אפיציקל
אפיציקל (ביוונית: "על המעגל") הוא מונח באסטרונומיה אשר שימש במודל הגיאוצנטרי לצורך חישוב מיקום כוכבי הלכת. האפיציקלים הוכנסו לתורתו של אריסטו כדי לספק הסבר לשתי תופעות המאפיינות את כוכבי הלכת:
- תנועה אחורית מגיעה לשיאה כאשר כוכב לכת חיצוני (מאדים, צדק או שבתאי) נמצא בניגוד, תנועתו העצמית של כדור הארץ תגרום לכך שבמשך תקופה קצרה תנועתו של כוכב הלכת תהיה ממזרח למערב ולא ממערב למזרח (תנועה קדומנית).
- בהירות כוכבי הלכת משתנה בצורה משמעותית. הדבר בולט במיוחד בכוכבי הלכת הפנימיים (כוכב חמה, נגה) וגם במאדים.
במודל הגיאוצנטרי של אריסטו, כוכבי הלכת נעים סביב כדור הארץ במעגלים מושלמים ובעלי צורה כדורית מושלמת; אולם, המודל בצורתו המקורית לא סיפק הסבר לתנועה אחורית או לשינויים בבהירות. את רעיון האפיציקל הציע האסטרונום אפולוניוס מפרגה בסוף המאה ה-3 לפנה"ס. לפי הצעתו, שאומצה על ידי תלמי, כוכבי הלכת ממוקמים על המעגל הקטן היושב על מעגל גדול אשר מקיף את כדור הארץ (לעתים המעגל הגדול נע סביב האקוונט נקודה באמצע הדרך בין כדור הארץ והדפרנט). הזווית שבין כוכב לכת ומרכז האפיציקל שלו שווה לזווית שבין כדור הארץ לשמש.
לאורך השנים נוספו אפיציקלים נוספים כדי לשפר את דיוק התחזית הניתנת. מסיבה זו, כמו גם מקשיים נוספים ששיטה זו העלתה, שחלקן הועלו כבר על ידי האסטרונום האנדלוסי אבן באג'ה, יצר ניקולאס קופרניקוס את המודל ההליוצנטרי. קופרניקוס בחר לשמר את התנועה המעגלית המושלמת של כוכבי הלכת סביב השמש, ולכן גם במודל ההליוצנטרי ישנם אפיציקלים. יוהנס קפלר הסתמך על תצפיותיו של טיכו בראהה לניסוח חוקי קפלר, ובהם מתוארת תנועת כוכבי הלכת כאליפסות שהשמש באחד ממוקדיהן.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- הערך יחסים גאוצנטריים באתר אסטרופדיה
