תוצר מקומי גולמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "תמ"ג" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו תמ"ג (פירושונים).
תמ"ג שווי כוח הקנייה (PPP) ונומינלי לפי ספר העובדות העולמי של CIA בשנת 2005

תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) הוא מונח כלכלי המציין מדידה של הערך הכולל‏[1] של הסחורות (מוצרים) והשירותים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים (לרוב מדובר על מדינה) במהלך תקופה נתונה (לרוב מדובר על שנה), לפני הפחתת הבלאי. נתונים אלו מבוטאים במונחים של כסף. המונח שונה מתוצר לאומי גולמי (תל"ג) בכך שהוא מוציא מכלל החישובים העברות כספים בין מדינות, כך שהחישוב כולל למעשה את התוצר שנוצר בתוך מדינה מסוימת ולא את התוצר שנתקבל בה. התמ"ג מהווה את אחד המדדים המשמשים להערכת חוסנו הכלכלי של האזור הנבדק. על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, סכום התמ"ג של כלל מדינות העולם עמד בשנת 2008 על 70.03 טריליוני דולרים, כאשר עשר המדינות החזקות בעולם ייצרו 62% ממנו.

חישוב התמ"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרף המייצג את התקדמות עשר הכלכלות החזקות בעולם בין השנים 1998 ל-2008 על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית‏[2]

בחישוב תמ"ג ישנם המבחינים בין חישוב תמ"ג נומינלי (או תמ"ג כסף), המתייחס לערכי כסף שהוצאו בתקופה מסוימת; ותמ"ג ריאלי (או תמ"ג לפי "מחירים קבועים") הכולל התאמה לאינפלציה באותה שנה.

משוואת החישוב המקובלת לתמ"ג היא:

תמ"ג = צריכה + השקעות + יצוא - ייבוא

כלכלנים, החל משנות ה-50 של המאה ה-20, מעדיפים לעתים קרובות לפצל את הצריכה הכוללת לצריכה פרטית ולצריכה ציבורית (כלומר, ממשלתית). ההנחה שביסוד הפיצול היא שמוקד תשומת הלב של כלכלנים ושל המדיניות הכלכלית צריך להיות בשינוי או השפעה על הצריכה הפרטית, כשהצריכה הממשלתית נחשבת ממריץ "חיצוני" לכלכלה הלאומית. מכאן נובעת הנוסחה התקנית המתוקנת הבאה:

\mathrm{GDP} = 
C + I + G + \left ( \mathrm{eX} - i \right )

תמ"ג = צריכה פרטית + השקעות + הוצאות הממשלה + ייצוא -ייבוא
  • צריכה פרטית: נחשבת לצריכה המבוצעת על ידי תושבי המדינה על מוצרים ושירותים סופיים. המדידה כאן היא רק לתוצרים סופיים, ולא לתוצרי ביניים או קנייה ומכירה של נכסים. כך, לדוגמה, כאשר חקלאי מוכר חיטה לטחנת קמח, העסקה אינה מחושבת בתמ"ג. באותו מטבע, אם אדם רוכש פסל של אוגוסט רודן במכירה פומבית, הרכישה לא תחשב בתמ"ג, כיוון שפעולה כזו ניתן לבצע פעמים רבות, אך שכרו של מבצע המכירה הפומבית דווקא כן ייחשב, משום שזהו שירות "סופי".
  • השקעות מוגדרות כהשקעות עסקיות בתשתית או הוצאה אחרת שכוונתה להפיק החזר עתידי באמצעות פעילות עסקית כמו הכשרה, מחקר ופיתוח, שיווק, גיוס עובדים, וכדומה. פעולות של השקעה במוצרים פיננסיים (לדוגמה, קניית אגרות חוב, מניות או מטבע חוץ) אינן נכללות כיוון שהשקעות כאלו נחשבות ל"חיסכון לאומי". הטעם להבחנה הוא הטיעון שקניית מוצר כמו איגרת חוב או מניה מהווה רק שינוי נומינלי בבעלות, ואינו מופנה לייצור או לפעולה יצרנית, ולכן תשלום העברה כזה אינו יכול להיות מחושב בתמ"ג.
  • הוצאות הממשלה: סך ההוצאה הממשלתית. כלכלנים רבים עוקבים אחר היחס בין שיעור ההוצאה הממשלתית לבין התמ"ג הכולל על מנת לזהות תופעות של דחיקה החוצה (Crowding Out) של השקעות ופעילות לא ממשלתית, כאשר היחס משתנה לטובת הוצאות ממשלתיות באופן משמעותי.
  • יצוא נטו: כולל את היצוא הגולמי פחות הייבוא הגולמי. היצוא מוסף למכלול משום שהוא חלק מהתוצר במדינה. הייבוא מופחת משום שמוצרים מיובאים ייכללו תחת הסעיפים הקודמים ולכן יש להפחיתם כדי למנוע חישוב היצע חיצוני כמקומי. חשוב בהקשר זה לשים לב כי כאשר יצרן רוכש דלק לצורך ייצור, הרכישה לא תחשב בתמ"ג, משום שאין זה מוצר סופי לצריכה פרטית. לעומת זאת, כאשר יצרן מייצא דלק, הייצוא נחשב בחישוב התמ"ג.

