אודיה רוזנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אודיה רוזנק
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 בינואר 1991 (בת 33)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוֹדֶיָה רוֹזְנַק (נולדה ב-22 בינואר 1991, ז' בשבט ה'תשנ"א) היא משוררת, במאית ותסריטאית קולנוע ישראלית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנק נולדה וגדלה בירושלים למשפחה ציונית דתית. היא בתם של ד"ר דניאל רוזנק, גינקולוג, ויעל רוזנק לבית חבושה, בת למשפחה שעלתה לישראל מבגדד, שעבדה כמורה ללשון ולתנ"ך. סבה, פרופ' מיכאל רוזנק, היה פילוסוף של החינוך היהודי ולימד באוניברסיטה העברית בירושלים; דודה, פרופ' אבינועם רוזנק, הוא מרצה בכיר בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. כשהייתה בת שבע התייתמה מאמה יעל שנפטרה מסרטן השד[1][2], אובדן שהשפיע רבות על יצירתה.

היא למדה בבית הספר התיכון פלך לבנות, ולאחר מכן שירתה כמורה חיילת בבית ספר שדה כפר עציון.

בשנת 2011, כשהייתה בת 20, יצאה בשאלה. רוזנק מגדירה את עצמה כמאמינה באלוהים[3], אך מקיימת אורח חיים חילוני.

בשנת 2021 החלה לפרסם טור אישי באתר הארץ בשם "חרדת ביצוע", אך הפסיקה לפרסם בו לאחר מספר טורים שזכו לתגובות שליליות מצד הקוראים.

נכון ל-2024 אודיה רוזנק מתגוררת ביפו.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה הראשון "בוא, לקק אותי" יצא לאור בדצמבר 2020 בהוצאת "מרום תרבות ישראלית". הספר עורר הדים רבים וזכה להצלחה גדולה. שירי הספר עסקו בנושאים טעונים, בהם קשיי היתמות בעקבות אובדן האם, פנטזיות אלימות, תשוקה בלתי ממומשת, אהבה נכזבת ופגיעה מינית. היא מרבה בשיריה לעסוק בארוטיקה ובמיניות נשית. לאחר צאת הספר חשפה רוזנק כי היא חוותה בצעירותה פגיעה מינית מצד אדם שהיה קרוב למשפחה[4], וכי היא סובלת מפוסט טראומה מורכבת[3].

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנק היא בוגרת לימודי קולנוע במסלול הלימודים המלא בבית הספר סם שפיגל, וסיימה את לימודיה בשנת 2017.

בשנת 2015 כתבה וביימה את הסרט הקצר "פרא", דרמת התבגרות מינית בצל יתמות מאם.

בשנת 2017 כתבה וביימה את הסרט הקצר "מי שחלמה"[5], קומדיה שחורה בהשתתפות השחקניות דפני אטלס ויעל שרוני, העוסקת בתרבות השכול הישראלית[6]. הסרט מציג את סיפורה של נערה צעירה שאביה נהרג בפיגוע, המתבקשת להשיא משואה בטקס שכונתי ביום הזיכרון. הוא זכה בפרסים והשתתף בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם, בהם פסטיבל הסרטים הבינ"ל חיפה, פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי תל אביב, פסטיבל הסרטים הבינלאומי שיקגו שבו זכה בפרס חביב הקהל, פסטיבל הסרטים והצילום הבינ"ל Camerimage, פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי מינכן, פסטיבל הסרטים הבינלאומי ניו יורק ופסטיבל הסרטים הבינלאומי סינגפור, שבו זכה בפרס הסרט הטוב ביותר.

בשנת 2018 ביימה והשתתפה בסרט התיעודי הקצר "ביופסיה", שתיעד אותה במהלך בדיקת ביופסיה לגילוי סרטן השד. הסרט השתתף בפסטיבל דוקאביב 2019 ונמכר להפצה במסגרת פרויקט "מנה ראשונה".

במהלך שנת 2020, עם התפשטות נגיף הקורונה, יצרה עם יוצר הקולנוע יוסי אולך את סדרת הרשת העצמאית "יומן מגפה"[7].

ספרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בוא, לקק אותי", עריכה: חגי מרום, הוצאת מרום תרבות ישראלית, 2020.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסרט "ביופסיה", במסגרת פרויקט Shortime
  2. ^ מיכל דובינסקי, ‏איך ייראה היום שאחרי השלום?, באתר ‏מאקו‏, 1 במאי 2019
  3. ^ 1 2 ריאיון עם אודיה רוזנק בתוכנית "ליסה פרץ משוחחת", בכאן תרבות, 28 בפברואר 2021
  4. ^ ריאיון עם אודיה רוזנק בתוכנית "סוכן תרבות" בהגשת קובי מידן, בכאן 11‏, 8 בינואר 2021]
  5. ^ הסרט "מי שחלמה", ב־VOD של אתר בית הספר סם שפיגל ליצירה קולנועית – ברשימת 100 הסרטים הטובים ביותר שנעשו בבית הספר
  6. ^ כתבה של דנה הרמן על הסרט הקצר "מי שחלמה", חדשות הערב בכאן 11, 3 באוקטובר 2017 (דרך אתר יוטיוב)
  7. ^ סדרת הרשת "יומן מגפה", באתר יוטיוב