ארתורו פרס-רוורטה
 | |
| לידה |
25 בנובמבר 1951 (בן 72) קרטחנה, מורסיה, ספרד  |
|---|---|
| שם לידה |
Arturo Pérez-Reverte Gutiérrez |
| מדינה |
ספרד |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מדריד, Colegio Marista La Sagrada Familia, IES Isaac Peral |
| שפות היצירה | ספרדית |
| סוגה | היסטוריה |
| יצירות בולטות |
The Flanders Panel, The Captain Alatriste, Eva, Falcó, La piel del tambor, מועדון דיומא, The King's Gold, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| תקופת הפעילות |
מ-1986 |
| הושפע מ |
פרנסיסקו דה קוודו, אלכסנדר דיומא האב |
| צאצאים |
Carlota Pérez-Reverte |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.perezreverte.com | |
| חתימה |
 |
  | |
אַרְתוּרוֹ פֶּרֵס־רֶוֶורְטֶה גוּטִיֵירֵס (בספרדית: Arturo Pérez-Reverte Gutiérrez; נולד ב־25 בנובמבר 1951 בקרטחנה) הוא סופר ועיתונאי ספרדי.[1] הוא עבד ככתב מלחמה ברשת RTVE והיה כתב מלחמה במשך 21 שנה (1973–1994). הרומן הראשון שלו, El húsar, שהתרחש במלחמות נפוליאון, יצא לאור בשנת 1986.
הוא ידוע מחוץ לספרד בזכות סדרת הרומנים "Alatriste" שלו שתורגמה למספר שפות. מאז 2003 הוא חבר באקדמיה הספרדית המלכותית.
כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומנים של פרס-רוורטה מתמקדים בדרך כלל בדמות אחת מוגדרת היטב, ועלילותיו נעות במהירות, ולעיתים קרובות מציגות דמות מספר. רוב הרומנים שלו מתרחשים בספרד או סביב הים התיכון. לעיתים קרובות הם מסתמכים על התייחסויות רבות להיסטוריה הספרדית, לעבר הקולוניאלי, לאמנות ותרבות, לאוצרות עתיקים ולים. הרומנים עוסקים לעיתים קרובות בכמה מהנושאים העיקריים של ספרד המודרנית, כגון סחר בסמים או יחסי דת ופוליטיקה.
לעיתים קרובות, לרומנים של פרס-רוורטה יש שתי עלילות שרוצפות במקביל למעט קשר ביניהן למעט דמויות משותפות. לדוגמה, במועדון "דיומא", הגיבור מחפש בעולם אחר ספר אבוד וממשיך לפגוש אנשים המקבילים לדמויות מהרומנים של דיומא; בפאנל פלנדריה, רוצח סדרתי עכשווי עומד לצד המסתורין של חיסול בן 500 שנה.
בעמודי העיתון הפולמוסיים לרוב ובדמויות הראשיות של הרומנים שלו, פרס-רוורטה מביע לעיתים קרובות פסימיות לגבי התנהגות אנושית, המעוצבת מחוויותיו בזמן המלחמה במקומות כמו אל סלבדור, קרואטיה או בוסניה.[2] השקפותיו עוצבו גם על ידי מחקריו עבור תוכניות פשע.
לאורך הקריירה שלו, ובמיוחד במחצית השנייה שלה, הוא צוין כמי שטיפח את הפרסומת המסחרית שלו. מדי פעם זה היה מקור לסכסוך עם עיתונאים וסופרים אחרים.[3] בתחילה הוא סירב לתרגם את הרומנים שלו מספרדית לשפה אחרת מלבד צרפתית. עם זאת, בסופו של דבר התפרסמו תרגומים לאנגלית לחלק מיצירותיו, ורוב עבודותיו זמינות גם בפורטוגזית ובפולנית.
הוא נבחר למושב T של האקדמיה המלכותית הספרדית ב־23 בינואר 2003; הוא נכנס למקום מושבו ב-12 ביוני אותה שנה.[4]
הוא החל את הקריירה העיתונאית שלו בכתיבה בעיתון " פואבלו" ואחר כך ב"טלוויזיון אספניולה " (גוף השידור הממשלתי), לעיתים קרובות ככתב מלחמה. כשהוא התעייף מהעניינים הפנימיים ב-TVE, הוא התפטר והחליט לעבוד במשרה מלאה כסופר.
