אלכסיי אינאורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסיי אינאורי
‏ ალექსი ინაური
(20 באפריל 1908 – 1993)
תואר מדליות
Hero of the USSR.png
גיבור ברית המועצות
(1 ביולי 1985)

עיטורים
Order of Lenin ribbon bar.png ארבעה עיטור לנין
Order october revolution rib.png עיטור מהפכת אוקטובר
Order of Red Banner ribbon bar.png שני עיטורי הדגל האדום
Order redstar rib.png שני עיטורי הכוכב האדום

אלכסיי אינאוּריגאורגית: ალექსი ინაური; ברוסית: Алексей Николаевич Инаури, אלקסיי ניקולאייביץ' אינאורי; 20 באפריל 1908-‏1993) מפקד צבאי גאורגי-סובייטי שעמד בראש הק.ג.ב. הגאורגי ("הוועדה לביטחון המדינה") במשך מעל ל-30 שנה (1954-1986) והפך את הארגון בגאורגיה לאחד מהיעילים ביותר מבין מדינות ברית המועצות [1]. בגיל 85, בדרגת קולונל-גנרל ומעוטר בעיטור גיבור ברית המועצות, הוא נרצח בבתומי.

אינאורי נולד בגורי למשפחת גאורגית-אוסטית מעורבת, בתקופת שלטון האימפריה הרוסית בגאורגיה. בשנת 1927 הוא התנדב לצבא האדום. בשנת 1931 הוא סיים במסגרת הצבא האדום את בית הספר לקציני חיל הפרשים לעמי צפון הקווקז ההרריים. בשנת 1932 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. לפני כן, עם התפרצות פעולות האיבה הסובייטיות-גרמניות במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא היה מפקד חטיבתי באוקראינה, ובמהלך המלחמה עמד בראש דיוויזית חיל פרשים. בשנת 1948 הוא סיים את לימודיו כבוגר האקדמיה הסובייטית של המטה הכללי (Военная академия Генерального штаба Вооруженных Сил Российской Федерации), ועד שמונה כשר הפנים של גאורגיה הסובייטית, בשנת 1953, הוא פיקד על מספר יחידות צבאיות. בצעד חסר תקדים לקציני צבא, הצטרף אינאורי, יחד עם מפקד המחוז הצבאי של עבר הקווקז אלכסיי אנטונוב, לוועד המרכזי של גאורגיה בראשות ואסיל מז'אוונדזה, שהיה בעצמו קצין בצבא הסובייטי[2].

בשנת 1954 מונה אינאורי למפקד הק.ג.ב. הגאורגי, תפקיד אותו מילא עד 1986. תקופת כהונתו התאפיינה בסדרת התפרצויות ותקומתן של תנועות דיסידנטיות אנטי-סובייטיות בגאורגיה, שאותן דיכא בתוקף על ידי הטלת משמעת קפדנית בתוך הק.ג.ב. הגאורגי, ופריסה נרחבת של רשתות ריגול שהסתננו לקבוצות הדיסידנטים ואף לשורות הכנסייה הגאורגית.

באוקטובר 1964, הוא מילא תפקיד חשוב ב"הפיכת החצר" שהדיחה את ניקיטה חרושצ'וב. הוא ליווה את המנהיג הסובייטי מהדאצ'ה שלו בפיצונדה לפגישה מיוחדת ראשי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (ЦК КПСС) [3] במוסקבה שם הודח[4]. בשנת 1967 קודם אינאורי לדרגת קולונל-גנרל, וזמן קצר לפני פרישתו, בשנת 1985, הוא קיבל את עיטור גיבור ברית המועצות. שנה לאחר מכן פרש‏[2]. בשנת 1993 נרצח אינאורי בהתנקשות, בנסיבות בלתי ברורות, בבתומי שלחוף הים השחור[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויקטור צ'רקאשין וגרגורי פייפר (2005), מאמן מרגלים: יומנו של קצין ק.ג.ב.: הסיפור האמיתי של האיש שגייס את רוברט הנסן ואלדריך אמס, עמ' 125, ISBN 0465009697, (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 אמי וו. קנייט (1993), בריה הסגן הראשון של סטלין (Beria Stalin's First Lieutenant), עמ' 214, 277, אוניברסיטת פרינסטון, ISBN 0691010935, (באנגלית)
  3. ^ הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (Центра́льный Комите́т Коммунисти́ческой Па́ртии Сове́тского Сою́за ) - הגוף העליון של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
  4. ^ 4.0 4.1 אינאורי אלכסיי, באתר האישים שקיבלו עיטור בברית המועצות, (ברוסית)

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
??
Flag of Georgian SSR.svg שר הפנים של גאורגיה הסובייטית

1953 - 1954

הבא:
??
הקודם:
ג. דֶקאנוזוב
Flag of Georgian SSR.svg ראש הק.ג.ב. בגאורגיה הסובייטית

1954 - 1986

הבא:
??