתית. [29]


== גורמי חוסן ==
== גורמי חוסן ==
אף שבמודל הדיאטזה - דחק גורמי חוסן לא נכנסו באופן מובנה, הם בעלי חשיבות כאשר בוחנים את האינטראקציה בין דיאתזה ודחק. גורמי חוסן יכולים להקל או לספק "בולם זעזועים" נגד ההשפעות של גורמי דחק בעזרת תמיכה באדם כבעל משקעים אדפטיביים התפתחותיים בהתמודדות עם דחק. [10] דוגמאות לגורמי חוסן כוללים יחסי היקשרות חיוביים בין הורה לילד, רשת חברתית תומכת וכישורים חברתיים ורגשיים. [10]
אף שבמודל הדיאטזה - דחק [[:en:Protective_factor|גורמי חוסן]] לא נכנסו באופן מובנה, הם בעלי חשיבות כאשר בוחנים את האינטראקציה בין דיאתזה ודחק. גורמי חוסן יכולים להקל או לספק "בולם זעזועים" נגד ההשפעות של גורמי דחק בעזרת תמיכה באדם כבעל משקעים אדפטיביים התפתחותיים בהתמודדות עם דחק<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=Administration for Children and Families (2012). Preventing child maltreatment and promoting well-being: A network for action. Department of Health and Human Services. Retrieved from www.childwelfare.gov}}</ref>. דוגמאות לגורמי חוסן כוללים יחסי [[תאוריית ההיקשרות|היקשרות]] חיוביים בין הורה לילד, רשת חברתית תומכת וכישורים חברתיים ורגשיים<ref name=":0" /> .


== לאורך החיים ==
== המודל לאורך החיים ==
מודלים רבים של פסיכופתולוגיה מציעים שלכל האנשים יש רמה מסוימת של פגיעות כלפי הפרעות נפשיות מסוימות, אך מניחים על מגוון רחב של הבדלים בינאישיים בנקודה בה אדם יפתח הפרעה מסוימת. [1] לדוגמא, אדם בעל תכונות אישיות הנוטות לקדם מערכות יחסים כגון מוחצנות ו[[נעימות]] עשוי להניב תמיכה חברתית חזקה, אשר עשויה לשמש מאוחר יותר גורם חוסן כאשר הוא חווה לחץ או אובדן, מה שעלול לעכב או למנוע התפתחות של דיכאון. לעומת זאת, אדם שמתקשה לפתח ולתחזק מערכות יחסים תומכות עשוי להיות פגיע יותר להתפתחות דיכאון בעקבות אובדן עבודה מכיוון שאין לו תמיכה חברתית מגנה. סף האדם נקבע על ידי אינטראקציה בין דיאתזה ודחק. [3]
מודלים רבים של [[פסיכופתולוגיה]] מציעים שלכל האנשים יש רמה מסוימת של פגיעות כלפי הפרעות נפשיות מסוימות, אך מניחים על מגוון רחב של הבדלים בינאישיים בנקודה בה אדם יפתח הפרעה מסוימת<ref>{{צ-ספר|שם=Development of Psychopathology: A Vulnerability-Stress Perspective|קישור=http://dx.doi.org/10.4135/9781452231655.n2|מו"ל=SAGE Publications, Inc.|מקום הוצאה=2455 Teller Road,  Thousand Oaks  California  91320  United States|ISBN=978-1-4129-0490-2|עמ=32–46|מחבר=Rick E. Ingram, David D. Luxton}}</ref>. לדוגמא, אדם בעל תכונות אישיות הנוטות לקדם מערכות יחסים כגון [[מוחצנות]] ו[[נעימות]] עשוי להניב תמיכה חברתית חזקה, אשר עשויה לשמש מאוחר יותר גורם חוסן כאשר הוא חווה לחץ או אובדן, מה שעלול לעכב או למנוע התפתחות של דיכאון. לעומת זאת, אדם שמתקשה לפתח ולתחזק מערכות יחסים תומכות עשוי להיות פגיע יותר להתפתחות דיכאון בעקבות אובדן עבודה מכיוון שאין לו תמיכה חברתית מגנה. סף האדם נקבע על ידי אינטראקציה בין דיאתזה ודחק <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Oatley, K., Keltner, D. & Jenkins, J. M.|שם="Emotions and mental health in childhood."|כתב עת=Understanding emotions|עמ=321-351|שנת הוצאה=2006|כרך=2}}</ref>.


