קרב טרפלגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קרב טרפלגר
Turner, The Battle of Trafalgar (1806).jpg
עימות: הקואליציה האנטי צרפתית השלישית
תאריך התחלה: 21 באוקטובר 1805
קרב לפני: קרב כף פיניסטרה
מקום: כף טרפלגר, דרום-מערב ספרד
תוצאה: ניצחון בריטי מכריע
הצדדים הלוחמים
Flag of the United Kingdom.svg בריטניה הגדולה  Flag of France.svg צרפת
Flag of Spain (1785-1873 and 1875-1931).svg ספרד 
מפקדים
הוריישו נלסון  פייר וילנב 
כוחות
27 אוניות קו  צרפת: 18 אוניות קו. ספרד: 15 אוניות קו 
אבידות
446 הרוגים ו-1,246 פצועים  22 ספינות, מספר אבדות לא ידוע 

קרב טרפלגר היה הקרב הימי העיקרי והחשוב ביותר במלחמות הנפוליאוניות. הוא נערך ב-21 באוקטובר 1805 באוקיינוס האטלנטי, ממערב לכף טרפלגר שבדרום-מערב ספרד, צפונית-מערבית למצר גיברלטר.

במהלך הקרב, הצליח כוח של הצי הבריטי שמנה 27 אוניות קו בפיקודו של האדמירל הוריישו נלסון להביס כוח צרפתי-ספרדי משולב שמנה 33 ספינות קרב בפיקודו של האדמירל הצרפתי פייר וילנב. למרות הניצחון הבריטי המכריע, נלסון, מפקד הצי הבריטי, נהרג בקרב זה.

הניצחון הבריטי סיכל את תוכניתו של נפוליאון בונפרטה לפלוש לבריטניה בדרך הים, והפך את הצי הבריטי לכוח הימי החזק ביותר בעולם עד שנות ה-30 של המאה ה-20, יותר ממאה ושלושים שנה לאחר מכן[דרוש מקור].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-19, היה הצבא הצרפתי של נפוליאון אחד הצבאות החזקים באירופה. בריטניה שלטה בימים באמצעות הצי החזק שלה והטילה מצור ימי על צרפת. המצור פגע בתחבורה האזרחית והצבאית של צרפת. בשנת 1803 החליט נפוליאון להשיג שליטה ארעית בתעלת למאנש על מנת לפלוש לבריטניה.

הכוח הימי הצרפתי רוכז בנמלי הערים ברסט (בחוף האוקיינוס האטלנטי) וטולון (בחוף הים התיכון). ספרד, בת בריתה של צרפת ריכזה את הכוח הימי שלה בעיר הנמל קדיס שבדרום-מערב ספרד.

בתחילת שנת 1805, הורה נפוליאון למפקדי חילות הים מטולון וקדיס לפרוץ את המצור, להתארגן באזור הים הקריבי, ולחזור ולסייע לכוח הימי בברסט לפרוץ את המצור הימי הבריטי. בעזרת הכוח המשוחרר מברסט, אמור היה הכוח המשולב להשמיד את הצי הבריטי, ולאפשר מעבר בטוח של ספינות הפלישה מצרפת לבריטניה דרך תעלת למאנש.

אדמירל נלסון היה מפקד המצור הימי על נמל טולון בים התיכון. נלסון ניהל מצור מרוחק, בניסיון לפתות ספינות לצאת מהנמל ולכפות עליהן קרב. הכוח הימי הצרפתי, בפיקודו של אדמירל וילנב, ניצל את הטקטיקה הזו והצליח להתחמק מספינות המצור שנקלעו לסופה. בשעה שנלסון רדף אחרי וילנב בים התיכון, חצה וילנב את מצר גיברלטר המוביל לאוקיינוס האטלנטי, חבר לכוח הספרדי, ושט לכיוון הים הקריבי בהתאם להוראות נפוליאון. נלסון החליט לצאת בעקבותיהם, אף שלא קיבל אישור לעזוב את הים התיכון (נלסון נהג לאלתר כמפקד בשטח, וספג על כך ביקורת רבה).