בתו המתבגרת קרלוטה הוצבה ככותבת משותפת לספרו הראשון של אלטריסט.[5] הוא גר בין לה נבאטה (ליד מדריד) לבין מולדתו קרטחנה, משם הוא נהנה להפליג לבדו בים התיכון. הוא חברו של חאבייר מריאס, שהעניק לפרס-רוורטה את התואר דוכס קורסו מממלכת המיקרו-אומה של רדונדה.
אחיינו ארטורו חואן פרס-רוורטה הוא כדורגלן מקצועי המשחק בקבוצת קרטחנה. [6]
מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסופרת המקסיקנית ורוניקה מורג'יה האשימה את ארתורו בגניבת עבודתה. ב־10 בנובמבר 1997 פרסמה סיפור קצר שכותרתו "היסטוריה דה סמי", בכתב העת El laberinto urbano. חודשים אחר כך, במרץ 1998, פרסם פרס- רוורטה סיפור באל סמנאל, שכותרתו "Un chucho mejicano", הנושא דמיון הדוק בקריינות, כרונולוגיה, ביטויים ואנקדוטה. סיפורו פורסם לאחרונה באוסף מחודש לטקסט Perros e hijos de perra (Alfaguara), ומורגיה הבחינה בפלגיאט באותה תקופה. מורגיה לא המשיכה בתביעה משפטית אלא ביקש התנצלות והסרת הסיפור. בינתיים פרס-רוורטה התנצל וציין כי את הסיפור שפרסם כתב בדיוק כפי שסיפר לו הסופר סילטיאל אלאטריסטה.[7]
התסריט של פרס-רוורטה לסרט גיטאנו בסוף שנות התשעים הביא גם נגדו כתב אישום נוסף על פלגיאט. במאי 2011 הורה בית המשפט במחוז אודיאנסיה במדריד על פרס ומנואל פאלסיוס, במאי וכותב שותף של גיטאנו, לשלם 80,000 יורו ליוצר הקולנוע אנטוניו גונזלס-ויגיל, שתבע אותם בגין פלגיאט לכאורה בתסריט הסרט. פרס תיאר החלטה זו כ"מארב ברור" ו"תמרון ברור לסחוט כסף".[8] פסק הדין סתר שתי פסיקות פליליות קודמות, ואחת מפסק דין סוחר שכולם החליטו לטובת פרס ופלאסיוס. ביולי 2013 מחוז אודיאנסיה במדריד הורה לפרס-רוורטה לשלם 200,000 יורו לגונזלס-ויגיל בגין פלגיאט.[9][10]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומנים של קפטן אלאטריסטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- El capitán Alatriste (1996; tr: Captain Alatriste, Plume 2005,ISBN 978-0452287112 )המציג את דמותו של איש חרב בתור הזהב הספרדי .
- Limpieza de sangre (1997; tr: טוהר הדם), על "טוהר הדם" שנדרש מקונברסוס.
- אל סול דה ברדה (1998; tr: השמש מעל ברדה), על המלחמה בהולנד הספרדית - באופן ספציפי, המצור על ברדה.
- El Oro del rey (2000; tr: זהב המלך ), על צי האוצר הספרדי.
- El caballero del jubón Amarillo (2003). אלטריסט מתעמת עם מלך ספרד פיליפ הרביעי .
- Corsarios de Levante (2006; tr. שודדי הלבנט). אלטריסטה נלחם בשודדי ים ברברים.
- El puente de los Asesinos (2011). אלטריסטה מנסה להרוג את הדוג'ה של ונציה.
רומני פלקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Falcó (2016) - פלקו הוא סוכן ריגול העובד עבור פרנקו במהלך מלחמת האזרחים בספרד.
- אווה (2017) -משימה חדשה לוקחת את פלקו לטנג'יר.
- חבלה (2018) - פלקו נוסע לפריס למשימה חדשה.
רומנים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- El húsar (1986). מתרחש בעידן נפוליאון.
- El maestro de esgrima (1988; tr: המאסטר לגידור, ספרי מרינר, 2004.ISBN 978-0156029834ISBN 978-0156029834). גברת מבקשת שיעורים ממורה לגידור.
- La tabla de Flandes (1990; הצופן הפלמי). על ציור פלמי מסתורי.
- El club Dumas או La sombra de Richelieu (1993; מועדון דיומא מסת"ב 978-0156032834 ). על פולחן של כת מחסידי הרומנים של אלכסנדר דיומא.
- La sombra del águila (1993). מתרחש בעידן נפוליאון.
- Territorio comanche (1994). על חוויית המלחמה הבלקנית שלו.