השוואות חיצוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך השוואות בין מדינות נקוטות מספר שיטות השוואה המנסות לנטרל השפעות נומינליות (כלומר- השוואות הנובעות מערכו השונה של הכסף במדינות השונות.):

  • השוואה על בסיס שער חליפין: מאפשרת השוואה בין מדינות בהן התמ"ג נמדד במטבעות שונים. בהשוואה כזו התמ"ג מחושב לפי שיעורי החליפין המקובלים בשוק המטבע העולמי. כך, לדוגמה, שער השקל הישראלי יוכפל או יחולק בשיעור מסוים כדי לקבל את ערך התמ"ג במטבע מקובל. מדידה זו מהווה מצביע מהימן יותר לכוח הרכישה הבינלאומי של מדינה וכוחה הכלכלי היחסי. למשל, אם התמ"ג הישראלי לנפש הוא 90,000 שקלים, כדי להשוותו לתמ"ג האמריקאי נראה מה שוויו בדולרים ונחלק בשער החליפין, אם שער החליפין הוא 4.5 שקלים לדולר, ערכו של התמ"ג בדולרים יהיה 20,000.
  • כוח רכישה בשער חליפין: בהשוואה כזו התמ"ג מחושב על פי שווי כוח הקנייה (PPP) של כל מטבע ביחס לתקן מסוים (לרוב הדולר האמריקני). מדידה זו מהווה מצביע מהימן יותר לכוח הרכישה של תושבי מדינה מסוימת ומפצה על חולשה אפשרית של המטבע בשווקים הבינלאומיים. לדוגמה: אם התמ"ג בהודו שווה לתמ"ג הישראלי, ההודים עדיין יוכלו לקנות יותר מוצרים באותה כמות כסף כי המחירים שם זולים יותר. לכן השוואה ישירה של דולר בישראל לדולר בהודו יכולה להיות פגומה, וצריך לתקנה על פי שיטת השוואה זו.

רשימה של תמ"ג של מדינות שונות ב-2003 על פי שתי שיטות הדירוג מופיעה כאן.

ההבדלים שיוצרים הדירוגים לפי השיטות השונות ניכרים למדי. לדוגמה, בנתונים לשנת 2000 עשר המדינות הראשונות לפי מדידת שער חליפין לנפש הן לוקסמבורג, נורבגיה, ארצות הברית, שווייץ, דנמרק, יפן, אירלנד, ליכטנשטיין, איסלנד ומונקו. ב רשימה לפי כוח רכישה נעדרות יפן, ליכטנשטיין, ואיסלנד, ובמקומן מופיעות סן מרינו, קנדה, ובלגיה.

בעיות במדידות תמ"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיות דיוק במדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה וכמה כלכלנים הצביעו על חולשות בולטות במדידות התמ"ג. אחת הבולטות בהן היא התעלמות מפעילות שוק שחור, שבמדינות מסוימות עשויה להוות חלק בולט מהתמ"ג. בישראל, לדוגמה, מוערכת הפעילות בשוק השחור בכמה אחוזים מכלל מחזור העסקאות בשוק. מאחר שהתמ"ג מודד רק אספקת שירותים ומוצרים סופיים, סביר להניח כי משקל העסקאות "בלי חשבונית" שאינן מובאות בחשבון בתמ"ג גדול אף יותר.

בעיה משמעותית אחרת היא שמדידתו היא כמותית ולא איכותית. לדוגמה, אם אדם שכר קבלן שיפוצים אחד כדי לבצע תיקונים, לא היה שבע רצון מהם והזמין קבלן שיפוצים שני כדי להחזיר את המצב לקדמותו, שתי הפעולות תרשמנה בתמ"ג, למרות שבפועל ה"תוצר" היה אפס. כך יהיה, לדוגמה, גם בעקבות פעולות ייצור המחוללות נזק סביבתי ותיקון הנזק הזה: הייצור והתיקון יירשמו שניהם בתמ"ג.