גם בים הקריבי, הצליח הצי הצרפתי לחמוק מהבריטים. הכוח המשולב חזר לאירופה במטרה לפרוץ את המצור הימי על ברסט, אך לאחר קרב קשה מול הבריטים ב-22 ביולי (קרב פיניסטר) שבסופו נתפסו שתי ספינות ספרדיות, החליט וילנב להתרחק מברסט ולחזור לקדיס. על קדיס הטיל מצור כוח ימי קטן, בפיקוד האדמירל קת'ברט קולינגווד.

הכוח של נלסון הגיע בעקבות הצרפתים, וחבר לכוח המצור של קולינגווד. נלסון מונה למפקד המצור (אחרי ביקור קצר בבריטניה) והרכיב מצור מרוחק, במטרה לפתות את הצי המשולב לצאת מהנמל ולכפות עליו קרב.

תוכנית הקרב של נלסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נלסון הציג את תוכניתו לקציניו מספר ימים לפני הקרב. הוא תכנן לשבור את המערך הטורי של אוניות הברית בשני טורים, במטרה לבודד את החלק המרכזי והאחורי של הכוח מהחלק הקדמי ולבטל בכך את היתרון המספרי של אויביו. לאחר שבירת הטור, תכנן נלסון למקד את ההתקפה על החלק האחורי של הצי הצרפתי-ספרדי. מכיוון שהספינות הפליגו בכיוון הרוח, הספינות שבחלק הקדמי והמרכזי יתקשו לסייע לספינות שנמצאות מאחור - סיוע שדורש הפלגה איטית נגד כיוון הרוח. נלסון אילתר בהצלחה טקטיקה דומה בקרב סיינט וינסנט (פברואר 1797) שבו הביס את הספרדים, אך בטרפלגר הוא אימץ את הטקטיקה הזאת כתוכנית עיקרית.

היערכות ספינות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הכוח המשולב, האדמירל פייר וילנב, הורה לספינות לצאת מנמל קדיס לים לאחר שנודע לו שנפוליאון החליט להחליפו, ושלח אדמירל אחר לקדיס. במהלך ה-19 וה-20 באוקטובר הכוח הענק הפליג מהנמל, ובבוקר ה-21 באוקטובר הצי הבריטי התקרב לכוח המשולב, בשעה שספינות הברית התקשו ליצור מבנה קרבי, בגלל רוחות נגדיות.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך הקרב בשעה 12:00. שני הטורים של הצי הבריטי תוקפים את המערך הצרפתי-ספרדי
ציור של הקרב בשעה 13:00 (ניקולס פוקוק)
ציור של הקרב בשעה 17:00 (ניקולס פוקוק)
ציור המתאר את הפגיעה באדמירל נלסון

בשעה 11:35 בבוקר הורה נלסון לתקוף תוך שהוא נותן את האיתות המפורסם "אנגליה מצפה מכל אחד שיעשה את חובתו". הוא הוביל בספינה "ויקטורי" את הטור הצפוני, שתקף ממערב את השורה הצרפתית ששטה מדרום לצפון. את הטור הדרומי, שתקף במקביל, הוביל האדמירל קולינגווד, בספינה "רויאל סובריין".

בשעה 12:00 הורה וילנב לתקוף. הספינה "פוגוקס" ירתה את יריות התותח הראשונות לעבר ה"רויאל סובריין", והקרב הימי החל. בגלל הרוחות החלשות, הספינות שטו במהירות איטית מאוד.

בשעה 12:45 הצליחה הספינה "ויקטורי" לשבור את השורה ונצמדה ל"בוסנטור", ספינת הדגל של וילנב. וילנב התכונן לעליית הבריטים לסיפון, אך מפקד "ויקטורי", שחשש לגורלו של האדמירל נלסון, החליט לתקוף את הספינה הצרפתית הקטנה ביותר ("רדוטבל"). "בוסנטור" הגדולה הותקפה על ידי שתי ספינות בריטיות אחרות, "טמראר" ו"נפטון".