סבורים כי חלונות בהם תתרחש פגיעות לפיתוח פסיכופתולוגיות ספציפיות קיימים בנקודות שונות לאורך החיים. יתר על כן, דיאתזות ומצבי דחק שונים מעורבים בהפרעות שונות. לדוגמא, פרידות וגורמי דחק חמורים או טראומטיים אחרים בחיים מעורבים בהתפתחות דיכאון. אירועי דחק יכולים גם לעורר אפיזודה מאנית בהפרעה דו קוטבית ,וכן, למנוע החלמה. בנוסף, נטייה גנטית להתמכרויות ושתייה מופרזת בקולג' נמצאו מעורבים בהתפתחות אלכוהוליזם. היסטוריה משפחתית של סכיזופרניה בשילוב עם הדחק בלגדול למשפחה לא מתפקדת מעלים את הסיכון לפתח סכיזופרניה. [11]
סבורים כי חלונות בהם תתרחש פגיעות לפיתוח פסיכופתולוגיות ספציפיות קיימים בנקודות שונות לאורך החיים. יתר על כן, דיאתזות ומצבי דחק שונים מעורבים בהפרעות שונות. לדוגמא, פרידות וגורמי דחק חמורים או טראומטיים אחרים בחיים מעורבים בהתפתחות דיכאון. אירועי דחק יכולים גם לעורר אפיזודה מאנית ב[[הפרעה דו-קוטבית|הפרעה דו קוטבית]] ,וכן, למנוע החלמה. בנוסף, נטייה גנטית להתמכרויות ו[[:en:Binge_drinking|שתייה מופרזת]] בקולג' נמצאו מעורבים בהתפתחות [[אלכוהוליזם]]. היסטוריה משפחתית של [[סכיזופרניה]] בשילוב עם הדחק בלגדול למשפחה לא מתפקדת מעלים את הסיכון לפתח סכיזופרניה <ref>{{צ-ספר|מחבר=Barlow, D. H. & Durand, V. M.|שם=Abnormal psychology: An integrative approach|מקום הוצאה=Belmont, CA: Wadsworth Publishing Company.|שנת הוצאה=2009}}</ref>.


מודלים של דיאתזה-דחק מומשגים לעיתים קרובות כמודלים התפתחותיים רב-סיבתיים, המציעים כי גורמי סיכון מרובים במהלך תקופת ההתפתחות פועלים יחד עם גורמי דחק וגורמי חוסן ותורמים להתפתחות תקינה או לפסיכופתולוגיה (12). לדוגמא, לילד עם היסטוריה משפחתית של דיכאון סביר שתהיה רגישות גנטית להפרעת דיכאון. ילד זה אף נחשף לגורמים סביבתיים הקשורים לדיכאון הורי המגבירים את פגיעותו לפתח דיכאון אף הוא. גורמי חוסן, כגון רשת חברתית חזקה, מעורבות בפעילויות חוץ-לימודיות וקשר חיובי עם ההורה הלא-דכאוני, פועלים יחד עם הרגישות של הילד בקביעת ההתקדמות לקראת פסיכופתולוגיה או התפתחות נורמטיבית (30).
מודלים של דיאתזה-דחק מומשגים לעיתים קרובות כמודלים התפתחותיים רב-סיבתיים, המציעים כי [[:en:Risk_factors|גורמי סיכון]] מרובים במהלך תקופת ההתפתחות פועלים יחד עם גורמי דחק וגורמי חוסן ותורמים להתפתחות תקינה או לפסיכופתולוגיה <ref>{{צ-מאמר|שם=Ordinary magic. Resilience processes in development|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11315249/|כתב עת=The American Psychologist|שנת הוצאה=2001-03|עמ=227–238|כרך=56|doi=10.1037//0003-066x.56.3.227|מחבר=A. S. Masten}}</ref>. לדוגמא, לילד עם היסטוריה משפחתית של דיכאון סביר שתהיה רגישות גנטית להפרעת דיכאון. ילד זה אף נחשף לגורמים סביבתיים הקשורים לדיכאון הורי המגבירים את פגיעותו לפתח דיכאון אף הוא. גורמי חוסן, כגון רשת חברתית חזקה, מעורבות בפעילויות חוץ-לימודיות וקשר חיובי עם ההורה הלא-דכאוני, פועלים יחד עם הרגישות של הילד בקביעת ההתקדמות לקראת פסיכופתולוגיה או התפתחות נורמטיבית <ref>{{צ-ספר|מחבר=Cummings, M. E., Davies, P. T., & Campbell, S. B.|שם=Developmental psychopathology and family process: Theory, research, and clinical implications.|מקום הוצאה=New York, NY: The Guilford Press|שנת הוצאה=2000}}</ref>.


