צי האינדיאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סביליה במאה ה-16, ציור מאת אלונסו סנצ'ס קואייו (Sánchez Coello)

צי האינדיאסספרדית: Flota de Indias), הידוע גם כצי האוצר הספרדיאנגלית: Spanish treasure fleet) היה מנגנון סחר ברחבי האימפריה הספרדית שהסדיר את הסחר בין ספרד לבין הקולוניות שלה באמריקה ובפיליפינים בין המאות ה-16 וה-18 בצורה של שיירות עתיות של ספינות סוחר מאובטחות בידי ספינות מלחמה. השיירות חצו יחדיו את האוקיינוס האטלנטי הלוך ושוב על מנת לספק אבטחה מפני שודדי ים ופריבטירים, ובו בזמן אכפו את המונופול על הסחר. ציי האינדיאס עשו את דרכם מסביליה (והחל משנת 1707 מקדיס) שבספרד, למספר מצומצם ביותר של נמלים באמריקה בנושאם מותרות ומוצרים מוגמרים שונים, שלא ניתן היה לייצר בקולוניות, או שנאסר ייצורם, ומאוחר יותר גם עבדים. בדרכם חזרה הביאו איתם ציי האינדיאס מוצרים יקרי ערך, כגון כסף, זהב, אבנים יקרות, וקקאו, לממלכת קסטיליה שבספרד, כמו גם את "החמישית המלכותית" (quinto real), רווחי המס בן 20% על הסחר ועל כריית המתכות היקרות, ששולמו לכתר ספרד.

לצי האינדיאס הייתה מקבילה משלימה באוקיינוס השקט שהסדירה את הסחר בין מלכות המשנה של ספרד החדשה לבין הפיליפינים, שכונתה הגליאון של מנילה (el galeón de Manila). במסגרת מנגנון זה הפליגו ספינות בודדות פעם או פעמיים בשנה בין נמל מנילה בפיליפינים ואקפולקו בספרד החדשה וסחרו במוצרים סיניים תמורת כסף מקסיקני. המוצרים הועברו על פני היבשה לנמל ורקרוס, שם הצטרפו לשלל הסחורות שחצו את האוקיינוס על גבי ציי האינדיאס.

שיטת צי האינדיאס פותחה בשנות ה-20 של המאה ה-16 כמענה לבעיית שוד הים של הספינות שנשאו את העושר שגילתה ספרד באמריקה בידי שודדי ים ופריבטירים אנגלים, צרפתים והולנדים. במסגרת השיטה הורכבו שני ציים נפרדים, שכל אחד מהם הורכב מגליאונים (ספינה רב תכליתית ורב סיפונית שהייתה בשימוש האירופים באותה העת) שחלקן חומשו כספינות מלחמה ואחרות היו ספינות סוחר. צי אחד הפליג לנמל ורקרוס, נמל הכניסה למלכות המשנה של ספרד החדשה, ואילו השני עשה דרכו למלכות המשנה של פרו באמצעות הנמלים של קרטחנה דה אינדיאס, נומברה דה דיוס (Nombre de Dios) ופורטובלו, משם נישאו ביבשה על גבי פרדות לצידו השני של מצר פנמה והועמסו על ספינות שעשו דרכן לנמל קייאו (Callao) בסמוך ללימה. לאחר הפריקה והעמסת מטען חדש נפגשו שני הציים בנמל הוואנה שבקובה, ועשו את דרכן חזרה לספרד. המסע נערך כפעמיים בשנה.

ספינת גליאון ספרדית. תחריט בן המאה ה-16.

נוסף על צורכי האבטחה שימשה השיטה גם להבטיח את המונופול על המסחר ולהגביר את העושר המופק מהקולוניות שבאמריקה. על פי חוק לא הורשו המושבות לסחור במוצריהן אלא עם נמל אחד בספרד (כאמור, תחילה סביליה ומאוחר יותר קדיס). כך, לא רק שאומות אחרות הודרו מהסחר, גם בספרד עצמה הייתה מידה גדולה של פיקוח על הסחורות היוצאות והנכנסות. משך כשתי מאות נשמר המונופול בקפדנות, יחסית. ההכנסות היוו את המנוע העיקרי של הכלכלה הספרדית, ומימנו מלחמות רבות עם האימפריה העות'מאנית ועם רוב מדינות אירופה.

במאה ה-17 החלה השיטה לדעוך מסיבות מגוונות: סערות שפגעו בציים הסבו נזקים כבדים. כך, למשל, אבדו חלקים ניכרים מהציים של השנים 1622, 1715 ו-1733. שודדי הים הקאריביים ואחרים שעסקו בשוד ימי, בין אם בצורה מורשה, כפריבטירים ובין אם לא, פגעו גם הם בסחר מדי פעם. איום זה גבר עם התבססותם של כוחות קולוניאליים אחרים באיים הקאריביים, כגון תפיסת סן קריסטובל ונייוויס בידי האנגלים (1624) וקוראסאו בידי ההולנדים (1634). כך, הצי של שנת 1628 נתפס בידי ההולנדים ואילו אלו של 1656 ו-1657 בידי האנגלים. לא רק השיירות בדרכן בים, כי אם גם נמלי המוצא שלהם בים הקאריבי היו בסכנה. כך, בשנת 1739 במסגרת מלחמת אוזנו של ג'נקינס, הותקף נמל פורטובלו ואילו בשנת 1762, במהלך מלחמת שבע השנים, תפסו האנגלים את הוואנה ומנילה, דבר שמנע את תנועת השיירות. אובדנים אלו פגעו קשות בכלכלה הספרדית, שהתבססה ברובה על ייבוא המתכות מאמריקה ופחות על תוצרת עצמית וייצור, אולם לא אירעו לעתים קרובות. לבסוף, גם היקף הסחר פחת. הציים של שנת 1550 הורכבו מ-17 ספינות, ואלם מספרן עלה בהדרגה עד לכדי 100 ספינות בסוף המאה ה-16. אולם באמצע המאה ה-17 שוב ירד מספרן לכדי כ-25 ספינות. החל מסוף המאה ה-17 שוב חלה עלייה מתונה בהיקף הסחר, אולם זו לא הגיעה לשיאי העבר.

במהלך שנות ה-40 של המאה ה-18 הופסקה שיטת הציים לאמריקות במרבית שטחי האימפריה, וספינות החלו להגיע ישירות לחופה המערבי של אמריקה הדרומית על ידי מעבר במצר מגלן, מבלי להזדקק לתיווך במצר פנמה. המעבר המדורג לסחר חופשי ברחבי האימפריה האיץ את דעיכת השיטה והציים האחרונים עשו את הדרך מוורקרוס לספרד בשנות ה-70 של המאה ה-18, שכן גילדת הסוחרים שם הייתה חזקה דיה על מנת לשמרו תקופה ארוכה יותר.

על אף הדימוי הרווח של תפיסת שיירות רבות בידי האנגלים וההולנדים, למעשה הצליחה השיטה להביא את רובן המכריע של השיירות בבטחה ליעדן. ספינות רבות יותר אבדו בידי איתני הטבע, אולם אף על פי כן בהערכה כוללת הייתה זו אחת השיטות הימיות המוצלחות ביותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]