אייטור קראנקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אייטור קראנקה
Aitor Karanka
קראנקה בשנת 2009
קראנקה בשנת 2009
מידע אישי
לידה 18 בספטמבר 1973 (בן 50)
ויטוריה שבספרד
שם מלא אייטור קראנקה דה לה הוס
גובה 1.81 מטר
עמדה מגן
מועדוני נוער
דפורטיבו אלאבס
אתלטיק בילבאו
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1992–1997
1997–2002
2002–2006
2006
סה"כ 		אתלטיק בילבאו
ריאל מדריד
אתלטיק בילבאו
קולורדו ראפידס 		118 (2)
93 (0)
64 (2)
28 (0)
303 (4)
נבחרת לאומית כשחקן
1995 ספרד 1 (0)
קבוצות כמאמן
2008–2010
2010–2013
2013–2017
2018–2019
2020–2021
2022
2023 		נבחרת ספרד עד גיל 16
ריאל מדריד (עוזר מאמן)
מידלסברו
נוטינגהאם פורסט
ברמינגהאם סיטי
גרנדה
מכבי תל אביב
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אייטור קראנקה דה לה הוס (בספרדית: Aitor Karanka de la Hoz; נולד ב-18 בספטמבר 1973 בוויטוריה) הוא כדורגלן עבר ספרדי-בסקי, ששיחק בעמדת המגן וכיום מאמן.

כשחקן העביר את כל הקריירה בספרד, בקבוצות אתלטיק בילבאו וריאל מדריד, למעט עונת פרישה בארצות הברית. עם ריאל מדריד זכה קראנקה שלוש פעמים בליגת האלופות.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראנקה החל את הקריירה בקבוצת הנוער של דפורטיבו אלאבס, בסמוך למקום מגוריו, ועבר לעונה אחת במדי הנוער של אתלטיק בילבאו בשנת 1992 קודם לקבוצת המילואים של המועדון, ששיחקה אז בליגת המשנה הספרדית. את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה בליגה הבכירה ערך ב-7 בנובמבר 1993. מאמן הקבוצה יופ היינקס נתן לו את ההזדמנות וקראנקה שיחק 90 דקות מול סלטה ויגו, במשחק שהסתיים בשוויון 1-1. עד לסיום העונה המשיך לשחק לסירוגין בקבוצת המילואים ובקבוצה הבכירה, עד שקודם סופית לקבוצה הבכירה של המועדון.

לקראת עונת 1997/1998 מונה יופ היינקס לתפקיד המאמן בריאל מדריד, והמאמן החתים בקבוצה את קראנקה. במהלך תקופתו במדריד שימש קראנקה בעיקר כשחקן מחליף. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה זכתה ריאל בליגת האלופות לאחר ניצחון במשחק הגמר על יובנטוס, אך קראנקה לא היה בסגל למשחק. הוא החמיץ את מירב עונת 1998/1999 עקב בעיה בלב, אך חזר כדי לזכות בשנית בליגת האלופות, כשעלה בהרכב הפותח בניצחון הקבוצה במשחק הגמר על ולנסיה בתוצאה 0–3. עונה אחר כך היה שחקן משמעותי יותר בריאל, ועזר לה לזכות באליפות ספרד ראשונה אחרי ארבע שנים. בעונה שאחריה השיגה ריאל זכייה נוספת בליגת האלופות, הפעם הוא ישב על הספסל ולא שותף בניצחון 1–2 במשחק הגמר על באייר לברקוזן.

לאחר חמש עונות במדריד, ולקראת עונת 2002/2003, שב לאתלטיק בילבאו. הישג השיא שלו עם הקבוצה היה המקום החמישי בעונת 2003/2004, שהבטיח לקבוצה העפלה לגביע אופ"א. לאחר ארבע עונות במדי בילבאו, עזב קראנקה לעונת פרישה בארצות הברית במדי קולורדו ראפידס, ולאחריה פרש ממשחק פעיל.

