עבר הירדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תצלום לוויין של ארץ ישראל, כולל עבר הירדן
נחלות שבטי ישראל. נחלותיהם של חצי שבט המנשה, שבט גד ושבט ראובן נטועות בעבר הירדן המזרחי
ממלכת החשמונאים בשיא התפשטותה משתרעת משני עברי נהר הירדן

עבר הירדן או עבר הירדן המזרחי הוא כינוי לחלקה של ארץ ישראל הנמצא ממזרח לנהר הירדן. מאז הקמתה של ממלכת ירדן בשנת 1946, מרבית שטחו של עבר הירדן נמצא בשליטתה.

עבר הירדן המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית אזכורו של עבר הירדן בתורה הוא בימי אברהם, במלחמתו בארבעת מלכי עבר הנהר. על פי המסופר (בבראשית יד) הכו מלכי עבר הנהר את הרפאים, הזוזים האימים והחורים בואכה לאילת. כולם היו עמי עבר הירדן. עם כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל לאחר יציאת מצרים, משנכשלו מלהיכנס דרך ערד ובאר שבע, הם פנו מזרחה, עקפו את אדום ומואב ונלחמו בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן וכבשו את מרכזה וצפונה של עבר הירדן.

הביטוי עבר הירדן מופיע לראשונה בפסוק הראשון של ספר דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן." עוד בימי משה רבנו בחרו שבט ראובן ושבט גד להתיישב בעבר הירדן המזרחי. מחשש לאיבוד זהותם הישראלית, צירף אליהם משה את חצי שבט מנשה. כל יתר שבטי ישראל התיישבו בעברו המערבי של הירדן.

דוד המלך ושר צבאו אוריה החיתי כבשו את ארץ עמון. שלמה המלך נשא את נעמה העמונית ממנו נולד לו היורש - בנו רחבעם. שלמה המלך שר בשיר השירים שלו :"עינייך - ברכות בחשבון". ברכה זו נמצאת בחיסבאן - היא חשבון המקראית.

עבר הירדן בימי בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בימי בית שני התקיימה התיישבות יהודית בעבר הירדן המזרחי, בעיקר בחלקו המערבי הגובל באזור יריחו. האזור נכבש על ידי מלכי החשמונאים והיווה חלק אינטגרלי מממלכתם. בערק אל אמיר נמצאה מצודה מפוארת המשויכת למשפחת בית טוביה העשירה והמיוחסת, ובחפירה ארכאולוגית התגלתה בה כתובת.

עבר הירדן בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראשית פעילותה ראתה התנועה הציונית בעבר הירדן המזרחי חלק בלתי נפרד מארץ-ישראל, אך בשל הריחוק והתנאים המקומיים לא התיישבו בו יהודים (פרט לכמה נסיונות התיישבות כושלים ברמת הגולן) ופרט להתיישבות בחלקו של עמק הירדן שממזרח לירדן, הכלול בתחומי מדינת ישראל.

ב-1921 הוציאה בריטניה (שקיבלה מנדט על שני עברי הירדן) את רובו הגדול של עבר הירדן המזרחי מתחום ארץ-ישראל (פלשתינה) במסגרת הספר הלבן הראשון, וייסדה בו את אמירות עבר הירדן (בראשות עבדאללה הראשון ותחת שלטון בריטי עליון) למה שתהפוך בעתיד לממלכת ירדן.‏[1] חלק קטן מן השטח ממזרח לירדן ומצפון לירמוך, ובו מספר קיבוצים, נכלל בגבולות שטח המנדט של פלשתינה (א"י).

תחנת הכח של רוטנברג, שהוקמה בנהריים, שכנה בחלקה בטריטוריה עבר ירדנית. גם היישוב היהודי תל אור, שבו גרו עובדי תחנת-הכח היהודיים, הוקם בשטח עבר-הירדן. היישוב היה קיים עד להתקפת הלגיון הירדני במאי 1948.

נהר הירמוך מחלק את עבר הירדן לשני חלקים:

  • החלק שמדרום לירמוך: שטחו 50,000 קמ"ר, רובם בשטח ממלכת ירדן, ששטחה 92,300 קמ"ר, (היא כוללת במזרחה גם שטחים שאינם מוגדרים כחלק מארץ ישראל).
  • החלק שמצפון לירמוך: שטחו 8,500 קמ"ר, רובם בשטח סוריה. 1,200 קמ"ר מתוכם (רמת הגולן) נכבשו על ידי מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, וסופחו אליה בשנת 1981, במסגרת חוק הגולן. סיפוח הגולן למדינת ישראל לא הוכר מבחינת החוק הבינלאומי.

קודם לקבלת ההחלטה על ייסוד אמירות עבר הירדן, העלה חיים ויצמן נימוקים רבים, היסטוריים ומעשיים, בזכות שמירת שלמות הארץ משני עברי הירדן. לאחר מעשה קיבלה ההסתדרות הציונית את הגבולות שהתוו הבריטים לארץ ישראל, ואת הוצאת עבר הירדן מתחום המנדט הבריטי, והעדיפה להתמקד בפיתוח ארץ ישראל שממערב לירדן. התנועה הרוויזיוניסטית ומקימה זאב ז'בוטינסקי וחלק מתנועת אחדות העבודה, המשיכו לראות את עבר הירדן כחלק מארץ ישראל וכמתאים להתיישבות יהודית וראוי להיכלל במדינה היהודית המתוכננת. סמל האצ"ל כלל תמונת רובה על רקע מפת ארץ ישראל בגבולות המנדט המקורי, בשני צדי הירדן.

כיום אין תנועה פוליטית בישראל השואפת לספח את עבר הירדן המזרחי למדינת ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]