חסידות בויאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האדמו"ר מבויאן בעת עריכת טיש בסוכות (2009)
בית הכנסת המרכזי של החסידות בירושלים וישיבת רוז'ין
תלמוד תורה "תפארת מרדכי ושלמה" ע"ש האדמו"ר מרדכי שלמה

חסידות בויאן (נכתב ביידיש באיאן) הוא שמה של חצר חסידית מהעיירה בויאן בבוקובינה (כיום באוקראינה) שנוסדה על ידי רבי יצחק פרידמן מבויאן, נכדו של רבי ישראל מרוז'ין. חסידות בויאן מונה כ-1500 בתי אב ברחבי העולם והיא כיום החסידות הגדולה ביותר מבין החסידויות המשתייכות לבית רוז'ין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדור הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסד חסידות בויאן היה רבי יצחק פרידמן, ה"הפחד יצחק", בנו הגדול של רבי אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון). רבי יצחק כיהן באדמו"רות מתרמ"ג (1882) עד פטירתו, בי"ז באדר תרע"ז (1917). לאחר שלוש שנים בהן הנהיג את החצר יחד עם אחיו הצעיר רבי ישראל מסדיגורה, החליטו שני האחים להיפרד ולחלק את הירושה. רבי ישראל קיבל את הנכסים בסדיגורה, כולל ביתו המפואר של סבם רבי ישראל מרוז'ין וכן את חלקת הקבר בה נקברו אבותיהם, ואילו רבי יצחק קיבל את נשיאות כולל ווהלין ואת זכות הדלקת מדורת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי. בשנת תרמ"ו (1885) רבי יצחק העתיק את משכנו לעיירה בויאן הסמוכה, בה הקימו עבורו חסידיו בית מדרש ובית מגורים ובהם ניהל את עדתו.

רבי יצחק היה חתנו של רבי יוחנן מרחמסטריווקא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, כמו שאר אדמו"רי בית רוז'ין, כיוון שפחדו מהשלטון הרוסי, שעדיין שמר טינה למייסד השושלת, רבי ישראל מרוז'ין. בווינה המשיך האדמו"ר לנהל את חצרו. לאחר פטירתו נתמנו ארבעת בניו לאדמו"רים, תחילה בווינה ואחר כך התפזרו.

הדור השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מנחם נחום עם חסידיו במירון, קיצוני משמאל החסיד ר' חיים טוביה וייטמן
  • רבי מנחם-נחום, בנו הבכור של ה"פחד יצחק" הנהיג את רוב החסידים של אביו. היה חתנו של דודו זקינו רבי מרדכי שרגא פרידמן מהוסיאטין. לאחר מספר שנים עבר מוינה לצ'רנוביץ בבוקובינה שם גרו חסידים רבים. ביקר בארץ ישראל בתרפ"ז, בתחילת הקיץ. בביקורו שהה בירושלים ועלה לגליל להשתטח על קברי צדיקים ולבקר את קהילות החסידים בטבריה ובצפת. כמו כן, הדליק את ההדלקה על גג ציון קבר הרשב"י במירון בל"ג בעומר, אשר עברה אליו בירושה מאת זקנו, רבי ישראל מרוז'ין שקנה זכות זו מידי זקני צפת. נפטר בי"ט באב תרצ"ו (1936), ונקבר באוהל אביו בווינה. דברי תורתו כונסו בספרים "תפארת מנחם" ו"דברים ניחומים", ביידיש ובעברית. אחריו שימשו באדמו"רות בניו רבי אהרן ורבי מרדכי שרגא, שסירבו באופן רשמי ליטול את כתר האדמו"רות, אך למעשה ערכו שולחנות יחד ואמרו דברי תורה. חלק קטן מדבריו של רבי אהרן כונסו בספר בשם תולדות אהרן. נמצאים בכתובים עוד דברי תורה רבים ממנו, הממתינים לצאתם לאור. חודש סיון תשע"ג יצא לאור במהדורה חדשה ומפוארת, הספר "תולדות אהרן" בו לוקטו ועובדו דברי תורתו. חלק ניכר מהספר הוא החלק הביוגרפי שלו. רבי אהרן היה חתנו של רבי חיים הגר, האדמו"ר מאנטיניא. נפטר במגפת טיפוס במהלך שנות השואה בי"ד חשון תש"ב, ונקבר בווערחיווקי. רבי מרדכי שרגא היה חתנו של רבי ישראל מויז'ניץ, נפטר בט"ז טבת תש"ב, ונקבר אף הוא בווערחיווקי.
  • הבן השלישי, רבי אברהם-יעקב, חתנו של רבי מרדכי טברסקי מלויאב. עבר מוינה ללמברג (לבוב), מעריה המרכזיות של גליציה, שרבים מתושביה נמנו על חסידי בית רוז'ין. על קורותיו לא ידוע הרבה. בשנת תרצ"ג ביקר בארץ ישראל להזמנת חסיד שלו שחנך את ביתו בתל אביב. באותו ביקור הדליק את ההדלקה המסורתית בל"ג בעומר במירון. רבי אברהם-יעקב נרצח בחצר ביתו יחד עם אשתו ומשמשו בב' באלול תש"ב (1942), לא להניח אחריו צאצאים. דברי תורתו כונסו בספר נחלת יעקב, והם מכילים מאמרים רבים על דרך הרמז.
  • הבן הרביעי, רבי מרדכי שלמה (נולד י"ג בתשרי תרנ"א) נשאר בווינה שם כיהן באדמו"רות. בשנת תרפ"ה ביקר בארצות הברית וחסידי בית רוז'ין שם ביקשו ממנו להשאר ולכהן להם כאדמו"ר. חסידי רוז'ין בדרוהוביטש גם הם ביקשו ממנו לכהן כאדמו"ר, ובעצת דודו רבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב החליט לכהן בארצות הברית, ובשנת תרפ"ז פתח את בית מדרשו באיסט סייד במנהטן. היה חתנו של רבי ישראל שלום יוסף ממז'יבוז'. כיהן כחבר מועצת גדולי התורה בארצות הברית וכנשיא אגודת האדמו"רים בארצות הברית. לאחר פטירת אחיו רבי ישראל, הוא נשאר האדמו"ר היחיד לכל חסידי בית בויאן בעולם. החסידים כולם קיבלוהו כרבם, ונהגו אליו כחסידים אל אדמו"ר. בשנות החמישים הקים רבי מרדכי-שלמה את "מתיבתא תפארת ישראל" בירושלים. הוא ביקר בארץ ארבע פעמים, בל"ג בעומר תש"ט (אז פגש את אחיו רבי ישראל לאחר עשרים ושתיים שנה שלא נפגשו, עקב המלחמות וריחוק המקום), בחנוכה תשי"ג, בחנוכה תשי"ח ובל"ג בעומר ושבועות תש"כ. בשני ביקוריו שבל"ג בעומר הדליק את ההדלקה במירון, ובשאר השנים שלח כסף לרב שמחה קפלן, רבה של צפת יחד עם עוד אחד מחסידיו, שיהיו שליחיו לקיים את המנהג. נפטר בה' באדר תשל"א (1971), ארונו הובא לישראל ונטמן בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו שני בנים אך הם לא ראו את עצמם כמתאימים לכהן כאדמו"רים ולכן הוחלט להכתיר את נכדו הרב נחום דב ברייאר, האדמו"ר הנוכחי.
  • חתנו של רבי מנחם-נחום, רבי משה (משה'ניו) פרידמן, היה בן לאדמ"ורי הוסיאטין, שהיא ענף אחר מרוז'ין. לאחר שנישא לבתו של רבי מנחם-נחום, הסתופף בצל "הפחד יצחק" עוד בבויאן ואף עבר איתו לוינה. "הפחד יצחק" חיבב מאוד את רבי משה. לאחר מעבר חותנו לצ'רנוביץ, הוא קיבל עליו אדמו"רות בווינה וקרא על עצמו את שם בויאן, ונשאר בשם זה אף כשעבר לקרקוב, והיה שם אדמו"ר בעל חצר גדולה ובעל השפעה ידועה. בשונה מאדמו"רי בויאן, היה רבי משה מוסמך לרבנות והיה פוסק הלכה. רבי משה אף היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת-ישראל, לצד "החפץ חיים" ועוד גדולי-ישראל רבים. לאחר פטירת רבי מאיר יהודה שפירא מלובלין, מונה רבי משה במקומו לנשיא ישיבת חכמי לובלין. במהלך השואה עבר מגטו קרקוב לגטו טורנוב, ואף בגטאות המשיך להנהיג את עדתו ולעודדם בכל עת. באחת האקציות הגדולות בטורנוב, נלקח רבי משה ברכבת לאושוויץ, בהגיעו לשם נזף בקצין הSS והבטיח לו שעם ישראל ישרוד וינצח, לאחר מכן קרא "שמע ישראל" יחד עם כל הציבור ונרצח באותו יום, ג' באלול ה'תש"ג. מעט מפסקיו ודברי תורתו יצאו בשו"ת "דעת משה" בשני חלקים.

