אדית האן

עטיפת סרט הדי.וי.די על אדית האן

אדית האן בר (Edith Hahn Beer; ‏24 בינואר 1914, וינה - 17 במרץ 2009, לונדון), יהודייה, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת וינה, שנמלטה מאוסטריה בגיל 24, לאחר הסיפוח לגרמניה (אנשלוס), מצאה מקלט בגרמניה ושרדה את השואה לאחר שהתחתנה עם גרמני נאצי בשם ורנר פטר (Werner Vetter). בעלה הגרמני שמר את סודה במשך כל תקופת המלחמה. לבני הזוג, שהתגרשו ב-1947, נולדה בת, אנגלה, שהייתה ליהודייה היחידה שנולדה בבית חולים גרמני ב-1944.

נעורים באוסטריה

אדית האן נולדה בווינה בשנת 1914 למשפחה יהודית מתבוללת. אביה היה חייל משוחרר ממלחמת העולם הראשונה. בנעוריה גילתה עניין בספרות, פילוסופיה והיסטוריה והתקבלה ללא קושי ללימודי משפטים באוניברסיטת וינה. היא תכננה קריירה בתחום זה אולם הפלישה הנאצית שיבשה את תוכניותיה והמשפחה נאלצה להסתגר בגטו. ב-1941 נשלחה אדית לתקופה של 13 חודשים למחנה עבודה בצפון גרמניה, שם עבדה כעובדת כפיה במטע אספרגוס ובמפעל נייר. האם נותרה לבדה בגטו. שנה לאחר מכן אדית נשלחה בחזרה לווינה אך היא נמלטה מהרכבת. שבועיים קודם לכן האם נשלחה לאושוויץ ומאז לא נודעו עקבותיה.

זהותה החדשה

לאחר שנמלטה מהרכבת ותלשה מעל בגדיה את הטלאי הצהוב, ירדה אדית למחתרת והחלה לנדוד בין מקומות מסתור. היא פנתה תחילה לידיד נעורה, נער אוסטרי חצי יהודי בשם פפי, אך הוא חשש לסייע לה. לבסוף נחלצה לעזרתה ידידה נוצרייה, קריסטל מרגרט דנר, שסיכנה את חייה ונתנה לה את מסמכיה. הידידה עצמה ביקשה מסמכים חדשים והסבירה כי ניירותיה אבדו בדנובה. אדית נאלצה לעזוב את וינה ולנסוע לגרמניה, כדי שהשלטונות לא יגלו יום אחד שקיימות שתי נערות בעלות אותו שם.

ב-1942 אדית, שהייתה בת 28, נסעה עם הנירות המזויפים למינכן. שם הציגה את עצמה כגרטה דנר (Grete Denner), אחות בצלב האדום.

הבעל הגרמני

יום אחד, בעת שביקרה בגלריה לאמנות במינכן והתבוננה בציור, התיישב לידה גבר גרמני גבוה, בלונדיני, שענד צלב קרס על שרוולו. הוא הציג עצמו כורנר פטר, חבר המפלגה הנאצית, שהיה בחופשה. הם החלו לשוחח ומאותו רגע נפגשו במשך כל יום. כעבור שבוע ימים בלבד הציע לה נישואין. אדית ניסתה להניא אותו מההצעה, ואמרה כי אין זה זמן מתאים להתחתן בתקופת מלחמה. כשהדבר לא הועיל היא לחשה באוזניו את סודה הגדול והתוודתה בפניו שהיא יהודיה. בתגובה הוא חשף בפניה סוד אישי שהסתיר ממנה, הוא לא היה רווק, אלא נשוי בהליכי גירושין ואב לילד. הרומן הקצר ביניהם הסתיים בהריון ונישואין, מאותו רגע הוא לא הזכיר שוב את עובדת היותה יהודיה.

אדית ובעלה התגוררו בעיר המזרח גרמנית ברנדנבורג. אדית ניסתה לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר. היא נמנעה מלבקר בחנויות שם הייתה צריכה להצדיע במועל יד נאצי וסירבה לתלות את תמונתו של היטלר על קירות ביתם. לבני הזוג היה מסוכן ליצור קשר עם ידידים והיו לה רק כמה מכרים בודדים. כשנולדה בתם, אנגלה, היא סרבה לקחת זריקות הרגעה, מתוך חשש שהיא עלולה לגלות את סודה כשתהיה נתונה להשפעה סמי ההרגעה.

החיים במזרח גרמניה

בסיום המלחמה הבעל הגרמני נשלח על ידי הצבא הרוסי למחנה עבודה בסיביר. אדית נטלה את תעודת הזהות היהודית שלה, אותה החביאה כל תקופת המלחמה בתוך עטיפה של ספר, והגישה בקשה לבית משפט מזרח גרמני לקבל בחזרה את שם נעוריה. לאחר המלחמה זכתה אדית לקבל הכרה בלימודי המשפטים שעשתה בווינה. היא הפכה לתובעת ולאחר מכן לשופטת. לנוכח בקשותיה החוזרות ונשנות, הוחזר בעלה מן השבי הרוסי בסיביר. הוא גילה כי אשתו הפכה לאשה רבת עוצמה, שופטת במזרח גרמניה. נישואיהם התפרקו והוא שב לחיות עם אשתו הראשונה. לאחר שהשלטונות הסובייטים במזרח גרמניה ניסו לגייסה לשורות המשטרה החשאית, עקרו אדית ובתה ללונדון, שם הן פגשו באחותה של אדית.

העלייה לישראל

בשנת 1957 נישאה אדית לסוחר יהלומים יהודי בשם פרד בר והם גידלו את אנגלה כיהודיה. ב- 1989, 5 שנים לאחר שהתאלמנה, היא עלתה לישראל והתגוררה בנתניה. תחילה היא שמרה על קשר עם בעלה לשעבר בגרמניה אך אחר כך הוא נותק. סיפור חייה הפך לסרט ולספר רב מכר בשם "אשתו של הקצין הגרמני", The Nazi Officer's Wife.

אדית האן נפטרה בלונדון בשנת 2009.

קישורים חיצוניים

• סיפורה של אדית האן באתר ערוץ 4 הבריטי
• הסרט "The Nazi Officer's Wife", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) סרט תיעודי על חייה של אדית האן מלווה בקריינות של סוזן סרנדון וג'וליה אורמונד

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מערכים קשורים.