תאוריות מסוימות הסתעפו ממודל הדיאתזה-דחק, כגון השערת הרגישות הדיפרנציאלית (differential susceptibility hypothesis), המרחיבה את המודל וכוללת רגישות לסביבות חיוביות כמו גם לסביבות שליליות או דחק (13). לאדם יכולה להיות רגישות ביולוגית אשר כאשר משולבת עם גורם דחק יכולה להוביל לפסיכופתולוגיה (מודל דיאתזה-דחק); אך אותו אדם בעל רגישות ביולוגית, אך ייחשף לסביבה חיובית, יכול להגיע לתוצאות טובות יותר בהשוואה לאדם ללא הרגישות (13).
תאוריות מסוימות הסתעפו ממודל הדיאתזה-דחק, כגון השערת הרגישות הדיפרנציאלית ([[:en:Differential_susceptibility_hypothesis|differential susceptibility hypothesis]]), המרחיבה את המודל וכוללת רגישות לסביבות חיוביות כמו גם לסביבות שליליות או דחק<ref name=":1">{{צ-מאמר|שם=Beyond diathesis stress: differential susceptibility to environmental influences|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19883141/|כתב עת=Psychological Bulletin|שנת הוצאה=2009-11|עמ=885–908|כרך=135|doi=10.1037/a0017376|מחבר=Jay Belsky, Michael Pluess}}</ref>. לאדם יכולה להיות רגישות ביולוגית אשר כאשר משולבת עם גורם דחק יכולה להוביל לפסיכופתולוגיה (מודל דיאתזה-דחק); אך אותו אדם בעל רגישות ביולוגית, אך ייחשף לסביבה חיובית, יכול להגיע לתוצאות טובות יותר בהשוואה לאדם ללא הרגישות <ref name=":1" />.


==דוגמאות ליישומים של המודל על הפרעות נפשיות שונות==
==דוגמאות ליישומים של המודל על הפרעות נפשיות שונות==

גרסה מ־20:21, 21 בפברואר 2021

מודל דיאתזה-דחק (diathesis–stress model), המכונה גם מודל רגישות-דחק (vulnerability–stress model), הינו מודל מתחום הפסיכולוגיה המנסה להסביר הפרעה, או את מסלולה, כתוצאה מאינטראקציה בין נטייה לרגישות (predispositional vulnerability), הדיאתיזה, ומתח הנגרם כתוצאה מאירועי חיים. המונח דיאתזה נובע מתוך המונח היווני (διάθεσις) שמשמעותו נטייה או רגישות. דיאתזה יכולה ללבוש צורה של גורמים גנטיים, פסיכולוגיים, ביולוגיים, או מצביים (1). קיים מגוון גדול של הבדלי רגישות בין האנשים אשר גורמים להתפתחות הפרעה (1) (2).