האדמו"ר הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מרדכי שלמה פרידמן שהיה האחרון מבין בניו של ה"פחד יצחק" נפטר ב-1971 בארצות הברית. במשך ארבע עשרה שנים לא עמד אדמו"ר בראשות החסידות, כיוון שבניו לא ראו עצמם מתאימים לתפקיד. נכד רבי מרדכי שלמה, רבי נחום דב, שהוא בנו של רבי מנחם מנדל ברייאר ומלכה בתו של ר' מרדכי שלמה, סומן כיורש. נחום דב עלה לארץ ולמד תקופה קצרה בישיבת ההסדר הר עציון, ומאוחר יותר בישיבת "תפארת ישראל" של החסידות. הוא נישא בשנת 1980 לשושנה בת הרב משולם זושא בן רבי אברהם יהושע השיל מקופיטשניץ ומאז הם מתגוררים בירושלים. לאחר נישואיו הוכתר לאדמו"ר, אך הוא סירב למעשה להתנהג באדמו"רות וערך לראשונה טיש בשנת תשמ"ה (1984). דברי תורתו של האדמו"ר הנוכחי כונסו לכמה קבצים בשם "אמרי קודש".

מדי שנה בל"ג בעומר מגיע האדמו"ר מבויאן למירון כדי לממש את זכות ההדלקה המסורתית לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, זכות השמורה לאדמו"רי בויאן עוד מסוף המאה ה-19[1].

החסידות בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי נחום דב ברייאר, האדמו"ר מבויאן

אבי השושלת, רבי יצחק פרידמן, ויתר על החצר בסדיגורה לאחיו הצעיר רבי ישראל, בתמורה לקבלת נשיאות כולל ווהלין וזכות הדלקת המדורה בל"ג בעומר במירון. חסידי רוז'ין בארץ ישראל, בהם העסקן ניסן ב"ק, השתייכו לחסידות בויאן. מתפללי בית הכנסת תפארת ישראל בעיר העתיקה היו חסידי בויאן‏[2]. כמו כן לחסידות היו בתי כנסת בצפת ובטבריה. בשל מרכזיותה של החסידות ביישוב הישן, הצטרפו לחסידות חסידים רבים, כמו משפחת רבינוביץ (צאצאי אדמו"רי פוריסוב) ומשפחת ברים (שהשתייכו לחסידות צאנז שהתנגדה לחסידות רוז'ין), שהיוו את אבן היסוד לתקומת החסידות לאחר שנכחדה באירופה בשואה. ארבעת בניו של רבי יצחק ביקרו בארץ ישראל, ואחד מהם, רבי ישראל, אף התגורר בה בסוף ימיו.

