אנטוניטה ברנדייס
 | |
| לידה |
13 בינואר 1848 Miskovice, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
20 במרץ 1926 (בגיל 78) פירנצה, ממלכת איטליה |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות יפות בוונציה |
| תחום יצירה |
ציור, אמנות חזותית |
| חתימה |
 |
  | |
אנטוניטה ברנדייס (בצ'כית: Antonietta Brandeis; 13 בינואר 1848 – 20 במרץ 1926) הייתה ציירת נוף איטלקייה ילידת צ'כיה, וכן ציירת נושאים דתיים.[1]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנדייס נולדה בבוהמיה, אוסטריה-הונגריה. לאחר מות אביה ,נישאה בשנית אמה לג'ובאני נובילה סקרמלה הוונציאני. זמן קצר לאחר מכן עברה המשפחה לוונציה.
בשנת 1867 ברנדייס מופיעה כרשומה באקדמיה הוונציאנית לאמנויות יפות. בשלב זה, היא הייתה בת תשע עשרה, ואחת הנשים הראשונות שקיבלו הדרכה אקדמית באמנויות היפות באיטליה. למעשה, רק ב-1875 העניקו לנשים את הזכות החוקית ללמוד אמנויות יפות ואז סיימה ברנדייס את לימודיה באקדמיה.
כבר במהלך שנות הלימוד הראשונות שלה יש עדויות למיומנותה של ברנדייס. בשנתה הראשונה היא קיבלה פרסים וציוני הצטיינות בשעורים בפרספקטיבה ובציור חיים. הצטיינותה וחריצותה המתמשכת של ברנדייס בלימודיה האמנותיים במהלך חמש השנים שהיא בילתה באקדמיה התבטאו בפרסים הרבים שקיבלה בתולדות האמנות, פרספקטיבה, רישום חיים, נוף וציור אנטומי, רישום של פיסול ועוד.[2]
ונציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוונציה, ברנדייס שכללה את כישוריה כציירת נוף קפדנית וציירת נוף עירוני, עם פרטים מורכבים במסורת של המאה השמונה עשרה. בשנת 1870, עוד כסטודנטית באקדמיה, השתתפה בתערוכה הראשונה שלה. היא תועדה כמי שהציגה שמונה ציורים בשנים 1872 עד 1876, הן נופים והן סצינות ז'אנריות. בתערוכה של שנת 1875 נמכר ציור שלה תמורת סכום גבוה, אינדיקציה ראשונה להצלחה שברנדייס תשיג עם אספנים זרים של עבודותיה - במיוחד המבקרים האנגלים והגרמנים באיטליה.
ב־1876 וב־1877 הציגה שלושה נופים של ונציה שנמכרו לאספנים זרים. בנובמבר 1877 הציגה ברנדייס את הציור הגדול Palazzo Cavalli a Venezia בתערוכה של החברה לאמנות בהונגריה בבודפשט. גם בפירנצה וגם בבודפשט הציגה ברנדייס את עבודתה בשם "אנטוניו ברנדייס". הביוגרף דה גוברנטיס מציע את ההסבר הבא לשינוי שמה: “תמונותיה הראשונות זכו לשבחים וביקורת. אך כאשר זכתה לשבחים כאישה, הדבר הרגיז אותה, ולכן הציגה בשם אנטוניו ברנדייס."[3]
בשנים 1878 עד 1893 ברנדייס ציירה והציגה עבודות רבות, בעיקר סצינות של ונציה, אף שהתגוררה בעיקר שם היא טיילה וציירה גם בורונה, בולוניה, פירנצה ורומא. כמו גם בוונציה ובפירנצה, הציגה בטורינו, מילאנו ורומא. בשנת 1880 נכחה בתערוכה הבינלאומית במלבורן עם שלושה ציורים.
ברנדייס הייתה ציירת פורה, ולעיתים קרובות העתיקה את הנושאים הפופולריים ביותר שלה עם שינויים קלים בלבד.
במהלך תקופה זו של פעילות אינטנסיבית הציגה נופים של שכונות וסצינות ז'אנריות, ברנדייס מתועדת גם כציירת מזבח דתית. כמה מיצירות נמצאות בקרואטיה.
ב־27 באוקטובר 1897, בגיל 49, התחתנה ברנדייס עם אנטוניו זמבוני הוונציאני, אביר וקצין הכתר האיטלקי. בני הזוג המשיכו להתגורר בוונציה וברנדייס המשיכה להציג בתערוכות איטלקיות בוונציה, פירנצה ורומא אם כי באופן ספורדי יותר ועם פחות עבודות מבעבר. אף על פי שהשתתפה בתערוכה הבינלאומית של צבעי מים ברומא בשנת 1906 חלק ניכר מעבודותיה היא שלחה ללונדון.
בעלה אנטוניו זמבוני נפטר ב-11 במרץ 1909 ומכאן ואילך התגוררה ברנדייס בעיקר בביתה בפירנצה והמשיכה לצייר בסטודיו שלה עד מותה ב-20 במרץ 1926.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי צוואתה האחרונה, מיום 1 בינואר 1922, והשתמרה בארכיון של בית החולים אינוסנטי פונדלינג בפירנצה, ברנדייס השאירה את עיקר יצירתה לבית היתומים, כולל ספרי השרטוטים שלה ויצירות האמנות שלה שהיו עדיין ברשותה. למעט ארבעה ציורים, שאותם נתנה לגלריה לאמנות מודרנית של ארמון פיטי.
לורה קפלה, בתה של חברתה ועמיתה האמנית יוליה קפלה, ציירה את דיוקנה של ברנדייס בשנת 1924. הציור תלוי במכון איננוצ'נטי. מרבית חפציה של ברנדייס, כולל יצירות האמנות שלה, נמכרו במכירה פומבית בדצמבר 1926, אך מכון איננוצ'נטי עדיין שומר לפחות שתים עשרה מציורי השמן שלה, כמו גם צבעי מים וספרי רישום רבים, המספקים מידע רב על אמנותה.
פרט למכון אינוצ'טי ובגלריה לאמנות מודרנית בארמון פיטי בפירנצה, עבודותיה של אנטוניטה ברנדייס נמצאות באוספים פרטיים באזורים רבים בעולם.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Brandeis, Antonietta. In: Ulrich Thieme, Felix Becker (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Begründet von Ulrich Thieme und Felix Becker. Band 4: Bida–Brevoort. Wilhelm Engelmann, Leipzig 1910, S. 527 (Textarchiv – Internet Archive).
- ^ Christian Hornig: Brandeis, Antonietta. In: Allgemeines Künstlerlexikon. Die Bildenden Künstler aller Zeiten und Völker (AKL). Band 13, Saur, München u. a. 1996, ISBN 3-598-22753-1, S. 602.
- ^ de Gubernatis, Angelo (1906). Dizionario degli Artisti Italiani Viventi: Pittori, scultori, e architetti. p. 75.