יריחו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בעיר ליד ים המלח. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו יריחו (פירושונים).

יְרִיחוֹ (בערבית: أريحا - אַרִיחַא) היא עיר השוכנת כ-10 ק"מ מצפון לים המלח, בגובה 250 מטר מתחת לגובה פני הים. יריחו היא אחת הערים הקדומות ביותר בעולם, והיא העיר הנמוכה ביותר בעולם.

תוכן עניינים 1 מקור השם 2 יריחו העתיקה 3 יריחו במקרא 4 נסיונות התיישבות יהודית 5 יריחו כיום 6 ארכאולוגיה 6.1 תל א-סולטן 6.2 תילים נוספים 6.3 יריחו והכרונולוגיה התנכי"ת 7 קישורים חיצוניים 8 לקריאה נוספת

[עריכה] מקור השם

לפי אחת הסברות העיר קרויה יריחו על שום פולחן אל הירח שהיה נהוג בה, ולפי סברה אחרת - על שום הריח הטוב של צמחייתה.

[עריכה] יריחו העתיקה

יריחו היא נווה מדבר גדול באזור צחיח שכמעט ולא יורדים בו גשמים. העיר שימשה מקום יישוב לאורך השנים בזכות המעיינות הסמוכים לה. העיר שואבת את מימיה משני מקורות: ממעיין אלישע (עין א-סולטאן) וממעיין נערן, הנמצא במרחק של כ-3 ק"מ מצפון מערב למעיין אלישע.

כבר בעידן הפרהיסטורי ישנן עדויות על התיישבויות אנושיות באזור. מעדויות מתקופת האבן החדשה עולה שבאזור התקיימו תרבויות חקלאיות לצד תרבויות של ציידים-לקטים. לפי הממצאים היה ביריחו יישוב מוקף חומה כבר לפני 12,000 שנים. היישוב התפרס ככל הנראה על שטח של 40 דונם, שבו נבנו בתים מעוגלים בקוטר של עד חמישה מטר. החומה הייתה בגובה של ארבעה מטר ולאורכה היה מבנה, ככל הנראה מגדל שמירה, בגובה של 8.5 מטרים. מסביב לחומה היה חפיר - תעלה גדולה. כאשר הייתה סכנה היו מזרימים מים לתעלה, שהקשתה על האויב להסתער על החומה ולכבוש את העיר.

היישוב הניאוליתי ביריחו התקיים במשך מאות שנים, שבמהלכן נבנו בניינים רבים וחומות נוספות. יש המייחסים ליריחו את התואר "העיר העתיקה ביותר בעולם".

בתקופה הכנענית הייתה ליריחו חשיבות כלכלית וצבאית. יתרונה הגדול היה בהיותה שוכנת על מעברות הירדן - סוחרים שעברו דרך מעברות הירדן נכנסו גם ליריחו. גם מבחינה צבאית היה בכך יתרון, מפני שהאויב היה חייב לעבור דרך מעברות הירדן כדי להגיע ליריחו וגם כדי לעבור לערים אחרות.

[עריכה] יריחו במקרא

על פי המסופר בספר יהושע הייתה יריחו העיר הראשונה שכבשו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל. רחב הזונה תושבת יריחו, סייעה להם כאשר הסתירה את המרגלים ששלח יהושע בביתה.

על כיבוש העיר מסופר שהיה בדרך נס. בני ישראל סבבו את חומת העיר הבצורה שבע פעמים, פעם ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, ולאחר שבוע תקעו בשופרות והריעו, וכך הפילו את החומה ופרצו לתוך העיר.

יהושע בן נון השביע את העם לבל יבנו מחדש את העיר והטיל עונש שמימי על מי שיעשה כן. "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ:" (שם ו' 26). על פי הרמב"ם חרם זה נעשה במטרה להשאיר את יריחו בחורבנה, שכל העובר שם יראה כי חומותיה שקעו באופן נסי שלא כדרך הטבע. הרד"ק סובר שמכיוון שהיא העיר הראשונה שנכבשה יש להשאירה כתרומה, ואילו הרלב"ג משער שהסיבה הייתה בשל אמונתם ומעשיהם של אנשי יריחו שהיו מגונות משל תושבי כנען, או להטיל אימה ומורך על עמי כנען האחרים. כהשלמה לדעות אלו, ניתן לשער כי יריחו הייתה סמל של האורבניות הכנענית בשל עתיקותה וחומותיה הגדולות, ולכן היה הציווי שלא ליישב אותה מחדש, כסמל אמוני ומורלי לישראל שמצביע על היכולת הגדולה של אלוהיהם.