נבחרת ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1993–1996 היה קראנקה חלק מנבחרת ספרד בכדורגל עד גיל 21. הוא ערך במדיה 14 הופעות, ביניהן בשני טורנירי אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21, שהסתיימו במקום שלישי (1994) ושני (1996). הוא ייצג את הנבחרת האולימפית של ספרד באולימפיאדת אטלנטה (1996), שהודחה ברבע גמר הטורניר.

במדי נבחרת ספרד ערך הופעה אחת בלבד, ב-26 באפריל 1995, בניצחון 0–2 בירבאן על ארמניה במסגרת מוקדמות יורו 1996.

לקראנקה גם שש הופעות במדי נבחרת חבל הבסקים בכדורגל בשנים 1994–2004.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנתיים לאחר פרישתו מונה קראנקה לתפקיד מאמן נבחרת ספרד בכדורגל עד גיל 16. בשנת 2010 הוא מונה על ידי ז'וזה מוריניו לתפקיד עוזר המאמן של ריאל מדריד. הוא נשלח לעיתים קרובות להתראיין בכלי התקשורת במקומו של המאמן, עקב סכסוכים חוזרים ונשנים בין המאמן לתקשורת.

ב-13 בנובמבר 2013 מונה בפעם הראשונה לתפקיד המאמן הראשי, לאחר שחתם בקבוצת מידלסברו מליגת המשנה האנגלית[1]. הקבוצה, שהחלה את העונה עם יכולת חלשה ודורגה רק במקום ה-16, פיטרה את מאמנה והעניקה לו את ההזדמנות, כמאמן הזר הראשון בהיסטוריה של המועדון. הוא הוביל את הקבוצה למקום ה-12 בטבלה בסיום העונה. בעונת 2015/2016 הוביל את הקבוצה למקום השני ממנו העפילה לפרמייר ליג. ב-16 במרץ 2017 פוטר מתפקידו לאחר שלוש וחצי שנים[2].

ב-9 בינואר 2018 מונה למאמן נוטינגהאם פורסט מהצ'מפיונשיפ[3]. ב-11 בינואר 2019 התפטר מתפקידו[4].

ב-31 ביולי 2020, אחרי יותר משנה וחצי בהן לא אימן כדורגל, מונה למאמנה של בירמינגהאם סיטי מהצ'מפיונשיפ וחתם על חוזה לשלוש שנים במועדון[5]. ב-16 במרץ 2021 התפטר מתפקידו.

ב-18 באפריל 2022 מונה למאמן גרנדה מהלה ליגה. בסיום העונה לא הצליח לשקם את הקבוצה ונשר יחד עמה לליגה השנייה. ב-8 בנובמבר 2022 פוטר מהקבוצה לאחר פתיחת עונה לא טובה.

ב-4 בינואר 2023 מונה למאמן מכבי תל אביב[6]. את עונת 2022/23 הוא סיים עם מכבי תל אביב במקום השלישי ועם הדחה בחצי גביע המדינה. הוא זכה באחוזי הצלחה נמוכים יחסית לעומת מאמנים אחרים של מכבי תל אביב בעשר השנים שלפני מינויו[7]. הדבר הוביל למחאה מצד קהל האוהדים[8], וכחודש לאחר סיום העונה, ימים ספורים לפני שהיה אמור להעביר את האימונים לקראת העונה הבאה, הודיעה הקבוצה על פיטוריו ממכבי תל אביב ב-25 ביוני 2023[9].

