ארנולד אלטרינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארנולד אלטרינו. ציור שמן מאת יאן ות.

ארנולד אלטרינו (Arnold Aletrino‏, 1 באפריל 1858 - 16 בינואר 1916; נקרא במקורות שונים גם אהרון או סם אלטרינו) היה סופר וקרימינולוג הולנדי, הזכור כיום בעיקר בזכות כתביו בנושא ההומוסקסואליות. הוא היה חבר בקבוצת הטחטיחרס (כלומר, "בני שנות השמונים"), חבורה ספרותית של סופרים ומשוררים צעירים שביקשו לחולל מהפכה בספרות ההולנדית של המאה התשע-עשרה, שאותה ראו כחנוטה ומוסרנית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנולד אלטרינו נולד באמסטרדם לסלומון אלטרינו וסלימה פיניידה, בני הקהילה היהודית-ספרדית בעיר. בהיותו סטודנט לרפואה באמסטרדם התיידד עם פרדריק ון אדן, שעתיד היה להיעשות אחד הפסיכיאטרים המפורסמים בימיו, ומהבולטים בחבורת הטחטיחרס. הוא הצטרף לקבוצה והיה אחד הכותבים הקבועים בכתב העת שהוציאו, דֶה נִיוֶוה חִידְס (De Nieuwe Gids, "המדריך החדש"), שאותו ערך בשנים 1910 - 1912. הוא סיים את לימודיו ב-1886 ועבד כרופא משפחה וכן רופא של מכבי האש באמסטרדם, וכך בא לראשונה במגע עם השכבות החלשות ביותר באוכלוסייה. ב-1891 נשא לאישה את רחל מנדס דה קוסטה, שהתאבדה כעבור שש שנים. שנה מאוחר יותר נשא לאישה את אמיליה יוליה ("יוּפִּי") ון סטוקום. לא נולדו לו ילדים. בסוף ימיו חלה במחלה קשה שבעקבותיה התמכר למורפין. הוא עבר עם אשתו להתגורר בעיירה שרנה (Chernex) שליד ז'נבה בשווייץ, שם נפטר ב-1916, בגיל 57.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1899 קיבל אלטרינו משרה כמרצה באוניברסיטה בנושאי "אנתרופולוגיה קרימינלית" - התחום שהתפתח לקרימינולוגיה המודרנית. הוא ערך מחקרים ועבודת שדה ובזכותם הגיע לכמה מסקנות מרחיקות לכת, שהיו פורצות דרך לזמנן. הוא היה מראשוני הלוחמים לזכויות ההומוסקסואלים, ויצא להגנתם בקונגרס קרימינולוגי שהתקיים ב-1902. על כך ספג ביקורת רבה, כמי ש"מגן על אי-מוסריות". בין המבקרים היה גם ראש ממשלת הולנד באותה עת. ב-1903 נסע לברלין, וביקר שם בחברתו של מגנוס הירשפלד כמה מקומות מפגש של הומוסקסואלים, ביקורים שאותם תיאר בספרו "הרמפרודיטיות ואוראניזם" (1908). ב-1912 היה בין מייסדי הסניף ההולנדי של הוועדה המדעית-הומניטרית של הירשפלד. אף על פי שהיה מתלמידיו של צ'זרה לומברוזו, שפיתח תאוריות אטוויסטיות של הפשיעה וסבר כי היא עוברת בירושה כ"ניוון" גנטי, הוא התנגד (במאמר שפרסם ב-1897) להשקפתו של לומברוזו על ההומוסקסואליות: אלטרינו טען כי הומוסקסואליות אינה קשורה בפשיעה ובמחלות נפש ויכולה להופיע גם בבני אדם בריאים ונורמטיביים מכל בחינה אחרת. בכתביו המאוחרים הוא קרא ללגליזציה של ההומוסקסואליות והוקיע את רדיפת ההומוסקסואלים בידי הרשויות, וכן התקרב לתאוריה של הירשפלד שראתה בהומוסקסואלים חלק מהמין השלישי.

