קדמוניות היהודים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קדמוניות היהודים הוא ספרו הרביעי של ההיסטוריון היהודי-רומי יוסף בן מתתיהו, הידוע גם בכינויו יוספוס פלביוס. בספר זה, שנכתב בשלהי המאה הראשונה לספירה, סיכם יוסף את תולדות עם ישראל, מימי המקרא ועד ימי המרד הגדול. הספר מהווה מקור חשוב להיסטוריה של עם ישראל (בעיקר לתקופה החשמונאית המאוחרת, התקופה ההרודיאנית ואילך)
תוכן עניינים |
[עריכה] הספר
'קדמוניות היהודים' נכתב בשפה יוונית, וראה אור סביב שנת 94 לספירה לערך. הספר כולל עשרים פרקים (או כדברי יוסף - 'ספרים') והם מתארים את תולדות עם ישראל מתקופת המקרא ועד תחילת המרד הגדול בשנת 66 לפנה"ס . 11 החלקים הראשונים של הספר עוסקים בתקופת המקרא, והשאר בתקופת בית שני.
[עריכה] המניע לכתיבת הספר
קשה לקבוע בוודאות מה הניע את יוסף לעמול במשך שנים ולעלות על הכתב את תולדות עמו. אחת הטענות המקובלות במחקר היא שהספר נכתב למטרות אפולוגטיקה והגנה על היהדות וכדי להציג יהדות "ידידותית למשתמש" לקוראים היוונים והרומאים. הספר, כמו רבים מכתביו האחרים של יוסף, נועד אם כן לקהל הקוראים הנוכרי דובר היוונית, שחי בתחום האימפריה הרומית, ואשר לדעתו של יוסף לא הכיר את התנ"ך, שכן סיפורי המקרא "אינם ידועים לרוב בני האדם מחמת עתיקותם".[1]
[עריכה] ניתוח הספר
יוסף נעזר בתנ"ך בכתבו את הספר, ככל הנראה, בתרגום השבעים, כך לפי הדוגמאות הרבות שהביא המתרגם פרופ' אברהם שליט במבואו הארוך. עם זאת הוא לקח מהתנ"ך רק סיפורים בודדים "מפה ומשם" באופן סלקטיבי, תוך וויתור כמעט מלא על ספרי הנביאים ועל ספרי השירה והחכמה של המקרא. כן הרשה לעצמו "לגזור ולהדביק" כראות עיניו ציוויים אלוהיים וחוקים הלכתיים, ולהציג רק חלק מהם. מטרתו המובהקת של יוסף הייתה להציג טקסט תנכ"י "נקי וזך" ברוח אפולוגטית, שביקשה להציג את אבות האומה ואת תרבותה באור חיובי ככל הניתן, ולהצדיק את מעשי האבות, וזאת לעתים גם על חשבון דיוק בפרטים ההיסטוריים כפי שהם מוצגים בתנ"ך. כך למשל בתארו את סיפור ירידת אברם ושרי למצרים, מוצג אברם כאיש אמת, שרק "העמיד פנים כאילו הוא אחיה" של שרי, בניגוד לתיאור התנ"כי, על פיו אברם שיקר למלך מצרים וטען בפניו כי שרי אחותו. אברם גם מוצג כאיש משכיל, המלמד את המצרים את תורת החשבון ושאר חכמות, וכן כפלורליסט המוכן לקבל כל רעיון, באם יוכח כנכון. אברהם מוכרז על ידו כראשון המונותיאיסטים, "שהעז להכריז שקיים אל אחד יוצר כל" – איש אמיץ ובעל חשיבה עמוקה.
יוסף הרשה לעצמו להשמיט סיפורים משמעותיים בתולדות עם ישראל המופיעים בתנ"ך, כמו מעשה העגל ושבירת הלוחות, מי מריבה וצרעת מרים, ואחרים. כן ביקש להציג בפני הקורא הזר חיבור מתוקן, הכתוב ברוח המקום והזמן, ולכן שיווה לו אופי הלניסטי-רומי מובהק, הכולל תיאור פסיכולוגי של הנפשות הפועלות (רגשותיהן, מחשבותיהן וכו'), או ציטוט נאומים חוצבי להבות מפי גיבורים, המושתתים על מיטב הרטוריקה הרומית. דבר זה בא למשל לידי ביטוי בנאום ש"שתל" בפי יהודה בעמדו לפני יוסף, או בספרו מלחמות היהודים, שם ציטט כביכול את נאומו של אלעזר בן יאיר על המצדה.[2]
פרופ' אברהם שליט מניח כי יוספוס, שאולי לא סמך על שליטתו בשפה היוונית, נעזר ברטורים ובכותבים זרים, כדי להבטיח את איכותו החיצונית של הטקסט, ומכאן שזו הייתה חשובה בעיניו יותר מהעברת הפרטים המדויקים שאירעו בפועל. כן טוען שליט כי יוספוס "התאכזר ממש לצורה העברית של שמות המקרא, ושיווה להם צורה יוונית במידת האפשר והבלתי אפשר, והכניסם במיטת סדום של הנטייה היוונית בלי יוצא מן הכלל". מעשה זה מצביע אף הוא על חשיבות הצורה ועל "חיבוב" הטקסט על הקורא הנוכרי, על חשבון המסירה המדויקת. שינויים ודגשים אלה ואחרים מלמדים על עולמו התרבותי של יוספוס; על רצונו להגיש לקורא חומר קריא, מעמיק ו"זורם"; ועל שאיפתו לייקר את אבותיו ואת מקורותיו היהודיים בעיניו.
[עריכה] הספר בתרגומיו לעברית
- יוסף בן מתתיהו,יוספוס פלויוס, קדמוניות היהודים; מתרגמים מיונית, עם מבוא והערות מאת אלכסנדר שור. ירושלים : ר. מס, ת"ש 1939-תש"ו.
- יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים(תירגם מהמקור היווני אברהם שליט וצירף מבוא, הערות ,באורים, מפות ותמונות), א-ב, ג, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ד 1944-תשכ"ג 1963. מהדורה חדשה: מוסד ביאליק, תשמ"ה 1985.
