המעי הגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המעי גס הוא איבר העיכול האחרון במערכת העיכול. שאריות המזון, לאחר העיכול בקיבה ובמעי הדק, מגיעות למעי הגס. תפקיד המעי הגס הוא ללכד את שאריות המזון ולספוח מהן את הנוזלים ואת המלחים. לאחר מכן, שאריות אלו יוצאות דרך פי הטבעת.

במעי הגס ישנם חיידקי מעי רבים, אשר העיקרי מביניהם הוא חיידק ה-E. coli. חיידקי המעי חיים במעי בסימביוזה עם הגוף. מצד אחד, החיידקים תורמים בעיכול המזון ויצירת ויטמינים כגון ויטמין E, ומצד שני החיידקים תופסים מקום, כך שחיידקים פתוגניים אשר נכנסים - לא יכולים להשתקע ברקמות. תפקיד הגוף הוא להקנות תנאי סביבה טובים לגידולם של החיידקים, החל בחומרי מזון חיוניים וכלה בטמפרטורת גידול מתאימה.

מחלות במעי הגס אינן נדירות: השכיח ביותר הוא גידול ממאיר של המעי הגס. אבחון מוקדם וניתוח כריתה של הגידול הוא הטיפול האידאלי הנותן סיכוי טוב להחלמה; בארץ מבוצעים אלפי ניתוחים כאלה בשנה. בשנים האחרונות יש גם אפשרות לבצע ניתוחים מסוג זה בגישה לפרוסקופית בלי צורך בפתיחת בטן.

כל גידול ממאיר במעי הגס מתחיל בגידול זעיר לא-ממאיר (פוליפ), שאם הוא מאובחן בשלב הזה (טרום-סרטני), הוא מטופל בכריתה מקומית בקולונוסקופיה על ידי רופא גסטרואנטרולוג, לכן חשובה מאוד המודעות לשכיחות מחלה זו והצורך לבצע קולונוסקופיה עם הופעת סימפטומים של דימום בצואה או שינוי ביציאות. מומלץ לבצע קולונוסקופיה בגיל חמישים גם בהיעדר סימפטומים. במשפחה שבה אובחן סרטן המעי הגס יש לבצע את בדיקת הקולונוסקופיה לבני המשפחה מגיל 49 גם בהיעדר סימפטומים.