גורי (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גורי
გორი
סמל העיר גורי סמל העיר גורי
פסל סטלין מול עיריית גורי
פסל סטלין מול עיריית גורי
מדינה / טריטוריה Flag of Georgia.svg  גאורגיה
חבל ארץ כארתלי
מחוז כארתלי הפנימית
נפה נפת גורי
שטח 16.85 קמ"ר
גובה 588 מטרים
תאריך ייסוד תחילת המאה ה-12
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

46,680‏  (נכון ל-2005)
קואורדינטות 41°58′00″N 44°06′00″E / 41.96667°N 44.10000°E / 41.96667; 44.10000קואורדינטות: 41°58′00″N 44°06′00″E / 41.96667°N 44.10000°E / 41.96667; 44.10000
אזור זמן UTC +4
מנזר בגורי
גורי בשנת 1886
בסיס חטיבת החי"ר ה-1 של כוחות היבשה הגאורגיים (העומד בסטנדרטים של נאט"ו). ניזוק קשות בהתקפות האוויר הרוסיות במהלך הפלישה הרוסית לגאורגיה. 6 בספטמבר 2008

גוריגאורגית: გორი) היא עיר תעשייתית בנפת גורי שבמחוז כארתלי הפנימית, גאורגיה. נכון ל-2005, אוכלוסייתה מונה 46,680 תושבים. העיר ממוקמת בנקודה בה נהר ליאחווי הגדול נפגש עם נהר הקורה. רעידת האדמה בשנת 1920 הרסה את רוב העיר.

העיר גורי מהווה את המרכז המנהלי של נפה חקלאית על שם העיר, נפת גורי, ובירת מחוז כארתלי הפנימית. היא הוכרזה כעיר בשנת 1801. מסילת הברזל שעוברת בה מהווה עורק תחבורתי לתושבי העיר ומשמשת גם להעברת סחורות ממפעלי העיר. התעשיות המרוכזות בעיר כוללות בין היתר: תעשיית טקסטיל, בית חרושת לשימורים, ועוד.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם גורי משמעותו בגאורגית "גבעה", ומקורו במצודה שנבנתה, בימי הביניים, על גבעה תלולה וסלעית, מצודת גורי ("גוריס ציחה"), והשקיפה על העיר.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורי ממוקמת כ-76 ק"מ מערבית לבירה טביליסי בנקודת המפגש בין נהר הליאחווי הגדול ונהר הקורה, 588 מטר מעל פני הים. האקלים בעיר משתנה בין חום מתון (ערבה) לבין לחות מתונה. הקיץ בגורי הוא חם בדרך כלל עם טמפרטורה ממוצעת של 10.9 מעלות צלזיוס. בינואר נרשמות הטמפרטורות הקרות ביותר (1.2°C-) והטמפרטורות החמות ביותר נמדדות באוגוסט (22.5°C). המשקעים הרבים יותר יורדים במאי (76 מ"מ) והמעטים ביותר יורדים באוגוסט (34 מ"מ) וכן בינואר (30 מ"מ).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום שבו שוכנת גורי היה מאוכלס החל מתקופת הברונזה. על פי מקורות גאורגיים מימי הביניים, נוסדה העיר על ידי דוד הבנאי, מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת (1089-1125), שיישב אותה בפליטים מארמניה. יחד עם זאת נראה כי מצודת גורי התקיימה כבר במאה ה-7. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על קיום קהילה אורבנית בתקופת יוון הקלאסית.

במאה ה-13, בשנים 1293-1299, הייתה גורי תחת שליטה של שבטים אלאנים, שנמלטו למולדתם בצפון הקווקז עם תחילת הפלישה המונגולית לגאורגיה. בשנת 1320 שיקם המלך גיאורגי החמישי, ודחף את האלאנים בחזרה לאדמותיהם.

עם התפוררות הממלכה הגאורגית המאוחדת הפכה גורי למטרה של הפולשים כיוון שאסטרטגית היא יושבת על הצטלבות דרכים מרכזית, והשליטה בעיר התחלפה מספר פעמים. במהלך אחת מהפלישות הטימוריות לגאורגיה נמלט המלך גיאורגי השביעי מטביליסי והתבצר בגורי. הוא הצליח להימלט מהמצור שהטיל על העיר טימור לנג בניסיונו ללכוד את המלך. אולם העיר לא נמלטה מגורלה ונבזזה מספר פעמים במהלך הפלישות.

בשנת 1477 נכבשה על ידי אוזו חסן (اوزون حسن) ‏ (1423-1478), סולטאן מאק קויונלו. לאחר מכן, באמצע המאה ה-16, הייתה בשליטת השאח הפרסי, תהמספ הראשון (شاه طهماسب یکم), מהאימפריה הספווית. בסוף אותה מאה עברה השליטה על גורי לידי העות'מאנים, והפכה למוצב חוץ ראשי של העות'מאנים בגאורגיה עד שבשנת 1599, לאחר מאבק עיקש, כבשו את העיר הגאורגים, תחת שליטת סימון הראשון, מלך ממלכת כארתלי.

אף על פי כן נכבשה העיר בשנת 1614, על ידי השאח הפרסי, עבאס הראשון (شاه عباس بزرگ), והוצב בה חיל משמר. לאחר הכיבושים הרצופים על ידי העות'מאנים בשנים מ-1723 ועד 1735, והפרסים מ-1735 ועד לשנות ה-40 של המאה ה-18, חזרה גורי לשליטה גאורגית בראשות תאימורז השני וארקלה השני מלכי ממלכת כארתלי-קאחתי, שבעזרתם התפתחו כלכלתה ותרבותה של העיר.

לאחר כיבוש העיר בשנת 1801 בידי האימפריה הרוסית, נכללה גורי בפלך טביליסי. אוכלוסיית העיר ושטחה גדלו. אולם, בתקופת שלטון הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, הרסה רעידת אדמה את העיר. מאוחר יותר, בתקופת השלטון הסובייטי, הפכה העיר למרכז תעשייתי חשוב. עם סיום השלטון הסובייטי סבלה העיר מהתמוטטות כלכלית ומהגירה שלילית. גורי ממוקמת בקרבת אזור הסכסוך הגאורגי-אוסטי, ומקושרת לבירת הרפובליקה הבדלנית של דרום אוסטיה, צחינוואלי, במסילת ברזל שאינה פעילה מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. בתחילת המאה ה-21 הגדילה גאורגיה את ההשקעה בתעשיות שבסביבת העיר. בית החולים המרכזי של צבא גאורגיה הועבר מטביליסי לגורי, ובאוקטובר 2006 חודש בית החולים ושודרג [1]. ב-18 בינואר 2008 נחנך בגורי בסיס בסטנדרטים של נאט"ו, השני מסוגו בגאורגיה. הבסיס מכיל את חטיבת החי"ר ה-1 של כוחות היבשה הגאורגיים [2].

ב-7 באוגוסט 2008 פתחה גאורגיה במבצע לכיבוש צחינוואלי, בירת המחוז הבדלני של דרום אוסטיה. בתגובה פלשה רוסיה לגאורגיה, כבשה את צחינוואלי ולאחר מכן, לאחר הפגזות כבדות, כבשה את העיר גורי ב-11 באוגוסט.

אוכלוסיית העיר לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אוכלוסייה
1865 5,100
1897 10,500
1914 25,700
1977 54,100
1988 61,200
1989 68,924
2002 49,500
2005 46,680
[[]] תא 8

מוזיאון סטלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיאון סטלין

המנהיג הסובייטי יוסף סטלין נולד בעיר ב-1878 וחי בה עד 1883. בשנת 1957 הפך בית הלבנים הצנוע שבו גדל למוזיאון לתהילתו הצבאית. המוזיאון מתעד את חיי סטלין מיום לידתו בגורי ועד למותו במוסקבה. אלה מתועדים בכתבי עיתונות, בעיקר תצלומים. המוזיאון כולל בין היתר את חפציו האישיים ומתנות שקיבל משליטי מדינות שונות. בחצר המוזיאון קרון הרכבת בו ערך את כל מסעותיו ברחבי ברית המועצות, ובו גם נסע כדי לקבל בפוטסדאם את כניעת גרמניה בסוף מלחמת העולם השנייה.

הפסל האחרון של סטלין באזור ברית המועצות לשעבר היה הפסל שנמצא ברחבת העיר, מול בניין העירייה, עד יוני 2010, אז הורד. במקומו צפויה להיבנות אנדרטה לזכר ההרוגים והנעדרים במלחמה בדרום אוסטיה.‏[3]

יהודי גורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהודי גורי

בימי מלחמת העולם השנייה התארגנה בעיר קהילה שנרשמה כחוק בשנת 1946 ולרשותה עמד מבנה של בית כנסת ברחוב צ'לוסקיצנב 16, שהיה פתוח עד לראשית 1953 לפחות [4].

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורגל של העיר נקראת דילה גורי ומשחקת באומגלסי ליגה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טאה צ'ונישווילי, "הכוחות המזוינים של גאורגיה משביחים את התשתיות", Georgia Today, 4.10.2007, (באנגלית)
  2. ^ אתר משרד ההגנה של גאורגיה, "בסיס צבאי חדש בגורי", 18.1.2008, (באנגלית)
  3. ^ AP, גאורגיה: הוסר פסלו של סטלין בעיר הולדתו, באתר ynet‏, 25 ביוני 2010
  4. ^ מרדכי אלטשולר, יהדות במכבש הסובייטי: בין דת לזהות יהודית בברית המועצות, 1964-1941, עמ' 480, מרכז זלמן לתולדות ישראל, ירושלים, ISBN 9789652272256