אתרונגאיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אתרונגאיוס (אַתְּרוֹנְגַיוֹס‏[1] או אתרו֗נגֶס‏[2]) היה רועה יהודי שביקש לעורר מרד כנגד בית הורדוס והרומאים לאחר מותו של המלך הורדוס.‏[3]

תופעת המרדנות האידאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת שלטונו של המלך הורדוס הייתה מלווה בניסיונות מרדנות של קנאים יהודים, וזו התמידה גם לאחר מותו. אותם קנאים, חדורי שנאה כנגד הרומאים ומשתפי הפעולה עימם, מונעים על ידי תוצאות המצב הכלכלי והחברתי הבעייתי, רוויים בפרטנזיות אישיות של שלטון ושררה וחלקם מוטמעים ברעיונות משיחיים-גאולתיים, ביקשו לנצל נסיבות היסטוריות נוחות כדי לממש את תוכניותיהם.

רקע היסטורי ואידאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף בן מתתיהו מציין כי "ובימים ההם קמו מהומות רבות בקרב הארץ (הקדם-פרובינקיה) והרבה אנשים מצאו שעת-הכשר לעשות מלוכה"‏[4]. היה זה לקראת סוף כהונת הנשיאות של ארכלאוס, בנו-בכורו של הורדוס, כשהקבוצות הקנאיות בקשו לנצל את הנסיבות ההיסטוריות, למרוד ולחדש את המלוכה.

בציפורי התקומם יהודה בן חזקיה הגלילי‏[4][5] ("ראש השודדים" כהגדרת יוסף בן מתתיהו). הלה פרץ למחסן הנשק המלכותי (של ארכלאוס). בעבר הירדן התעורר שמעון‏[6], אחד מ"עבדי" (סוכני) המלך, בעל חזות חיצונית נאה וחזקה (בבחינת הערצת האידאליזציה היוונית-הלניסטית) והכתיר עצמו למלך. הוא נהג באכזריות ובטרור באזור הירדן הדרומי וצפון ים המלח, ובכלל זאת שריפת ארמון המלך ביריחו ובתי מידות של עשירים, מה שמלמד על הרקע החברתי-כלכלי ואף האמוציונאלי של תופעות המרדנות.

התקוממות אתרונגאיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעה מרדנית ייחודית התקפלה באישיותו של אתרונגאיוס, רועה בעל נתונים פיזיים חזקים ואומץ לב. השילוב בין דמות עממית, לכאורה גסה, כוח פיזי, חוסן נפשי ושם יווני, מצביע על אידאליזציה של מיתולוגיות יווניות, כפי שהתגבשו במחשבתו של הכותב, יוסף בן מתתיהו, ואף נפוצו בקרב החברה.

מאפיין נוסף לאותו מורד, כפי שנמצאנו למדים מאירועים אחרים, היה הממד המשפחתי של הנהגת המרידה. ממד זה הבטיח נאמנות, אמינות ובעיקר סודיות טקטית ומבצעית. ארבעת אחיו, כאלה שדמו לו בתכונותיהם, חיזקו את ידיו.

המרד מתארגן כשאתרונגאיוס מפקיד בידי כל אחד מהאחים גדוד לוחמים שמנה חמישים איש. הללו התמנו לשרי צבא ועסקו בשוד ובביזה.

אתרונגאיוס ייחס לעצמו תכונות של מלך, מה שמאפיין לא מעט מרידות אחרות, אף מאוחרות (תקופת המרד הגדול ומרד בר כוכבא). יוסף בן מתתיהו מספר כי מנהיג המרד הניח כתר מלכות על ראשו והתמיד במעשי פשיטה ושוד. האויבים הראשונים שסומנו על ידי האחים היו הרומאים ותומכי הנשיא ארכילאיוס, אלא שגם יהודים רבים נטבחו על ידם, כאלה שבידיהם היו חפצי חן ונוי.

בשלב מתקדם של המרד התנפלו האחים בראש כוחותיהם על גדוד רומי בקרבת העיר אמאוס והסבו לו אבידות: הקנטוריון אריאוס וארבעים לוחמים רומיים נפלו בקרב.

אתרונגאיוס ואנשיו הסבו נזקים רבים לתושבים הלניסטיים עד שנלכדו בידי הרומאים והומתו. מנהיג המרד נפל בידי כוחותיו של ארכילאיוס, שני אחיו נפלו בידי הרומאים והאח הרביעי הסגיר עצמו לידי ארכילאיוס.

התמרדויות שמעון ואתרונגאיוס שימשו סימן ואות להתפרצויות נוספות, חלקן בשל שאיפת שלטון וחלקן אידאולוגיות ומשיחיות. באופן זה החלה להתהוות התשתית להתפרצות המרד הגדול ברומאים של שנת 66.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך בתרגום יעקב נפתלי שמחוני ל"תולדות מלחמת היהודים ברומאים".
  2. ^ כך בתרגום אברהם שליט ל"קדמוניות היהודים".
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק ד, פסקה ג; קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק י, פסקה ז, סעיפים 284-278.
  4. ^ 4.0 4.1 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק ד, פסקה א.
  5. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק י, פסקה ה, סעיפים 272-271.
  6. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק ד, פסקה ב; קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק י, פסקה ו, סעיפים 277-273.