איטיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איטיל, עיר על גדת הוולגה, הייתה בירת ממלכת הכוזרים מאמצע המאה ה-8 ועד לסוף המאה ה-10.

מקור שמה של העיר טורקי ומשמעותו "נהר הוולגה".

איטיל שכנה בקצה הצפוני-מערבי של הים הכספי, לאורך גדות הוולגה. העיר הפכה לבירת ממלכת הכוזרים לאחר תבוסת הכוזרים במלחמה הכוזרית-ערבית השנייה. העיר מוזכרת במקורות הערביים מהמאה ה-9 גם כח'מליז', ואילו השם איטיל מקובל מהמאה העשירית ואילך. בשיא גדולתה, העיר איטיל הייתה מרכז הסחר החשוב והעיקרי של האזור. בחלקה המערבי היו בית משפט ונוכחות צבאית גדולה. החלק המזרחי נבנה מאוחר יותר ושימש כמרכז הסחר והעסקים שלה, והיו בו בתי מרחץ רבים וחנויות. בין שני החלקים היה אי קטן, שהתחבר ליתר חלקי העיר באמצעות גשר-צף, ובו ניצב ארמונות הכגן והכגן בק הכוזרים. על פי מקורות ערביים, העיר הייתה מחולקת למעשה לשתי ישויות מוניציפליות: האחת נקראה איטיל, והשנייה כזראן.

איטיל הייתה עיר בעלת אוכלוסייה מעורבת, יהודים, מוסלמים, נוצרים ופגאנים, שרבים מהם היו סוחרים ממדינות אחרות. לכל אחת מהדתות היו בתי תפילה משלה בעיר. שבעה שופטים מונו על מנת ליישב סכסוכים בין הדתות - שני נוצרים, שני יהודים, שני מוסלמים ושופט אחד עבור הפגאנים.

העיר איטיל הוחרבה כליל בשנת 969. ההחרבה מיוחסת לנסיך קייב דאז, סוויאטוסלאב הראשון. ההיסטוריונים אבן חוקל ומוקדסי התייחסו לאיטיל בכתביהם לאחר חורבנה כאשר בחלק מכתביהם חבויים רמזים לכך שהעיר נבנתה מחדש. אל-בירוני, בן האלף השני, דיווח כי איטיל נחרבה בשנית, אך לא הזכיר את העיר החדשה יותר, סאקסין, שנבנתה בסמוך למיקומה המקורי של איטיל. לפיכך קיימת האפשרות שהחורבן המאוחר של איטיל התרחש למעשה באמצע המאה ה-11.

שרידיה הארכאולוגיים של איטיל מעולם לא זוהו בוודאות. אחת התאוריות גורסת כי הם נשטפו על ידי מפלסו העולה של הים הכספי. עם זאת בספטמבר 2008 דיווחו ארכאולוגים רוסים כי מצאו את שרידי הבירה איטיל, תשע שנים לאחר שהחלו בחפירות לגילוי ממצאים ארכאולוגיים שקשורים לממלכת הכוזרים. בראש צוות החפירות עמד ד"ר דמיטרי וסילייב מאוניברסיטת אסטרחן.‏[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]