אדית אגר
 | |
| לידה |
29 בספטמבר 1927 (בת 96) קושיצה, צ'כוסלובקיה  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית, הונגריה |
| עיסוק | פסיכולוגית, סופרת |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
אדית אווה (אידי) אגר (באנגלית: Edith Eva (Edie) Eger; נולדה ב-29 בספטמבר 1927) היא פסיכולוגית יהודייה אזרחית ארצות הברית. היא ניצולת השואה ומומחית בטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית.[1] ספר זיכרונותיה הראשון, הבחירה - אפילו בגיהנום התקווה יכולה לפרוח, שפורסם בשנת 2017, הפך לרב-מכר בינלאומי[2], יצא לאור בעברית בשנת 2022. ספרה השני, שכותרתו המתנה - 12 שיעורים להצלת חייכם, ראה אור בספטמבר 2020.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדית אגר היא בתם הצעירה של לאיוש ואילונה אלפנט, יהודים הונגרים שחיו באזור שהיה בזמן לידתה חלק מצ'כוסלובקיה. אביה היה חייט.[3][1]
עיר הולדתה, קושיצה, השתייכה להונגריה לפני יוני 1920 ואחרי 1938 וכונתה Kassa באותה תקופה. אגר למדה בגימנסיה והשתתפה בשיעורי בלט. היא הייתה חברה בקבוצה האולימפית ההונגרית בהתעמלות.[4][5] בשנת 1942 חוקקה ממשלת הונגריה חוקים אנטי-יהודיים חדשים והיא הודחה מנבחרת ההתעמלות. אחותה הגדולה קלרה הייתה נגנית כינור והתקבלה לקונסרבטוריון של בודפשט. במהלך המלחמה קלרה הוסתרה על ידי המורה שלה למוזיקה.[6] אחותה מגדה הייתה פסנתרנית.
במרץ 1944 נאלצה אגר להתגורר בגטו קושיצה עם הוריה ואחותה מגדה. באפריל הם נאלצו להישאר בבית חרושת ללבנים עם 12,000 יהודים אחרים למשך חודש.[1] בחודש מאי של אותה שנה הם גורשו לאושוויץ. היא הופרדה מאמה על ידי יוזף מנגלה. אמה נרצחה בתאי הגזים. בזכרונותיה מספרת אגר כי באותו ערב מנגלה גרם לה לרקוד בשבילו בצריף שלה.[5] כ"אות תודה" היא קיבלה כיכר לחם שחלקה עם בנות אחרות.[7]
על פי זיכרונותיה, היא שהתה במחנות שונים, ביניהם מאוטהאוזן.[6] הנאצים פינו את מאוטהאוזן ומחנות ריכוז אחרים כשהאמריקאים והרוסים התקרבו.[1] אגר נשלחה לצעדת מוות עם אחותה מגדה למחנה הריכוז גונסקירכן,[8] במרחק של כ־55 קילומטרים. כשלא הצליחה ללכת רחוק יותר כשהיא מותשת, אחת הילדות איתה חלקה את הלחם של מנגלה זיהתה אותה והחזיקה אותה יחד עם מגדה.[7] התנאים בגונסקירכן היו כה גרועים עד שאגר נאלצה לאכול דשא כדי לשרוד, בעוד אסירים אחרים פנו לקניבליזם.[9] כאשר צבא ארצות הברית שחרר את המחנה במאי 1945, מספרים כי חייל ראה את ידה נעה כאשר, על פי אגר, היא הושארה למות בין מספר גופות. החייל פנה במהירות לטיפול רפואי והציל את חייה. היא שקלה אז 32 קילוגרמים, היה לה שבר בגב, טיפוס הבטן, דלקת ריאות ופלוריזיס.[10]
אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדית ומגדה התאוששו בבית חולים שדה אמריקאי, וחזרו לקושיצה שם מצאו את אחותם קלרה. הוריהם וארוסה של אדית אריק לא שרדו את אושוויץ. היא נישאה לבלה (אלברט) אגר, גם הוא ניצול שואה, אותו הכירה בבית החולים.[1] הוא הצטרף לפרטיזנים במהלך המלחמה. בשנת 1949, לאחר איומים מצד הקומוניסטים, הם ברחו יחד עם בתם לארצות הברית. שם היא סבלה מטראומת המלחמה ומתסמונת מחנות הריכוז, ולא רצתה לדבר על זמן המלחמה עם שלושת ילדיה.