בעיה אחרת היא של צמיחה מדומה בתמ"ג. לדוגמה, עליית מחירי הנפט עשויה להביא לצמיחה מרשימה בהכנסותיה של מדינה, כאשר למעשה לא היה שינוי כלל בתוצר במדינה.

בעיה נוספת הינה הסתרת בעיות שוויון או אי שוויון במדינה- המדד בודק את הרווח הממוצע של אדם,יש הנחה כי כולם מרוויחים אותו דבר והתעלמות מהפערים. כלומר המדד לא משקף חלוקה אמיתית של ההון ואם ישנם פערים משמעותיים בין עשירים לעניים באוכלוסייה המדד יראה תמונה לא מדויקת של מציאות.

בעיות עקרוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיה עמוקה ויסודית הרבה יותר קשורה לעובדה שהתמ"ג, מדד התוצר המקומי הגולמי, אינו מודד למעשה תוצר אלא את ההוצאה המצרפית. למעשה, שני המדדים זהים, בהבדל שבהוצאה המצרפית מוצאים מכלל חשבון מוצרים שיוצרו אך לא נצרכו (לדוגמה, סחורה במחסנים).

ההתייחסות להוצאה המצרפית הצרכנית כמשתנה הרלוונטי היחידי מעוגנת בתפישות הקיינסיאניות והנאו-קיינסיאניות, הרואות בהוצאה הצרכנית המצרפית חזות הכל. היא מוציאה מכלל חשבון לחלוטין את כל מוצרי הביניים (או "מוצרי הון"), שהם המוצרים המשמשים לייצור מוצרים סופיים. במלים אחרות, התמ"ג אינו כולל את התוצר המופק במדינה בתקופה מסוימת אלא רק את התוצר הנצרך על ידי צרכנים פרטיים וממשלה.

הרעיון שביסוד חישוב זה הוא תאוריית "הזרימה המחזורית של פעילות מקרו-כלכלית" (CFMA) ומודל "המכפיל" הקיינסיאני הגורסים שערך כל הפעולות הכלכליות מתנקז ומבוטא בערך המוצר הסופי, וספירת התוצרים שבדרך תהווה "ספירה כפולה". כך, לדוגמה, כאשר אדם קונה כיכר לחם, סכום הרכישה אמור לבטא את כל העמל, הרכישות, והמכירות שבוצעו בדרך לזריעת החיטה, קצירתה, דישתה, הובלתה, טחינתה לקמח, הפיכתו לבצק אצל האופה, הובלתו ומכירתו לבעל החנות.

הבעיה הגלויה לעין כאן היא שההשקעות ומוצרי ההון (מוצרי הביניים) אינם מבוטאים במחיר הלחם—קמח, סוכר, חיטה או שמרים הם מוצרים נפרדים—ולכן התמ"ג אינו מודד למעשה את מה שהוא מתיימר למדוד. מדידה אמיתית של התוצר הייתה חייבת לכלול תמונת מצב של כלל התוצר המיוצר, לא רק של זה החשוב לצורך התאוריה הקיינסיאנית.

בעיה קשה אחרת של מדידת התמ"ג היום היא תפישה קיינסיאנית אחרת, המבחינה בין השקעה בפעילות יצרנית לבין "חיסכון" המוגדר כפעילות שלילית (מוצא מכלל מכלול התמ"ג). להפרדה זו אין יסוד במציאות, שכן חיסכון הוא פעולת צריכה והשקעה מובהקת: הצרכן קונה מוצר (כסף, אגרת חוב, מניה), כדי להמירו בשלב מאוחר יותר במוצר אחר (לדוגמה, חיסכון לצורך רכישת דירה או מכונית). בזמן שהכסף שלו גדל בבנק, אנשים אחרים משתמשים בו באמצעות הבנק כדי לממן פעולות צרכניות ויצרנים משתמשים בו כדי לממן פעילות השקעה.

עוד בעיה עקרונית היא שהתמ"ג סוכם את כל תוצריה של המדינה ולא מבדיל בין מגזרים שונים, אוכלוסיות שונות וכדומה. ייתכן שתהיה צמיחה בעשירונים העליונים אך צמיחה שלילית (מיתון) בעשירונים התחתונים, התמ"ג יהיה עיוור לעובדה זו ויצביע על צמיחה במשק.