הדיאתזה, או הנטייה, משפיעה באופן הדדי עם תגובת הדחק של הפרט. דחק הוא אירוע חיים או סדרה של אירועי חיים אשר משבש את האיזון הפסיכולוגי של האדם ועלול לזרז את התפתחותה של הפרעה (3). לפיכך, מודל הדיאתזה-דחק משמש לחקירה כיצד תכונות ביולוגיות או גנטיות (דיאתזה) פועלות יחד עם השפעות סביבתיות (גורמי דחק) ויוצאות הפרעות כגון דיכאון, חרדה או סכיזופרניה (4). מודל הדיאתזה-דחק טוען שאם השילוב בין הטייה והדחק עובר סף מסוים, האדם יפתח הפרעה (5). השימוש במונח דיאתזה ברפואה ובפסיכיאטריה החל במאה ה-18'. עם זאת, מודל הדיאתזה-דחק לא הוצג ושומש לתיאור התפתחות של פסיכופתולוגיה עד שהוחל על הסבר לסכיזופרניה בשנות ה-60' על ידי פול מיהל (6) (1).

מודל הדיאתזה-דחק שמש בתחומים רבים של פסיכולוגיה, במיוחד ללימוד התפתחות פסיכופתולוגיה (7). הוא יעיל לשם הבנת יחסי הגומלין של תורשה וסביבה בפגיעות להפרעות פסיכולוגיות לאורך החיים (7). מודל דיאתזה-דחק יכול לסייע אף בקביעה של מי יפתח הפרעה ומי לא (8). לדוגמא, בהקשר של דיכאון, מודל דיאתזה-דחק יכול לעזור להסביר למה אדם א' עלול לפתח דיכאון בזמן שאדם ב' לא, גם כאשר הם נחשפים לאותם גורמי דחק (7). לאחרונה, נעשה שימוש במודל דיאתזה-דחק בכדי להסביר מדוע אנשים מסוימים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעה בהשוואה לאחרים (9). לדוגמא, ילדים אשר להם היסטוריה משפחתית של דיכאון בדרך כלל פגיעים יותר לפתח הפרעת דיכאון בעצמם. ילד שלו היסטוריה משפחתית של דיכאון ואשר נחשף לגורם דחק מסוים, כגון הדרה או דחייה חברתית, סביר יותר שיפתח דיכאון בהשוואה לילד עם היסטוריה משפחתית של דיכאון שיש לו רשת חברתית חיובית (9). בנוסף, מודל הדיאתזה-דחק משמש ככלי יעיל להסבר של תוצאות התפתחות שליליות (אך לא 'קליניות).

גורמי חוסן, כגון רשתות חברתיות חיוביות או הערכה עצמית גבוהה, יכולים לנטרל את השפעות גורמי הדחק, ולמנוע או לרסן את השפעות ההפרעה (10). להפרעות פסיכולוגיות רבות יש חלון פגיעות, שבמהלכו סביר יותר שהאדם יפתח הפרעה בהשוואה לאחרים (11). מודלים של דיאתזה-דחק לעיתים מומשגים כמודלים התפתחותיים רב-סיבתיים, המציעים כי גורמי סיכון מרובים במהלך תקופת ההתפתחות פועלים יחד עם גורמי דחק וגורמי חוסן ותורמים להתפתחות תקינה או לפסיכופתולוגיה (12). השערת הרגישות הדיפרנציאלית (differential susceptibility hypothesis) הינה תיאוריה אחרונה שנבעה מתוך מודל דיאתזה-דחק (13).

דיאתזה

המונח דיאתזה (diathesis) הינו שם נרדף לפגיעות (vulnerability), וואריאציות כמו "פגיעות-דחק" נפוצות בפסיכולוגיה (7). פגיעות גורמת להסתברות גדולה או קטנה יותר לפתח פסיכופתולוגיה באם קיימים אף גורמי דחק מסוימים (1). דיאתזות נחשבות כחלק אינהרנטי בפרט ונתפסות כיציבות אך ניתנות לשינוי, לאורך החיים (2) (3). לעיתים קרובות הם אך נחשבות לסמויות, מכיוון שקשה יותר לזהות אותן, אלא אם כן הן מתעוררות על ידי גורמי דחק (1).

