אברהם לייב זילברמן

הרב אברהם יהודה לייב זילברמן (ח' באייר תרמ"ט, מאי 1889 – ט"ז בחשוון תש"ח, אוקטובר 1947) היה רבה הראשי של צפת במשך שלושים שנה.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בצפת, בנו של יצחק דב זילברמן, ראש הקהילה האשכנזית של צפת, ונכדו של הרב רפאל זילברמן, שכיהן כרבה הראשי של עדת האשכנזים בצפת. אמו, שרה סויבל, הייתה בת הרב דוד לנדאו מאורהייב שבבסרביה. בשנת תרנ"ד (1894), בהיותו בן ארבע, טבע אביו בנחל עמוד. גדל והתחנך אצל סבו הרב רפאל זילברמן.

נישא לשיינדל (נפטרה אוגוסט 1963^[1]), בת הרב יצחק לורברבוים. לאחר חתונתו שהתקיימה בצפת נסע במצוות סבו לשטפנשט, כדי לשהות אצל האדמו"ר משטפנשט רבי אברהם מתתיהו פרידמן. בשנת תרס"ט (1909) התמנה לדיין בצפת.

בשנת תרע"ד (1913) השתתף במסע הרבנים במושבות, בראשם הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרביוסף חיים זוננפלד.

בשנת תרע"ח (1917), לאחר פטירת סבו, התמנה כרבה הראשי של צפת, והוא בן עשרים ושמונה. הוא כיהן כרב הראשי לשתי הקהילות, האשכנזית והספרדית.

היה נשיא ועד ההקדשות והוועד לגאולת המקומות הקדושים בגליל העליון. היה פעיל בהנהגת הציבור היהודי בצפת ופעל לפיתוחה של העיר ושל היישוב היהודי על הר כנען. חלק מפעולותיו נעשו בעזרת בן דודו משה פדהצור. בהשתדלותו נבנה מחדש בית כנסת האשכנזי על שם האר"י ונבנה מקווה חדיש. הוא נתן אישור לעלות לביריה בשבת כדי להגן עליה. קרא ליהודי צפת לתרום "ממיטב כספם וזהבם למען קרן גאולת אדמות ארץ ישראל". הוא ספד לעולי הגרדום שנקברו בצפת ובהם שלמה בן-יוסף.

הרב זילברמן המשיך את המסורת של שושלת הרבנים לבית זילברמן ושימש כשליחם של אדמו"רי בויאן שהחזיקו בחזקת ההדלקה על גג ציון קברו של רשב"י בל"ג בעומר.

פרסם מאמרים תורניים בכתבי עת שונים ובהם "קול תורה" ו"שערי ציון". הכין לדפוס את ספרו "לב אברהם" שכלל פירושים על התורה וכן שו"ת, אך הספר לא ראה אור.

נפטר בצפת בשנת תש"ח, בהיותו בן 58. תחתיו התמנה לרבה של צפת חתנו הרב שמחה קפלן.

בנו, דב, היה פעיל בנושא גאולת המקומות הקדושים בגליל ומומחה לזיהוי קברי הצדיקים בצפת ובגליל. בנו, הרב שמואל זילברמן, היה ראש ישיבת צפת ומייסדה.