היא התיידדה עם ויקטור פראנקל, עברה טיפול נפשי וקיבלה את הדוקטורט בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת טקסס באל פאסו בשנת 1978. היא קיבלה גם רישיון לעסוק בפסיכולוגיה.[4] היא פתחה מרפאה טיפולית בליולה, קליפורניה ומונתה לחברת סגל באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.
בשנת 1990 חזרה אגר לאושוויץ כדי להתמודד עם רגשותיה המודחקים. בעידודו של פיליפ זימברדו, פרסמה את קורותיה בספרה הראשון "הבחירה" בשנת 2017.[10]
בעבודתה כפסיכולוגית היא עוזרת למטופליה להשתחרר ממחשבותיהם ועוזרת להם לבחור בסופו של דבר בחופש. ספרה, הבחירה, הפך לרב מכר של הניו יורק טיימס ושל הסאנדיי טיימס.[11][12] בספרה השני, המתנה (2020), היא מעודדת את הקורא לשנות את המחשבות שעל פי אגר כולאות אותנו ואת ההתנהגויות ההרסניות שיעכבו אותנו. מה שקורה לנו בחיים הוא בסופו של דבר לא החשוב ביותר, היא אומרת. לדעת אגר החשוב ביותר הוא מה שאנחנו עושים עם חיינו.
אינכם יכולים לשנות את מה שקרה, אינכם יכולים לשנות את מה שעשיתם או את מה שנעשה לכם, אבל אתם יכולים לבחור איך תחיו עכשיו.(הבחירה, עמ' 330)
אגר הופיעה ב-CNN ובמופע של אופרה ווינפרי .[7]
משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארצות הברית נולדו למשפחת אגר שני ילדים נוספים. בתם מריאן נשואה לרוברט אנגל, חתן פרס נובל לכלכלה.[8] בן זוגה בלה אגר נפטר בשנת 1993.[13]
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Choice - Embrace the Possible . Scribner, 2017,ISBN 9781501130786
- תורגם לעברית בידי דנה אלעזר הלוי ויצא לאור בהוצאת מטר בשם "הבחירה - אפילו בגיהנום התקווה יכולה לפרוח", 2022.
- The Gift - 12 Lessons to Save Your Life . Ebury Publishing, 2020, ISBN 9781846046278
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ynet, סיפורה של הנערה שנאלצה לרקוד מול ד"ר מנגלה כדי לשרוד, באתר ynet, 27 בינואר 2022
רונן טל, "אלוהים היה באושוויץ. הוא היה בתוכי", באתר הארץ, 3 במרץ 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 "Mind power in Auschwitz – and healing decades later". The Guardian. 2018-09-02.
- ^ "How to Break Free From Your Mental Prisons, With Psychologist Dr. Edith Eger". Lifehacker Australia. 2020-10-05.
- ^ Marci Jenkins (14 באוגוסט 1992). "Oral history interview with Edith Eva Eger". United States Holocaust Memorial Museum.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Holocaust-overlevende Edith Eger vertelt over donkere tijd | KRO-NCRV". www.kro-ncrv.nl (בהולנדית).
- ^ 1 2 Lori Gottlieb (6 באוקטובר 2017). "What a Survivor of Auschwitz Learned From the Trauma of Others". הניו יורק טיימס.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Eger, Dr. Edith". El Paso Holocaust Museum.
- ^ 1 2 3 "Oprah's SuperSoul conversations:Dr. Eith Eva Eger - The Choice". YouTube. 30 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Antoinette Scheulderman (2017). "De ballerina van Auschwitz". de Volkskrant Kijk Verder (בהולנדית).
- ^ "Dr. Edith Eger: 'A dialogue with Edie'". De School voor Transitie. במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Ykje Vriesinga (9 באוקטובר 2020). "Auschwitz-overlevende Edith Eger: 'Mijn wens is gelukkig te sterven'". NRC Handelsblad (בהולנדית).
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Melissa Simon (1 בספטמבר 2020). "NYT Bestselling Author and Holocaust Survivor Edith Eger on Her Self-Help Book 'The Gift'". Jewish Journal.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Sunday Times Bestsellers, February 17". The Sunday Times. 17 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Eger, Albert". El Paso Holocaust Museum. נבדק ב-19 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה)