אנדוסקופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדוסקופ גמיש

אנדוסקופיה (Endoscopy) היא טכניקה כירורגית לבדיקה רפואית (ולעתים ביופסיה ואף ניתוח פנימי) של גוף האדם, המתבצעת באמצעות החדרת צינור המכיל סיב אופטי ומצלמה, דרך פתחים טבעיים בגוף, או דרך חתך עור.

האנדוסקופ הינו למעשה צינור פלסטי גלילי, שבתוכו סיבים אופטים המקרינים אור לעבר הגוף, ומעבירים תמונות באמצעות מצלמת וידאו זעירה המותקנת בקצהו, לצג הנשקף לעיניי המנתח וצוות הרופאים. ישנם סוגים שונים של אנדוסקופים, וכיום רווחים בשימוש הסוג הקשיח שעוביו עשוי להגיע לעד 10 מ"מ, והסוג הגמיש שעוביו כשני מילימטר בלבד.

בבדיקה זו ניתן לסרוק איברים פנימיים שונים, כמו:

הבדיקה משמשת בעיקר למטרות אבחנה כמו גילוי מוקדם של גידולים סרטניים, גילוי עצמים שנשאפו לריאות, וגילוי כיבים ופוליפים במערכת העיכול, אולם ניתן להשתמש באנדוסקופ גם לצורך טיפול, בעיקר בתחומי האורולוגיה, האורטופדיה והגינקולוגיה, כמו למשל כריתת פוליפים, קשירת שחלות, כריתת רחם, כריתת כיס מרה, צריבת גידול בשלפוחית השתן או בפרוסטטה, ניתוחי ברכיים וניתוחי סינוסים. הבדיקה והטיפול בהתאם לסוגה ולכאב וחוסר הנוחות שהיא מעוררת, נעשית בזריקת טשטוש, בהרדמה מקומית, ולעתים אף הרדמה מלאה.

לשיטת אבחנה וטיפול זו יתרונות רבים על פני חדירה כירורגית רגילה, ובהן גרימת נזק מועט לגוף, החלמה מהירה של המטופל, מיזעור צלקות חיצוניות, עלות אשפוז נמוכה, אפשרות להתייעצות ובקרה של צוות גדול, שיש לו אינדיקציה כמו למנתח, ואף שיתוף פעיל בניתוח של מומחה שנמצא הרחק. ומאידך חסרונות נלווים כמו קושי בחיטוי של האנדוסקופ ואפשרות להדבקת חולים, אפשרות לפגיעה באיברים פנימיים ושדה ראיה צר של המנתח, שעלול לפגוע בקבלת החלטות ובניתוח.

למרות זאת היתרונות שבשיטה זו גוברים על החסרונות, ויש מגמה להכניס טכניקה זו במקום שהיא יכולה להחליף את הטכניקה הכירורגית המסורתית. לאחרונה התחילה טכניקה זו לחדור לתחום של הכירורגיה הפלסטית, ונעשים בה מספר סוגי ניתוחים כמו מתיחת מצח, מתיחת בטן, הגדלת חזה ומתיחת פנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]