איחוד קוריאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל האיחוד הקוריאני המוצע. במרכזו מצוירת מפת קוריאה כמדינה אחת.

איחוד קוריאה (קוריאנית:한국의 통일, אנגלית: Korean Reunification) הוא עתיד אפשרי של איחוד מדיני של קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית לכדי מדינה אחת.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקדמות המשמעותית ביותר שהושגה עד כה התרחשה ב-15 ביוני 2000 בפיונגיאנג, בירת קוריאה הצפונית. בתאריך זה נערכה ועידת פסגה בהשתתפות מנהיגי שתי המדינות – רודן קוריאה הצפונית קים ז'ונג איל ונשיא דרום קוריאה קים דאה ג'ונג. בתום הוועידה חתמו השניים על "הצהרת איחוד הצפון והדרום" (남북 공동선언), בה הם מצהירים כי הם מחויבים לעשות מאמצים כדי להגיע לפתרון הוגן בו יאוחדו שתי המדינות. עם זאת, משמעותה של ההצהרה היא דיפלומטית בלבד, ובפועל לא נעשו מאז מאמצים גדולים במיוחד לבצע את האמור בה.

איחוד שתי הקוריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתודעת העם הקוריאני, קוריאה הדרומית והצפונית הן מדינה אחת. איחוד שתי המדינות הוא תרחיש אפשרי אך מימושו כרוך בקשיים רבים ומגוונים.

מכשולים בדרך לאיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה המרכזית מבחינתה של דרום קוריאה היא כלכלית. איחוד מדיני עם צפון קוריאה הענייה עשוי לגרום נזק קשה מאוד לכלכלתה היציבה והמבוססת. התוצר המקומי הגולמי של קוריאה הדרומית עומד כיום על כ-24,000 דולר אמריקאי[1] לנפש, בעוד התמ"ג של צפון קוריאה מוערך ב-1,800 דולר אמריקאי[2] לנפש בלבד. בשל ההפרש האדיר, עשוי להיווצר מצב בו כלכלתה של קוריאה הדרומית תיפגע משמעותית, ותושבי צפון קוריאה יישענו על תמיכה כספית וסיוע הומניטרי מדרום קוריאה. אחת האפשרויות שהוצעו בעבר היא איחוד הדרגתי, ובו האיחוד המדיני יקרה בשלב הראשון ואילו האיחוד המוניטרי בין שתי המדינות יתבצע רק לאחר שכלכלת צפון קוריאה תתבסס ולא תזדקק לעזרת הדרום. צפון קוריאה נחשבת למדינה עם מדד נמוך מאוד של פיתוח לנפש, קוראיה הדרומית נמצאת במקום ה-12 ונחשבת לאחת המדינות המפותחות באסיה.

פני השטח של חצי האי הקוריאני הרריים ומרבית השטחים אינם נוחים לחקלאות. מרבית המזון בקוריאה הדרומית מיובא ממדינות שכנות. האוכלוסייה הצפון קוריאנית סובלת מרעב באזורים מסוימים. בשנים מסוימות מתו אלפים בצפון קוריאה כתוצאה ממחסור במוצרי מזון בסיסיים. הודות לכלכלתה המשגשגת של דרום קוריאה, מתאפשר ייבוא מסודר של מוצרי מזון מכל הסוגים, בעיקר מיפן ומהרפובליקה העממית של סין.

תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים קושי תרבותי גדול באיחוד שני המדינות. הפערים החברתיים והתרבותיים גדולים. בעוד שבצפון קוראיה הזמן קפא על שמריו, דרום קוריאה נמנית עם אחת המדינות המתקדמות בעולם מבחינה טכנולוגית. מספר המחוברים האישיים לסלולרי ופס רחב הוא מגבוהים בעולם. בצפון קוריאה אין חיבור לאינטרנט (מלבד האליטה) ועריקים שמגיעים מהצפון לדרום נדרשים לעבור קורסים מיוחדים כדי לרכוש ידע בסיסי בחיים במאה ה-21. ולומדים כיצד משלמים חשבון חשמל, איך גולשים באינטרנט או מושכים כסף מכספומט ועוד. לצפון קוריאנים קושי עצום בהשתלבות כיחידים, וקיים קושי גדול להתרגל מחיים במדינה דיקטטורית בעלת תכתיב שלטוני הדוק ואחיד, לאורך חיים של שפע ומבחר אפשרויות. כל אלה מעלים חשש גדול מאוד מצד הדרום קוריאנים לשילובם בחברה, ודרום קוריאה תידרש להשקיע סכומי עתק בבניית מערכת חינוך חדשה, ושיפור ההשכלה הגבוה שלעתים קרובות לא עומדת ברף של דרום קוריאה, ובצוותי חשיבה כיצד יש לערוך שינויים בשיטה החינוכית כולה שתתאים לקוראיה המודרנית, וגם לצפון הקוריאנים ועוד. בעוד שמאז שנות החמישים דרום קוריאה נפתחה בהרגה למערב ושליבה את תרבותה בתרבות הקוריאנית, התרבות בקוריאה הצפונית עוצבה במידה רבה על ידי שושלת קים ומהמסורות הקוריאנית. כך למשל הקודים החינוכיים בקוריאה הצפונית לא מאפשרים לנשים לרכב על אופניים, להחזיק ידיים או להתנשק בציבור. בדרום קוריאה אלה נתפסים כנורמטיבים, ועריקים רבים מופתעים לראות זאת.

