בסקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בסקים (Euskaldunak)
Basque people.png
אוכלוסייה
כ-7 מיליון
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ספרד: 2,683,000

צרפת: 730,000 (1993)
ארצות הברית: 57,793 (2000)
ארגנטינה: 3,600,000 עם מוצא בסקי (2004)
אורוגוואי: 35,000 עם מוצא בסקי (2004)

שפות
בסקית: מעט

ספרדית: 1,525,000
צרפתית: 654,000
בסקית וספרדית: 600,000
בסקית וצרפתית: 76,200 (1991)

דת
בעיקר נצרות קתולית
קבוצות אתניות קשורות
אין

הבסקים (בסקית: Euskaldunak; ספרדית: Vascos או Vascongados; צרפתית: Les Basques) הם עם היושב בעיקרו בצפון חצי האי האיברי, בקצה המערבי של הרי הפירנאים, כמחוז אוטונומי בספרד, הנקרא חבל הבסקים (ישנו גם מיעוט בסקי היושב בצרפת). החבל מחולק לשבעה מחוזות, ארבעה בספרד ושלושה בצרפת. שלושה מתוך ארבעת המחוזות בספרד נמצאים תחת האוטונומיה הבסקית: גיפוסקואה, ביסקאיה ואַלַבָה, כאשר המחוז הגדול ביותר, נווארה, אינו כלול באוטונומיה זו. הבסקים מתפרנסים בעיקר מחקלאות ובאזור מגוריהם נמצאות חוות רבות שעוברות במשפחה בירושה. בעקבות עושר האזור במרבצי ברזל התפתחו תעשיית הספנות והתעשייה הכבדה בצורה ניכרת.

מוצא אתני ולשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא קיימת תמימות דעים לגבי מוצאם של הבסקים. ב-218 לפנה"ס, לאחר שכבשו הרומאים את כל שטחי איבריה וגליה (ספרד וצרפת כיום), כשלו הרומאים בניסיונותיהם לכבוש את האזור ההררי בחבל הבסקים, והם הצליחו בכך רק במאות הראשונות לספירה. הרומאים הם גם אלו שנתנו לשוכני הרים אלו את השם "בסקים". הלשון הבסקית (Euskera או Euskara) שזכתה להכרה רשמית רק ב-1982, לא הושפעה מהלטינית, זאת ועוד, הבסקית אינה דומה לאף שפה המוכרת כיום. ישנן תאוריות שונות לגבי מקורה: חלק מהחוקרים סבורים שהיא השפה הקדומה של תושבי חצי האי האיברי, אחרים סבורים שהיא דומה לשפות הברבריות (גבלנץ ושוכארט), אחרים מדמים אותה לקווקז, ללשונות אפריקאים, או ליפנית ואף יש המשייכים אותה לכמה לשונות אינדיאניות.

במהלך התפשטות השבטים הגרמאניים לא הצליחו אלו לכבוש את הטריטוריה הבסקית, והם נשארו עצמאיים.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיבוש הרומי השפיע יותר בפן הדתי מאשר מבפן התרבותי, כאשר לאורך השנים תושבי החבל התנצרו, בעוד שאחרוני המתנצרים היו במאה ה-17. כיום הבסקים אדוקים בדתם ומקפידים לשמור על המסורת והתרבות הבסקית העתיקה. סמלים לאומיים שלהם הם הברט והמאקילה – מוט הליכה.

היסטוריה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזורים בספרד ובצרפת בהם יושבים הבסקים.
טיפוס בסקי בן ימינו