על סיפון "רדוטבל" היה גדוד של חיל רגלים מובחר, שניסה להשתלט על "ויקטורי". כדור רובה שנורה מסיפון "רדוטבל" חדר לכתפו השמאלית של נלסון, עבר דרך אחת מריאותיו ופגע בעמוד השדרה שלו. נלסון הפצוע הספיק להודיע לעוזרו "הם הצליחו לפגוע בי, הרדי", ונלקח לטיפול בסיפון התחתון, שם מת בשעה 16:30, לקראת תום הקרב.

מפקד "ויקטורי" הורה לתותחנים לעזוב את עמדותיהם ולעלות לסיפון העליון, כדי להדוף את הלוחמים הרבים שעלו על הסיפון. הספינה הבריטית "טמראר" הגיעה לסייע ל"ויקטורי" ותקפה את הצוות הצרפתי.

בשעה 13:55 נאלץ מפקד "רדוטבל" להיכנע, לאחר שנפצע קשה ונותר עם 99 לוחמים כשירים מתוך 643. ספינת הדגל הצרפתית המבודדת "בוסנטור" הותקפה על ידי הספינות "נפטון", "לוויתן" ו"קונקורר". במקביל, הותקפה גם ספינת הדגל הספרדית המבודדת, "סנטיסימה טרינידד". ספינות הדגל נכנעו בתום קרב קשה שנמשך שלוש שעות.

הבריטים הצליחו לתפוס 22 ספינות, ועזבו את האזור במהירות בגלל תחזית לסופה. במהלך הסופה טבעו חלק מהספינות הפגועות, וחלקן נתפסו על ידי צוותים צרפתים וספרדים, שקיבלו סיוע מספינות שהגיעו מנמל קדיס.

בעקבות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התבוסה בקרב, הצי הצרפתי נמנע מקרבות גדולים נוספים נגד הצי הבריטי. הניצחון הבריטי סיכל באופן סופי את תוכניתו של נפוליאון לפלוש לבריטניה דרך הים, ואיפשר את הצבתם של כוחות הצבא הבריטי ביבשת אירופה - כוחות שסייעו בלחימתם להפלתו של נפוליאון.

האדמירל נלסון הפך לגיבור לאומי, ופסלים בדמותו הוקמו בבירת בריטניה לונדון ובבירת אירלנד דבלין. הפסל בדבלין פוצץ על ידי המחתרת האירית (IRA), ב-8 במרץ 1966.

בשנת 1840, שונה שמה של "כיכר המלך ויליאם הרביעי" במרכז לונדון לשם "כיכר טרפלגר". במרכז הכיכר נבנה עמוד גרניט בגובה 56 מטר, ועליו הוצב פסל בדמותו של נלסון בגובה 5.5 מטר, כשפניו פונות דרומה (לכיוון בניין הפרלמנט הבריטי). העיטורים על הפסל עשויים מארד, שמקורו בתותחים צרפתיים שנתפסו בקרבותיו של נלסון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרבות במלחמות הנפוליאוניות (מחולקים לפי הקואליציות האנטי-צרפתיות)
ראשונה שנייה שלישית
קרב נירווינדן | קרב כף סנט וינסנט קרב הפירמידות | קרב הנילוס | קרבות בארץ ישראל | קרבות איטליה | קרב קופנהגן | קרב ההונלידן | קרב מרנגו גרנד ארמה | קרב כף פיניסטרה | קרב טרפלגר | קרב אולם | קרב אוסטרליץ
רביעית חמישית שישית שביעית
קרב קופנהגן | קרב יינה-אאורשטד | קרב אילאו | קרב היילסברג | קרב פרידלנד קרב אבנסברג | קרב אספרן-אסלינג | קרב וגראם הפלישה לרוסיה | קרב בורודינו | קרב דרזדן | קרב סמולנסק | קרב ויטוריה | קרב לייפציג קרב ווטרלו