סוגיה נוספת שמונעת מצפון קוריאה להתניע את תהליך האיחוד של קוריאה היא צורת השלטון. לא סביר שדרום קוריאה תיאות לעבור במהירות משיטת הממשל הדמוקרטית הנהוגה בה כיום לצורת השלטון הצפון קוריאנית. השלטון בצפון קוריאה שמאפייניו הם כשל דיקטטורה טוטליטרית אינו פתוח כלל לצורת החשיבה הדמוקרטית. דרום קוריאה חוששת שחוסר בשלותם של הצפון קוראינים למשטר ומסורת דמוקרטית תוביל לקריסתה בשל השינוי הדמוגרפי שכרוך בזה. צמיחתה של חשיבה דמוקרטית בתרבות מצריכה זמן, ויהיה קושי עצום לשלב מדינה שהשתחררה מדיקטטורה טוטליטרית, למדינה שדמוקרטית כבר קרוב לשלושים שנה.

כל אלה יוצרים חשש שישנם פערים חברתיים עמוקים מאוד, ושילובם של 23 מיליון אנשים הוא אתגר מערכתי לדרום קוריאה.

זהות לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד קוריאה, היא תקווה לאומית חשובה במדינה ובעלת ערך. בשל שישים שנה של ניתוק נוצרו גם פערים מבחינת זהות, דרום קוריאה נתפסת כאיוב של הצפון, וככאלה שבגדו במולדת ונכנענו לכוחות אימפריליסטים. והצפון נתפס בעיני הדרום כדיקטטורה תוקפנית ומסוכנת שמאיימת על שלומה. הנתק והעוינות רב השנים, והעובדה שקוריאה הצפונית מדינה כה מסוגרת, הובילה את הדרום קוריאנים לניתוק רגשי ממצבם של אזרחי הצפון. סיפורי הדיכוי של המשטר מגיעים לאוזניהם, אך הם חיים בחשש מתמיד גם מנפילת המשטר ותסריטים של נהירה המונית לדרום, ואף קריסה חברתית וכלכלית אם הרשויות בדרום יכשלו בשילובם, או יבנו מערכת קליטה לא מספיק יעילה, במיוחד עם המשטר יקרוס באופן פתאומי.

הקוריאנים חיים בתחושות מעורבות כלפי האזרחים מהצפון, ישנו טיפוח של חלום האיחוד, והזדהות עם סבלם של אזרחי הצפון, אך גם פחד ושנאה עמוקים, וקושי גדול לרצות לבוא לעזרת מי שמאיים בנשק גרעיני .

השלטון הקומוניסטי הדיקטטורי של צפון קוריאה חושש לאבד מכוחו. השלטון הכשיל ביוזמתו מהלכים בדרך לאיחוד. השלטון הצפון קוריאני מודאג מהפוטנציאל לאי יציבות פוליטית וחברתית כתוצאה מהשפעות חיצוניות.

מאמץ למציאת פתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת דרום קוריאה משקיעה רבות בגיוס צוותי חשיבה ובגיוס אנשי מקצוע מתחומים רבים כדי לנסות לטוות תוכנית מתאימה לאיחוד. סכום הפרויקטים נאמד בקרוב לטריליון וחצי דולר. בנוסף לפתרונות במדינה, נבחנים מודלים שונים מהעבר בהם הייתה בעיה דומה של שילוב אוכלוסיות : מקרה איחוד גרמניה בשנות התשעים הוא המודל הבולט, אך המודל מנחה באופן חלקי בלבד, כי במקרה של גרמניה הפערים התרבותיים והפערים ברמת הפיתוח היו קטנים בהרבה, ורמת הניתוק של גרמניה המזרחית מהמערבית היה גם הוא קטן יותר. מודל נוסף שנבחן הוא שילוב הגולים בעת הקמת המדינה ותוכנית כור ההיתוך של בן-גוריון. בדרום קוריאה נבחנות כמה מהגישות שנקטה ישראל באותה תקופה, אך גם במקרה הזה הוא יכול לספק להם ידע מוגבל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי הערכה של קרן המטבע הבינלאומית משנת 2006. לעיון נוסף: [1].
  2. ^ לפי הערכת ספר העובדות העולמי של ה-CIA. לעיון נוסף: [2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]