במדיניות רווחה או מדינות סוציאליסטיות, הרבה מהשירותים והמוצרים ניתנים בחינם או בסבסוד וללא רווח. המשכורות וההוצאות שהמדינה משלמת נספרים בתמ"ג, אך אין רווח פרטי ולכן נרשם בתמ"ג סכום נמוך יותר, על אף שאיכותו של השירות או המוצר אינה יורדת מאיכותו של אותו מוצר הנמכר במחיר מלא (ללא סבסוד-מוצר\שירות מופרט) ואף טובה יותר. לדוגמה, במקרה של הפרטת קרקעות המדינה והפיכתן לסחירות, תיווצר קפיצה משמעותית בתמ"ג מכיוון שלפתע יש מוצר חדש ויקר שנסחר, אך למעשה המוצר, הקרקע, כבר היה קיים, אם כי לא נסחר. מכאן עולה שהתמ"ג הוא כלי מדידה המטיב עם מדיניות הפרטה וקפיטליזם, למרות שאין הבדל באיכות המוצר אם היה מסובסד או ניתן בחינם.

קשיים בשימוש בתמ"ג כמדד לפיתוח כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה בתמ"ג, המכונה על פי רוב צמיחה כלכלית, נחשבת על ידי האסכולה הכלכלית השלטת, כמטרה אליה יש לשאוף. אולם נתון התמ"ג לבדו אינו יכול להוות מדד לרמת הפיתוח הכלכלי מהסיבות הבאות:

ראשית, עליה בתוצר אינה מעידה בהכרח על רמת חיים גבוהה יותר. לדוגמה: במדינה שנפגעה מאסון טבע גדול או מלחמה ומוציאה כסף רב על שיקום - התמ"ג יגדל, אך סביר שאושרם ורמת חייהם של התושבים דווקא יקטן בתקופה זו.

שנית, ישנם דברים, החשובים לאושרו של האדם, שניתנים חינם או שלא ניתן לקנות בכסף ועל כן אינם משוקללים בתמ"ג. לדוגמה: חוף ים הפתוח לקהל הרחב ללא תשלום לא יכנס כמרכיב בתמ"ג, ולעומת זאת, אם תבנה גדר סביב החוף ויגבו דמי כניסה, ישוקללו התשלום עבור הבניה ודמי הכניסה בחישוב התמ"ג. באופן דומה, הורים שמטפלים בילדיהם בעצמם במקום לשלוח אותם לגן בתשלום, מקווה מי שתייה נקי במקום מים מינרלים, שלום במקום מלחמה, פעילות התנדבותית במקום שירותים בתשלום, חיסכון במקום צריכה בלתי מבוקרת - כל אלה מורידים את התמ"ג, ומתורגמים בראייה כלכלית כירידה באיכות החיים והאטה בצמיחה.

שלישית, התמ"ג אינו משקלל פערים. כלכלה בה אזרחים בודדים מנהלים את מרבית הפעילות הכלכלית בעוד שהשאר רעבים ללחם, תהיה זהה מבחינת התמ"ג לכלכלה בה הפעילות הכלכלית מתחלקת בצורה שווה בין האזרחים, כל עוד סך הפעילות בשתי הכלכלות זהה. עליה בתמ"ג אם כן, משקפת במקרים רבים עליה ברמת החיים של מיעוט קטן, לרב על חשבונו של הרב.

בנוסף, התמ"ג אינו משקלל התדלדלות משאבי טבע ונזקים סביבתיים. לדוגמה: שאיבת נפט מתורגמת לעלייה בתמ"ג אך העובדה שכמות הנפט סופית ומתדלדלת, אינה משוקללת. גם נזקים סביבתיים שבמקרים רבים נלווים לפעילות הכלכלית, לא רק שאינם פוגעים בתמ"ג, אלא אף תורמים לו. לדוגמה, מפעל מזהם שגורם לתחלואה שמחייבת טיפולים בריאותיים יקרים, תורם לתמ"ג יותר ממפעל שאינו מזהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ערך של מוצר או שרות הוא מחיר השוק שלו, נקוב במטבע המקומי. להמחשה - אם במדינה מסוימת מייצרים רק חיטה. מחיר קילוגרם חיטה אחד בשוק של אותה מדינה הוא 4 יחידות של המטבע המקומי (נאמר שקוראים למטבע זהוב) ובמדינה ייצרו במשך שנה אחת 500 ק"ג חיטה, יהיה התוצר המקומי הגולמי של מדינה זו 2,000 ‏זהובים.
  2. ^ 5. Report for Selected Countries and Subjects, באתר International Monetary Fund