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים כשחקן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייטור קראנקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, קראנקה הוצג במידלסבורו: "למדתי המון ממוריניו", באתר וואלה!‏, 13 בנובמבר 2013
  2. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, יומיים לפני מנצ'סטר יונייטד: אייטור קראנקה פוטר ממידלסברו, באתר וואלה!‏, 16 במרץ 2017
  3. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, העברות בעולם - 9.1: רונאלדו רוצה לצ'לסי, אלכסיס סגר בסיטי, באתר וואלה!‏, 9 בינואר 2018
  4. ^ העברות בעולם - 11.1: יונייטד הציעה ליובנטוס טרייד בין פוגבה לדוגלאס קוסטה, באתר וואלה!‏, 11 בינואר 2019
  5. ^ Aitor Karanka appointed Birmingham City head coach, Sky Sports (באנגלית)
  6. ^ אייטור קראנקה מונה למאמן מכבי, באתר מכבי תל אביב, ‏4 בינואר 2023
  7. ^ איפה אייטור קראנקה? דירוג מאמני מכבי ת"א בעידן מיץ' גולדהאר, באתר ערוץ הספורט, 9 במאי 2023
  8. ^ "מנותקים נמאסתם": מחאת אוהדי מכבי ת"א, באתר ערוץ הספורט, 14 ביוני 2023
  9. ^ ליאור טימור, תודה אייטור קראנקה, באתר מועדון הכדורגל מכבי תל אביב, ‏2023-06-25
נבחרת ספרד – אולימפיאדת אטלנטה 1996

1 מורה • 2 מנדייטה • 3 ארנסבאל • 4 נבארו • 5 סנטי • 6 אוסקר • 7 ראול • 8 רוברטו • 9 קורינו • 10 חוסה איגנסיו • 11 אידיאקס • 12 קראנקה • 13 אייסקורטה • 14 מוריינטס • 15 דה לה פנייה • 16 לרדין • 17 סייטס • 18 דני • מאמן: קלמנטה

ספרדספרד
מאמני מכבי תל אביב
גור-אריה • רוטנר • פולק (1934–1939) • נמש (1939) • וייס (1939–1941) • פולק (1941–1947) • הס (1947) • בית הלוי (1947–1952) • מכליס (1952–1953) • בית הלוי (1953–1957) • טסלר (1957–1959) • מרימוביץ' (1959–1961) • מולנר (1961–1962) • חליבנר (1962) • סטנקוביץ' (1962) •בית הלוי וסטנקוביץ' (1962–1964) • א. שפיגל (1966–1967) • ארליך (1967) • חליבנר (1967–1968) • מרימוביץ' (1968–1969) • שווייצר (1969–1970) • חליבנר (1970–1971) • שניאור (1971–1972) • מרימוביץ' (1972–1973) • שניאור (1973–1975) • גרונדמן (1975–1978) • בכר (1978–1979) • רוזן (1979–1980) • זלצר (1980–1981) • גרונדמן (1981–1982) • בכר (1982) • שווייצר (1982–1983) • שניאור (1983–1985) • שנהר (1985–1987) • ג. שפיגל ובר-נור (1987–1988) • מרימוביץ' (1988–1989) • בכר (1989–1990) • רוזן (1990–1991) • גרנט (1991–1995) • קשטן (1995–1996) • גרנט (1996–2000) • שרף (2000) • לוין (2000–2002) • קלינגר (2002–2005) • קאנן (2005–2006) • כהן (2006–2007) • לוין (2007–2008) • בן שמעון (2008) • בלבול (2008–2009) • נמני (2009–2010) • מזרחי (2010–2011) • איוניר (2011) • לוין (2011–2012) • גארסיה (2012–2013) • סוזה (2013–2014) • גארסיה (2014) • אייסטאראן (2014–2015) • יוקאנוביץ' (2015) • בוס (2016) • ארבלדזה (2016–2017) • קרויף (2017) • וידיגל (2017) • קרויף (2017–2018) • איביץ' (2018–2020) • דוניס (2020) • ואן לוון (2020–2021) • יצחקי (2021) • קרסטאיץ' (2021–2022) • איביץ' (2022–2023) • קראנקה (2023) • קין (2023–)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אייטור_קראנקה&oldid=37968716"