קוריאנית
| קוריאנית (דרום קוריאה: 한국어; צפון קוריאה: 조선어) | |
|---|---|
| סך כל הדוברים: | 80,000,000 |
| מספר הדוברים שזאת שפת אמם: | 80,000,000 |
| שיטת הכתב: | |
| סיווג משפחתי: | שפה מבודדת או שפות אלטאיות |
| מעמד רשמי | |
| שפה רשמית במדינות: |  דרום קוריאה צפון קוריאהשפה אזורית:  סין |
| גוף מפקח: | דרום קוריאה: המכון הלאומי לשפה הקוריאנית צפון קוריאה: |
| ראו גם: שפה • רשימת שפות | |
קוריאנית (או קוריאית; בדרום קוריאה: 한국어 "הַאנְגּוּקְאוֹ"; בצפון קוריאה: 조선어 "צ'וֹסוֹנְאוֹ") היא השפה הרשמית של קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית. לצד סינית, קוריאנית היא אחת משתי השפות הרשמיות בנציבות האוטונומית הקוריאנית יאנביאן במחוז ג'ילין בסין. בעולם כשמונים מיליון דוברי קוריאנית: בקוריאה, בסין, במדינות הגוש הסובייטי לשעבר, באוסטרליה, בניו זילנד, בארצות הברית, בקנדה, בברזיל, ביפן, בדרום אפריקה ובפיליפינים.
קיים ויכוח לאיזו משפחת שפות יש לשייך את הקוריאנית. בלשנים רבים משייכים אותה למשפחת השפות האלטאיות ואחרים מסווגים אותה כשפה מבודדת. לשפה סדר תחבירי של נושא-מושא-נשוא (SOV), ומורפולוגיה אַגלוטינטיבית. קוריאנית הושפעה מסינית וקלטה ממנה מילים סיניות-טיבטיות רבות (כ-60 אחוז מאוצר המילים הקוריאני), ובדרום קוריאה משתמשים עדיין חלקית בכתב הסיני בהקשרים מסוימים. קוריאנית נכתבת משמאל לימין בעזרת ההנגול, אלפבית שפותח במאה ה-15. הכתב מבוסס על יצירת תיבות רבועות הכוללת הברות פתוחות או סגורות, באופן העשוי להיראות במראה ראשון ככתב לוגוגרמות.
האלפבית הקוריאני [עריכה]
 |
ערך מורחב – הנגול |
האלפבית הקוריאני, המכונה "הנגול", הומצא במאה ה-15 על ידי המלך סג'ונג הגדול. הוא נחשב לאלפבית פונמי, המאורגן לפי סימנים המייצגים הברות. בכל סימן כזה ישנן לפחות שתי אותיות מתוך 24, המחולקות ל-14 עיצורים ו-10 תנועות. במקור ישנן מספר תוספות לאלפבית המקורי.
ראו גם [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אוסף הסברים על קוריאנית מיתוך פורום "קוריאה - שפה ותרבות" בתפוז(לא פעיל)
- לימוד קוראנית באתר אונ' סוגאנג (באנגלית)