בסוף המאה ה-19, ברוח הלאומיות באירופה כולה, קמה המפלגה הבסקית הלאומית. ב-1931, עם המהפכה השמאלית בספרד והקמת הרפובליקה הדמוקרטית, נחלקו הבסקים בשאיפות הלאומיות שלהם: חלקם שאפו רק לזכות למעמד האוטונומי ואחרים שאפו להפיל את משטרו של פרנקו. בתקופת שלטון הפשיסטים על ספרד שלאחר מלחמת האזרחים הורע מצבם של הבסקים וזכויותיהם האוטונומיות נפגעו. הרעה זאת במצבם עודדה רבים להגר לדרום אמריקה. ב-1936 זכתה החזית העממית בבחירות והכירה באוטונומיות, כתוצאה מכך המפלגה הבסקית הקימה את האוטונומיה הבסקית, אך ללא המחזות נווארה ואלבה שהתנגדו למהלך. מאוחר יותר באותה שנה פרצה בספרד מלחמת אזרחים בין הסוציאליסטים והקומוניסטים לבין הפשיסטים בראשות פרנקו, שכבש לבסוף את כס השלטון. פרנקו הטיל מרותו בכל ספרד, תוך דיכוי מסיבי של כל סממן תרבותי או דתי, ולמעשה ביטל את האוטונומיה הבסקית, כמו גם את האחרות. המחתרת הבסקית אט"א (ETA), הוקמה ב-1959 ומטרתה הייתה להקים מדינת לאום סוציאליסטית בסקית. מאז הקמתה אט"א מבצעת פעילויות אלימות רבות, ביניהן פעולות טרור כנגד הממסד, וזאת במטרה להביא לעצמאותה של ארץ הבסקים. שלטונו של פרנקו נמשך עד מותו ב-1975, שנתיים לאחר שאט"א רצחו את יורש העצר שלו, לואיס קאררו בלאנקו. עוד לפני מותו, מינה פרנקו את המלך חואן קרלוס הראשון לראש המדינה בתקווה שישהה בתפקיד עד שתעלה ממשלת ימין. תקוותו של פרנקו נגוזה, כאשר חואן קרלוס הראשון מינה את אדולפו סוארס לעמוד בראש ממשלת המעבר. סוארס פעל נמרצות לפיזור הפרלמנט הדיקטטורי והנהיג רפורמות מרחיקות לכת נוספות בדרך לכינון משטר דמוקרטי. ב-1978 הוקמה מחדש האוטונומיה הבסקית, שכללה הפעם גם את מחוז אלבה אך עדיין ללא מחוז נווארה. המפלגה הבסקית הלאומית חזרה לשלטון באוטונומיה, ואט"א הקימה את מפלגת העם הבסקי (Herri Batasuna). בניגוד לציפיות, הקמת האוטונומיה לא הביאה רגיעה ופעולות הטרור של אט"א נמשכו.

מבנה הפרלמנט הבסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אט"א לא זוכה לתמיכת רוב הציבור הבסקי שסולד מפעילותיה האלימות. ביטוי לכך ניתן לראות בסקרים, בפעולות מחאה כנגד המחתרת מצד הבסקים וכמובן במבנה הפרלמנט הבסקי. ב-2001 הזרוע הפוליטית של אט"א כיום (EH) איבדה מחצית מהמושבים בפרלמנט הבסקי. המפלגה הבסקית הלאומית (PNV) היא מפלגת השלטון, וזאת מאז מיסודו מחדש של הפרלמנט ב-1979. המפלגה מעוניינת בעצמאות החבל, אך בדרכי שלום בלבד. הישגי המפלגה הם בעיקר בהעברת סמכויות מהשלטון המרכזי לאוטונומית החבל. המפלגה הפופולרית השמרנית (PP) היא מפלגה משמעותית נוספת בפרלמנט, שבעבר הייתה המפלגה השנייה בגודלה, והיא מסתייגת מהעברות סמכויות נוספות לשלטון המקומי. המפלגה השנייה בגודלה כיום, ובמרבית השנים גם שותפה קואליציונית, היא המפלגה הסוציאליסטית (PSOE) שגם היא מתנגדת לסמכויות נוספות מהשלטון המרכזי, אך פחות מהשמרנים כיום, חלוקת הפרלמנט הבסקי המורכב מ-75 מושבים היא: 29 למפלגה הבסקית הלאומית, 18 לסוציאליסטים, 15 לשמרנים, 9 לזרוע הפוליטית של אט"א ו-4 לאחרות.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסקים, באנציקלופדיה ynet
  • ביגר, ג. ושטרן, א. (1998). "מיהו ספרדי", מסע אחר, עמ' 32-24).
  • שאמא-גסר, ס. (2005). "הססמוגרף של חצי האי האיברי". מטרופוליס: מגזין תרבויות עולם, 19, עמ' 47-40.
  • בחירות בעולם: ספרד, יוון ורוסיה". (2004). פרלמנט, 43, עמ' 24-22.
  • "Elections for the Basque Parliament". (17th April 2005). Web-Eustat.
  • "סכסוכים בעולם". (2006). פרלמנט, 51, עמ' 23-22.
  • קינג, ע. (2001). "ארץ הבסקים: בחירות בצל טרור", פרלמנט, 32, עמ' 41-13.
  • "סקירה כלכלית ספרד". (אוגוסט 2007). שגרירות ישראל, מדריד, מחלקה כלכלית.
  • ריינפלד, מ. (1 במרץ 2008). "המחתרת הבסקית: חרם על הבחירות בספרד", Nfc
  • גרבל, א. (1964). "בסקית, לשון", בתוך: האנציקלופדיה העברית (כרך ט', ע' 243). רמת-גן: מסדה.