- La piel del tambor (1995; tr: הקהילה של סביליה)
- Un asunto de honor (1995)
- La carta esférica (2000; tr: התרשים הימי).
- La Reina del sur (2002; tr: מלכת הדרום מסת"ב 978-0452286542). סיפורה של אישה מקסיקנית שהופכת למנהיגה של קרטל סחר בסמים בדרום ספרד.
- קאבו טרפלגר (2004), על קרב טרפלגר.
- El pintor de batallas (2006; צייר הקרבות). צלם מלחמה בדימוס מתעמת עם עברו.
- Un día de colera (2007). 2 במאי 1808. הקרב במדריד נגד צבא צרפת לעצמאות.
- Ojos azules (2009). חיילים ספרדים בורחים מהאצטקים.
- אל אסדיו (2010; המצור מאת פרנק וויין). נקבע בשנת 1811, במהלך המצור על קאדיז.
- El tango de la guardia vieja (2012; מה אנחנו הופכים). רומנטיקה.
- El francotirador paciente (2013). צייר גרפיטי.
- Hombres Buenos (2015). על האקדמיה המלכותית הספרדית והאנציקלופדיה הגדולה
- Los Perros Duros No Bailan (2018)
- סידי (2019). על האביר הקסטיליאני אל סיד .
- לינאה דה פואגו (2020)
סרטים המבוססים על ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- El maestro de esgrima (1992)
- Uncovered (1994)
- Cachito (1995)
- Territorio Comanche (1997)
- השער התשיעי, מאת רומן פולנסקי (1999) (מבוסס באופן רופף מאוד על מועדון דיומא)
- הדרך לסנטיאגו (1999), סדרת הטלוויזיה הספרדית (סיפור)
- Alatriste (2006)
- התרשים הימי (2007)
- Quart: El Hombre de Roma (2007), סדרת טלוויזיה ספרדית
- לה ריינה דל סור (2011), טלנובלה המשודרת בטלמונדו על פי מלכת הדרום
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ארתורו פרס-רוורטה (בספרדית)
ארתורו פרס-רוורטה, ברשת החברתית פייסבוק
ארתורו פרס-רוורטה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ארתורו פרס-רוורטה, ברשת החברתית Goodreads
ארתורו פרס-רורטה (1951-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Vicerrectorado de Innovación de la Universidad Complutense de Madrid. "Arturo Pérez Reverte". Universidad Complutense de Madrid (בספרדית). נבדק ב-29 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pérez-Reverte, Arturo (9 ביוני 2007). "Fantasmas de los Balcanes". XL Semanal (בספרדית). Taller de Editores. נבדק ב-4 באוגוסט 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Perezagua, Irene (21 בפברואר 2011). "Pérez-Reverte arremete contra María Antonia Iglesias y Pilar Rahola: "Son joyas de la telemierda. Viven de la demagogia pseudofeminista imbécil"". Periodista Digital (בספרדית). נבדק ב-4 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Arturo Pérez-Reverte Gutiérrez". Real Academia Española (בספרדית). נבדק ב-27 בספטמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Irene. "El capitán Alatriste; Arturo y Carlota Pérez-Reverte". Rincón del Vago (בספרדית). נבדק ב-4 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rodríguez, Ángel (27 בספטמבר 2013). "El Alatriste de La Mancha". Marca (בספרדית). Unidad Editorial. נבדק ב-29 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Verónica Murguía atribuye el plagio de un texto a Pérez-Reverte". Vanguardia (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-31 במרץ 2015. נבדק ב-20 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ EFE (6 במאי 2011). "El escritor Arturo Pérez-Reverte, condenado a pagar 80.000 euros por plagio" [Writer Arturo Pérez-Reverte ordered to pay 80,000 euros for plagiarism]. El País (בספרדית). Madrid: Prisa. נבדק ב-22 באוקטובר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Verónica Murguía atribuye el plagio de un texto a Pérez-Reverte". Vanguardia (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-31 במרץ 2015. נבדק ב-20 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה)"Verónica Murguía atribuye el plagio de un texto a Pérez-Reverte". Vanguardia (in Spanish). Archived from the original on 31 March 2015. Retrieved 20 March 2015. - ^ Gómez, Xabi (16 ביולי 2013). "Arturo Pérez-Reverte paga más de 200.000 euros por el plagio de un guión" [Arturo Pérez-Reverte pays more than 200,000 euros for plagiarising a script]. El Correo (בספרדית). Bilbao: Vocento. נבדק ב-4 באוגוסט 2018.
{{cite news}}: (עזרה)