דיאתזות כוללות גורמים גנטיים, ביולוגיים, פיזיולוגיים, קוגניטיביים ואישיותיים (7). דוגמאות מסוימות של דיאתזות כוללות גורמים גנטיים, כגון אבנורמליות בגנים מסוימים או שינויים בגנים מרובים שפועלים על הגברת הפגיעות. דיאתזות אחרות כוללות ניסיון חיים מוקדם כגון אובדן של הורה (8), או נוירוטיות גבוהה (14). דיאתזות יכולות להיות אף גורמים מצביים, כגון סטטוס סוציו-אקונומי נמוך או להיות ילד להורה הסובל מדיכאון.

דחק

ניתן להמשיג דחק כאירוע חיים המשמש את האיזון בחייו של האדם (3) (15). למשל, אדם יכול להיות בעל רגישות לדיכאון, אך לא יפתח דיכאון באם לא ייחשף לדחק מסוים, אשר עלול להוות טריגר להפרעה דיכאונית (16). גורמי דחק יכולים ללבוש צורה של אירוע סמוי, כגון גירושים של הורים או מוות במשפחה, או יכולים להיות גורמים כרוניים יותר כגון מחלה ארוכת-טווח, או בעיות זוגיות מתמשכות (8). דחק יכול להיות קשור גם לטרדות יומיומיות, כגון תאריכי יעד להגשת עבודות. דבר זה מקביל לשימוש הפופולרי (וההנדסי) במונח דחק, אך יש לשים לב כי בחלק מסוים בספרות מגדירים דחק כתגובה לגורמי דחק.

גנטיקה

רגישות לעיבוד חושי (SPS-Sensory processing sensitivity) היא תכונה טמפרמנטית או אישיותית הכוללת "רגישות מוגברת של מערכת העצבים המרכזית ועיבוד קוגניטיבי מעמיק יותר של גירויים פיזיים, חברתיים ורגשיים"[1]. התכונה מאופיינת ב "נטייה לשהות ולבחון במצבים חדשים, העלאת הרגישות לגירויים עדינים, והפעלת אסטרטגיות מעמיקות יותר של עיבוד קוגניטיבי לנקיטת פעולות התמודדות, שכולן מונעות על ידי תגובתיות רגשית מוגברת, חיובית ושלילית"[2].

רגישות לעיבוד חושי משמרת את הרגישות לסביבה בתכונה תורשתית, שנשמרת אבולוציונית, הקשורה להגברת עיבוד המידע במוח. בסביבות שונות מיתון הרגישות היא לטובה ולרעה. אינטראקציה עם חוויות שליליות מגדילה את הסיכון לפסיכופתולוגיה ואילו האינטראקציה עם חוויות חיוביות מגבירה תוצאות חיוביות[3]. תאי פיטום הם תאים ארוכי טווח שיש להם תפקיד חשוב במצבים דלקתיים רבים, כולל הגנה בזיהום טפילי ובתגובות אלרגיות[4]. דחק ידוע כמפעיל תאי פיטום[5].

ישנן עדויות לכך שילדים שנחשפו לדחק בטרום הלידה עלולים לחוות חוסן המונע מתנועה בהתרחבות האפיגנום[6]. דחק בשנים המוקדמות באינטראקציה עם האפיגנום מראות על מנגנונים פוטנציאליים לפגיעות כלפי מחלות פסיכיאטריות[7]. דחק תורשתי משנה את מסלול הבריאות הנפשית לאורך החיים באמצעות ויסות אפיגנטי [8].

לנשאים של היפרפלזיה מולדת של האדרנל יש נטייה מוקדמת לדחק[9] בשל האופי הייחודי של גן זה[10]. שיעורי שכיחות מדוייקים אינם ידועים, אך גרסאות גנטיות נפוצות של הגן Steroid 21-Hydroxylase האנושי (CYP21A2) נמצאו קשורות להבדלים ברמות ההורמונים באוכלוסייה[11].