אלטרינו היה ידידו הקרוב של המשורר והסופר הצעיר יעקב ישראל דה האן, אבל נבהל ונעלב כאשר הלה הקדיש לו את ספרו הראשון, "צינורות", שעסק בהומוסקסואליות - אלטרינו ראה בכך ניסיון לנצל את המוניטין שלו לקידום רומן ביכורים. שתי הדמויות הראשיות ברומן נקראו יוֹפּ וסאם (שמות החיבה של דה האן ושל אלטרינו, בהתאמה), והרומן תיאר מערכת יחסים מינית וסדיסטית ביניהם, וכן מפגשים מיניים של שניהם עם גברים צעירים. אלטרינו ואשתו של דה האן, יוהנה דה האן - ון מארספן, ראו חובה לעצמם לרכוש מן החנויות את המהדורה כולה (שנחשבת עד היום קשה מאוד להשגה). דה האן עיבד בתוך חודשים ספורים את הרומן ופרסם גרסה חדשה ושונה למדי, ללא ההקדשה ובשינוי שמות הגיבורים ופרטים מזהים אחרים. את ספרו הבא בנושא ההומוסקסואליות בחר אלטרינו לפרסם בשם בדוי.

אלטרינו פרסם בימי חייו כמה ספרים ומאמרים רבים בנושאי התמחותו המקצועית, אבל כתב גם ספרות יפה, בדרך כלל בנושאים קדורניים ומהורהרים, בהשפעת הנטורליזם הצרפתי והיכרותו עם השכבות החלשות בחברה ההולנדית.

כתביו (רשימה לא מלאה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Uit den dood, en andere schetsen‏ (מן המוות, ורישומים אחרים, 1889)
  • Eenige beschouwingen over den beroepseed der artsen‏(כמה הרהורים על שבועת הרופאים [עבודת תזה], 1889)
  • Zuster Bertha‏(האחות ברטה, 1891)
  • Martha ‏ (מרתה, 1895)
  • Novellen‏ (נובלות, 1895)
  • Twee opstellen over crimineele anthropologie‏ (שני מאמרים באנתרופולוגיה קרימינלית, 1898)
  • Naar aanleiding van De Ryckères boek "La femme en prison et devant la mort" en van Dr. Cox' biologische studie "Over de aequivalentie van man en vrouw"‏ (בעניין ספרו של דה ריקר "האישה בכלא ולפני מותה" ומחקרו הביולוגי של ד"ר קוקס "על שוויון הגבר והאישה", 1898)
  • Over ontoerekenbaarheid. Openbare les‏ על האי-אחריות - שיעור פומבי.
  • Het leven der verpleegster‏ (חיי האחות [הסיעודית], 1900)
  • Over eenige oorzaken der prostitutie‏ (על כמה מהגורמים לזנות, 1901)
  • Uit 't leven‏ (מן החיים, 1902)
  • Handleiding bij de studie der crimineele anthropologie‏ (מדריך לימודי לאנתרופולוגיה קרימינלית, 1902)
  • Opleiding en examen van verpleegsters‏ (הכשרה ומבחן לאחיות, 1904)
  • Over uranisme [liefde voor hetzelfde geslacht]. Een gerechtelijk-geneeskundige studie‏ (על האוראניזם [אהבה בין בני אותו המין]. מחקר משפטי-רפואי. הופיע בשם הבדוי קרל איהלפלדט, 1905)
  • Is celstraf nog langer geoorloofd en gewenscht?‏(האם הכליאה בצינוק עדיין מותרת ורצויה?, 1906)
  • Line‏ (לינה, 1906)
  • Stille uren‏ (שעות דוממות, 1906)
  • Hermaphrodisie en uranisme‏ (הרמפרודיטיות ואוראניזם, 1908)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]