בשנת תרס"ח נבנתה שכונת בתי אורנשטיין לטובת כולל ווהלין. הנדיב היה חסיד בויאן, ומשכך חסידי בויאן קיבלו חלק גדול מבתי השכונה, וכן בית המדרש ('קלויז') השכונתי היה שייך להם. קלויז זה היווה את מרכז החסידות לאחר חורבן בית הכנסת תפארת ישראל בשנת תש"ח, ובו גם הייתה ישיבת תפארת ישראל (שנוסדה בשנת תשי"ג), עד לבניית המרכז הגדול והמפואר ברחוב מלכי ישראל בשכונת גאולה (נחנך בט"ו באב תשכ"ז), בו כיום מרכז החסידות והישיבה הגדולה. בסמוך לקלויז בבתי אורנשטיין נמצאת הישיבה הקטנה של החסידות. פליטי העיר העתיקה, יוצאי בתי הכנסת "ווארשעווער שול", הקימו בית כנסת בשם "תפארת ישראל" בקטמון. בית כנסת זה נסגר לאחר התמעטות החסידים בשכונה.

תלמוד התורה של החסידות (נפתח בשנת תשל"ג) נמצא במבנה של בית הספר למל בפאתי שכונת זיכרון משה. בסוף שנות ה-80 נפתח תיכון לבנות החסידות בשם "בית חוה" (על שם אשתו של האדמו"ר רבי מרדכי שלמה). תיכון זה אף שמקבל תקציבים ממשלתיים, דומה במתכונת הלימודים ובאופיו לסמינרים של העדה החרדית ואין בו לימודי מסלול (שנים ה' ו').

החסידות מונה כיום כ-1500 בתי אב בארץ ובעולם, כשרובם הגדול מתגוררים בישראל‏[3]. רוב האברכים הצעירים גרים בביתר עלית, בה קיימת רשת של כוללים ומוסדות חינוך. קהילות נוספות קיימות בבני ברק, במודיעין עילית, בקריית גת, בארצות הברית ובמקומות נוספים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 הוקם גוף בשם 'מרכז מוסדות רוז'ין - באיאן', שהוא ארגון על המאגד בתוכו את כל המוסדות הקהילתיים של החסידות.

מבחינה פוליטית זוהתה חסידות בויאן בעבר עם גוש שלומי אמונים שבתוך מפלגת אגודת ישראל, וחבר הכנסת מטעם גוש זה מאיר פרוש היה נמנה עם חסידי בויאן, עד לפרשת הבחירות בעיר החרדית ביתר עילית, שאז פרץ ויכוח ביניהם. פרוש בחר לתמוך במועמד שהתנגד לו רבו, ובחסידות בויאן ראו בכך פגיעה באדמו"ר[4]. בביתר הצטרפה בויאן למפלגה של חסידות ויז'ניץ. בדרך כלל נוטה השקפת האדמו"ר והחסידים לימין המפה הפוליטית.

חסידים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום בולטים בחסידות הרב צבי שרייבר - רבה של החסידות (נכדו של הרב שלמה), הרב צבי רבינוביץ' - ראש ישיבת רוז'ין (בנו של הרב פישל), הרב דב רבינוביץ' - רב החסידות בבויאן והרב אביש ציינויירט - מקובל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קובי נחשוני ואחיה ראב"ד, 400 אלף חוגגים ל"ג בעומר במירון, באתר ynet‏, 2 במאי 2010
  2. ^ לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט על חלוקת הזכויות בין חסידות סדיגורה לחסידות בויאן.
  3. ^ פנקס הטלפונים של הקהילה בשנת תשס"ז מונה יותר מ-1000 בתי אב.
  4. ^ נטע סלע, פרוש סולק מהחסידות, באתר ynet‏, 4 בנובמבר 2007