מצוקה פסיכולוגית היא מאפיין ידוע של גמישות-יתר מפרקית כללית (gJHM), כמו גם של התסמונת השכיחה בה זה מוצג, הנקראת אהלרס-דנלוס, מסוג גמישות יתר (hEDS), והיא משפיעה רבות על איכות החיים. מעניין שבנוסף לקשר ההדוק שנמצא בין חרדה ל- gJHM, נמצאו גם קשרים ראשוניים עם דיכאון, הפרעת קשב (והיפראקטיביות), הפרעות בספקטרום האוטיסטי והפרעת אישיות כפייתית[12].

גורמי חוסן

אף שבמודל הדיאטזה - דחק גורמי חוסן לא נכנסו באופן מובנה, הם בעלי חשיבות כאשר בוחנים את האינטראקציה בין דיאתזה ודחק. גורמי חוסן יכולים להקל או לספק "בולם זעזועים" נגד ההשפעות של גורמי דחק בעזרת תמיכה באדם כבעל משקעים אדפטיביים התפתחותיים בהתמודדות עם דחק[13]. דוגמאות לגורמי חוסן כוללים יחסי היקשרות חיוביים בין הורה לילד, רשת חברתית תומכת וכישורים חברתיים ורגשיים[13] .

המודל לאורך החיים

מודלים רבים של פסיכופתולוגיה מציעים שלכל האנשים יש רמה מסוימת של פגיעות כלפי הפרעות נפשיות מסוימות, אך מניחים על מגוון רחב של הבדלים בינאישיים בנקודה בה אדם יפתח הפרעה מסוימת[14]. לדוגמא, אדם בעל תכונות אישיות הנוטות לקדם מערכות יחסים כגון מוחצנות ונעימות עשוי להניב תמיכה חברתית חזקה, אשר עשויה לשמש מאוחר יותר גורם חוסן כאשר הוא חווה לחץ או אובדן, מה שעלול לעכב או למנוע התפתחות של דיכאון. לעומת זאת, אדם שמתקשה לפתח ולתחזק מערכות יחסים תומכות עשוי להיות פגיע יותר להתפתחות דיכאון בעקבות אובדן עבודה מכיוון שאין לו תמיכה חברתית מגנה. סף האדם נקבע על ידי אינטראקציה בין דיאתזה ודחק [15].

סבורים כי חלונות בהם תתרחש פגיעות לפיתוח פסיכופתולוגיות ספציפיות קיימים בנקודות שונות לאורך החיים. יתר על כן, דיאתזות ומצבי דחק שונים מעורבים בהפרעות שונות. לדוגמא, פרידות וגורמי דחק חמורים או טראומטיים אחרים בחיים מעורבים בהתפתחות דיכאון. אירועי דחק יכולים גם לעורר אפיזודה מאנית בהפרעה דו קוטבית ,וכן, למנוע החלמה. בנוסף, נטייה גנטית להתמכרויות ושתייה מופרזת בקולג' נמצאו מעורבים בהתפתחות אלכוהוליזם. היסטוריה משפחתית של סכיזופרניה בשילוב עם הדחק בלגדול למשפחה לא מתפקדת מעלים את הסיכון לפתח סכיזופרניה [16].

מודלים של דיאתזה-דחק מומשגים לעיתים קרובות כמודלים התפתחותיים רב-סיבתיים, המציעים כי גורמי סיכון מרובים במהלך תקופת ההתפתחות פועלים יחד עם גורמי דחק וגורמי חוסן ותורמים להתפתחות תקינה או לפסיכופתולוגיה [17]. לדוגמא, לילד עם היסטוריה משפחתית של דיכאון סביר שתהיה רגישות גנטית להפרעת דיכאון. ילד זה אף נחשף לגורמים סביבתיים הקשורים לדיכאון הורי המגבירים את פגיעותו לפתח דיכאון אף הוא. גורמי חוסן, כגון רשת חברתית חזקה, מעורבות בפעילויות חוץ-לימודיות וקשר חיובי עם ההורה הלא-דכאוני, פועלים יחד עם הרגישות של הילד בקביעת ההתקדמות לקראת פסיכופתולוגיה או התפתחות נורמטיבית [18].

