סרוטונין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרוטונין
Serotonin
מבנה מולקולת סרוטונין
מבנה מולקולת סרוטונין
שם סיסטמטי 5-Hydroxy-tryptamine or
3-(2-aminoethyl)-1H-indol-5-ol
שמות נוספים

נוסחה ליניארית:

NCCC1=CNC2=C1C=C(O)C=C2
כתיב כימי C₁₀H₁₂N₂O עריכת הנתון בוויקינתונים
מסה מולרית 176.22 גרם/מול
מספר CAS 50-67-9
חומציות 10.4
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סרוטונין (Serotonin או 5-HT) הוא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) מקבוצת המונואמיניים, שאליה משתייכים גם דופמין ונוראפינפרין. כל תאי העצב שמייצרים סרוטונין נמצאים בגזע המוח, המעורב בעוררות ותהליכים אוטומטיים רבים.[1]

ביוכימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו הכימי של סרוטונין הוא 5-הידרוקסיטריפטאמין (Hydroxytryptamine). סרוטונין מופק מחומצת האמינו הארומטית טריפטופן. שני אנזימים מובילים לייצורו, בתחילה האנזים טריפטופן הידרוקסילאז ואחריו אנזים המכונה AAAD (ראשי תיבות של Aromatic amino acid decarboxylase, "דקרבוקסילאז של חומצות אמינו ארומטיות"; דקרבוקסילאז הוא אנזים הנוטל קבוצת קרבוקסיל מתרכובת כלשהי).

טריפטופן מצליח לעבור את מחסום הדם-מוח באמצעות נשא ביולוגי ייחודי. הימצאות אינסולין בדם תורמת לקליטת הסרוטונין, שכן האינסולין גורם לספיגה מוגברת של חומצות ארומטיות בגוף ולפיכך מקטין את התחרות על ההסתייעות ב"נשא" זה, ושיעור הסרוטונין במוח גדל.

ביוסינתזה של סרוטונין. באיור ניתן לראות את תהליך הסינתזה של סרוטונין מחומצת האמינו טריפטופן בעזרת שני האנזימים

סרוטונין משתנה על ידי פעילות של האנזים מונואמין אוקסידאז והופך לחומצה 5-הידרוקסיאינדולאצטית (Hydroxyindoleacetic acid). מרבית הסרוטונין משתחרר למרווחים שבין תאי העצב במוח – הסינפסות – ומסולק על ידי תאי העצב במנגנון של ספיגה חוזרת.

השפעה פסיכולוגית ופיזיולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרוטונין מעורב בתהליכי ויסות ושליטה של עיבוד מידע מלמעלה-למטה, המאפשרים מתן עדיפות למידע רלוונטי על פני מידע לא רלוונטי.[2]

לסרוטונין יש גם תפקיד ראשי בתחושות וברגשות הקשורים ל"מצב רוח", כגון התרוממות רוח, דיכאון, תוקפנות, התנהגות אימפולסיבית וכדומה. לסרוטונין יש תפקיד גם בוויסות טמפרטורת הגוף. סמי הזיות כמו LSD ואקסטזי, כמו גם תרופות נוגדות דיכאון, בנוסף לאלכוהול, פועלים על הקולטנים לסרוטונין. סרוטונין, יחד עם דופמין ונוראדרנלין, משפיע ככל הנראה על תחושת התיאבון, שיכוך כאבים והנאה בכלל. שני המוליכים מביאים למניעת כאבי ראש, מיגרנה, חרדות והפרעות אכילה.

כמו מוליכים עצביים אחרים, בעיקר נוראדרנלין, גם לסרוטונין קיימת השפעה רבה על מצבי דיכאון קליני; כיום מרבית התרופות הפסיכיאטריות הניתנות לטיפול בדיכאון פועלות כמעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין.[3]

רוב האזורים הסרוטוניניים הם מחוץ למערכת העצבים המרכזית, אך בגרעין "רפה" (Raphe) שבמוח יש מרכז סרוטוניני חשוב, הקשור גם לשינה ולשובע. מזונות המכילים אנזימים, חומצות אמינו ורכיבים אחרים שמסייעים לגוף לייצר סרוטונין הם מרכיב חשוב בדיאטות.

הסרוטונין מצוי גם בדפנות המעיים, במערכת העצבים ההיקפית, במערכת העצבים המרכזית (CNS) ובדם. בעת דימום הוא גורם לנימי דם להתכווץ, מה שמאפשר יחד עם טסיות דם וגורמי קרישה נוספים את עצירת הדימום. בה בעת משדר הסרוטונין לגוף דרך מערכת העצבים תחושת כאב. בין היתר עשוי הסרוטונין אשר מופרש ממערכת העצבים המרכזית לגרום להרפיית השרירים שהתכווצו בהשראת אצטילכולין. כמו כן משמש הסרוטונין כחומר מקדים בייצור ההורמון מלטונין בבלוטת האצטרובל.

אנימציה תלת־ממדית של סרוטונין

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרוטונין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
  2. ^ Thiele, A., & Bellgrove, M. A. (2018). Neuromodulation of attention. Neuron, 97(4), 769-785.
  3. ^ טל פישר, הקשר המורכב בין דיכאון לסרוטונין, במדור "יש מקום לספק" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 30 באוגוסט 2022