תאוריות מסוימות הסתעפו ממודל הדיאתזה-דחק, כגון השערת הרגישות הדיפרנציאלית (differential susceptibility hypothesis), המרחיבה את המודל וכוללת רגישות לסביבות חיוביות כמו גם לסביבות שליליות או דחק[19]. לאדם יכולה להיות רגישות ביולוגית אשר כאשר משולבת עם גורם דחק יכולה להוביל לפסיכופתולוגיה (מודל דיאתזה-דחק); אך אותו אדם בעל רגישות ביולוגית, אך ייחשף לסביבה חיובית, יכול להגיע לתוצאות טובות יותר בהשוואה לאדם ללא הרגישות [19].

דוגמאות ליישומים של המודל על הפרעות נפשיות שונות

  • במחקרים נמצא כי אחוז מאוד גבוה מהמאובחנים מהפרעת אישיות גבולית חוו התעללות כלשהי בילדותם או התבגרותם. כמו כן, במוחם של הסובלים מההפרעה בדרך כלל קיימות רמות חריגות של המוליך העצבי סרוטונין. לפי המודל של רגישות-דחק, ייתכן כי פוטנציאל מולד לבעיה ברמות הסרוטונין בשילוב גורמי הדחק (התעללות) מביאים להתפתחות המחלה.
  • הפרעת פאניקה ואגורפוביה: אצל אנשים מסוימים קיימת נטייה מולדת לפעילות-יתר של תגובת הילחם-או-ברח (רגישות ביולוגית) בשילוב עם נטייה מולדת קוגניטיבית לחשיבה קטסטרופלית. השילוב של שני הגורמים מביא לכך שפעילות מוגזמת של תגובת הילחם-או-ברח מופעלת בקלות רבה מדי, שתוביל להתקפי פאניקה שכיחים. שכיחותם של התקפי הפאניקה גורמת לכך שהאדם נמנע ממקומות שמקושרים לדעתו עם הפאניקה (משום שחווה בהם התקף). הימנעות זו מפחיתה את החרדה מפני ההתקף. ההפחתה בחרדה מהווה גמול חיובי להימנעות, ולכן לפי תאוריות הלמידה, ההימנעות ממקומות כאלה מתחזקת. לרוב אגורפובים לא חווים התקפי פאניקה בביתם, והדבר מהווה חיזוק נוסף להישארות בבית וסופו של דבר לאגורפוביה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מודל רגישות-דחק בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
  1. ^ Sofie Boterberg, Petra Warreyn, Making sense of it all: The impact of sensory processing sensitivity on daily functioning of children, Personality and Individual Differences 92, 2016-04, עמ' 80–86 doi: 10.1016/j.paid.2015.12.022
  2. ^ Booth, Charlotte; Standage, Helen; Fox, Elaine, Sensory-processing sensitivity moderates the association between childhood experiences and adult life satisfaction, Personality and Individual Differences 87, 2015-12-01, עמ' 24–29 doi: 10.1016/j.paid.2015.07.020
  3. ^ Greven, Corina U.; Lionetti, Francesca; Booth, Charlotte; Aron, Elaine N.; Fox, Elaine; Schendan, Haline E.; Pluess, Michael; Bruining, Hilgo; Acevedo, Bianca; Bijttebier, Patricia; Homberg, Judith, Sensory Processing Sensitivity in the context of Environmental Sensitivity: A critical review and development of research agenda, Neuroscience & Biobehavioral Reviews 98, 2019-03-01, עמ' 287–305 doi: 10.1016/j.neubiorev.2019.01.009
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים
    {{{כותרת}}}
  5. ^ Ann L. Baldwin, Mast Cells: Methods and Protocols, Totowa, NJ: Humana Press, 2005, Methods in Molecular Biology, עמ' 349–360, ISBN 978-1-59259-967-7. (באנגלית)
  6. ^ Fernanda Serpeloni, Karl M. Radtke, Tobias Hecker, Johanna Sill, Does Prenatal Stress Shape Postnatal Resilience? – An Epigenome-Wide Study on Violence and Mental Health in Humans, Frontiers in Genetics 10, 2019 doi: 10.3389/fgene.2019.00269
  7. ^ Candace R. Lewis, M. Foster Olive, Early-life stress interactions with the epigenome, Behavioural Pharmacology 25, 2014-09, עמ' 341–351 doi: 10.1097/fbp.0000000000000057
  8. ^ Mirela Ambeskovic, Olena Babenko, Yaroslav Ilnytskyy, Igor Kovalchuk, Ancestral Stress Alters Lifetime Mental Health Trajectories and Cortical Neuromorphology via Epigenetic Regulation, Scientific Reports 9, 2019-04-23, עמ' 6389 doi: 10.1038/s41598-019-42691-z
  9. ^ Kyritsi, E. M.; Koltsida, G.; Farakla, I.; Papanikolaou, A.; Critselis, E.; Mantzou, E.; Zoumakis, E.; Kolaitis, G.; Chrousos, G. P.; Charmandari, E., Psychological vulnerability to stress in carriers of congenital adrenal hyperplasia due to 21-hydroxylase deficiency, HORMONES 16, 2017-05-12, עמ' 42-53 doi: 10.14310/horm.2002.1718
  10. ^ Paola Concolino, Issues with the Detection of Large Genomic Rearrangements in Molecular Diagnosis of 21-Hydroxylase Deficiency, Molecular Diagnosis & Therapy 23, 2019-10-01, עמ' 563–567 doi: 10.1007/s40291-019-00415-z
  11. ^ Márton Doleschall, Julianna Anna Szabó, Júlia Pázmándi, Ágnes Szilágyi, Common Genetic Variants of the Human Steroid 21-Hydroxylase Gene (CYP21A2) Are Related to Differences in Circulating Hormone Levels, PLOS ONE 9, 2014-11-09, עמ' e107244 doi: 10.1371/journal.pone.0107244
  12. ^ Lorenzo Sinibaldi, Gianluca Ursini, Marco Castori, Psychopathological manifestations of joint hypermobility and joint hypermobility syndrome/ Ehlers–Danlos syndrome, hypermobility type: The link between connective tissue and psychological distress revised, American Journal of Medical Genetics Part C: Seminars in Medical Genetics 169, 2015, עמ' 97–106 doi: 10.1002/ajmg.c.31430
  13. ^ 1 2
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים
    [Administration for Children and Families (2012). Preventing child maltreatment and promoting well-being: A network for action. Department of Health and Human Services. Retrieved from www.childwelfare.gov {{{כותרת}}}]
  14. ^ Rick E. Ingram, David D. Luxton, Development of Psychopathology: A Vulnerability-Stress Perspective, 2455 Teller Road,  Thousand Oaks  California  91320  United States: SAGE Publications, Inc., עמ' 32–46, ISBN 978-1-4129-0490-2
  15. ^ Oatley, K., Keltner, D. & Jenkins, J. M., "Emotions and mental health in childhood.", Understanding emotions 2, 2006, עמ' 321-351
  16. ^ Barlow, D. H. & Durand, V. M., Abnormal psychology: An integrative approach, Belmont, CA: Wadsworth Publishing Company., 2009
  17. ^ A. S. Masten, Ordinary magic. Resilience processes in development, The American Psychologist 56, 2001-03, עמ' 227–238 doi: 10.1037//0003-066x.56.3.227
  18. ^ Cummings, M. E., Davies, P. T., & Campbell, S. B., Developmental psychopathology and family process: Theory, research, and clinical implications., New York, NY: The Guilford Press, 2000
  19. ^ 1 2 Jay Belsky, Michael Pluess, Beyond diathesis stress: differential susceptibility to environmental influences, Psychological Bulletin 135, 2009-11, עמ' 885–908 doi: 10.1037/a0017376