בספר מלכים (א' ט"ז 34) מסופר על חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי (מבית אל), שבתקופת אחאב מלך ישראל, בנה בהתרסה את יריחו מחדש ושילם על כך מחיר כבד. אפשר להסביר את ההקשר, כפי המלבי"ם, בכך שבתקופת אחאב התרופפה האמונה באלוהים, ולכן חיאל החליט לבנות את יריחו, ואולי אף אפשר לומר שעשה זאת בקריצת עין של אחאב השליט, שביקש לקרוא תיגר על סמכות אלוהי ישראל. עוד מסופר שם (ב' ב' 5) שיריחו הייתה משכנם של בני הנביאים, ומכאן ניתן ללמוד שהאיסור היה רק לבנותה, ומשנבנתה - לא היה איסור להתיישב בה.

[עריכה] נסיונות התיישבות יהודית

בשנת 1872 הממשלה הטורקית העמידה למכירה פומבית, לכל מי שירבה במחיר, שני-שליש מאדמת יריחו. הסיבה לכך הייתה שהשלטון המרכזי החליט להטיל מס על הקרקעות. כאשר בקשו לגבות את המס מהאריסים, אשר עיבדו את האדמות, הם הודיעו שהיות והם נהנים רק משליש היבול, הם מוכנים לשלם רק שליש מהמס על האדמות. לפי כך הממשלה החליטה כי שני-שליש של השטח, השייך לבעלי האדמה, יועמד למכירה. הסיבה לכך הייתה כי בעלי הקרקעות לא היו מוכנים לשלם את המס הנדרש מהם.

השטח שעמד למכירה עמד להירכש על ידי אחד משני אישים : האחד, האפנדי מוסה פאשא אל חוסיני מנכבדי ירושלים והשני, עשיר ארמני תושב מצרים. קבוצת יהודים מירושלים התארגנה והחליטה כי היא תרכוש את השטח לרכוש את השטח. הקבוצה הגיע לידי הסדר כספי עם שני הרוכשים הפוטנציאליים. ואכן, השלטונות בירושלים אישרו את העיסקה והשטח עמד להרשם על שם קבוצת היהודים מירושלים. אלה כבר בחרו שם למקום "פתח תקווה". מקור השם היה לקוח מספר הושע:

	וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה"
-- הושע, פרק ב, פסוק יז

.

מייסדי המקום רצו לבא בכך את הרצון להסיר מהעיר את שם הקודם, אשר נקבע בספר יהושע במעשה עכן: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב יְהוָה, מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, עֵמֶק עָכוֹר, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. (פרק ז' פסוקים כ:ה - כ"ו). ועמק זה, לפי דברי הנביא. יהיה לפתח תקוה.

ההסכם נשלח לאישור לשלטון המרכזי בקושטא. הסולטן הטורקי בקש לדעת מהי הנתינות של קוני השטח ביריחו. ראשי הקבוצה, כמו ברכישות אחרות שנעשו בארץ ישראל הציעו לחברי הקבוצה כי האדמה תרשם על שם נתינים עות'מאניים. אך המשקיעים האירופאיים חששו לכספם וסירבו לכך שהקרקע תרשם על שם באי-כחם. כאשר הוברר לסולטן כי רוכשי השטח הם זרים אירופאיים , היא הציע עבור השטח סכום העולה על זה שהוצעה על ידי הקבוצה הירושלים ואדמת יריחו הייתה לאחוזת השולטן הטורקי.

יהושע ילין שהיה מיוזמי הרכישה אומר בסיום העסקה שלא יצאה לפועל: " בשברון לב ובדאבון נפש: " מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ." ספר ישעיהו פרק מ"ט, י"ז) ו"וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא" (ספר יהושע פרק ו', א'). בהמשך הקבוצה רכשה אדמות בשפלה ובנתה עליהם את המושבה פתח תקווה, השם שניתן למושבה שהייתה מתוכננת ביריחו.

[עריכה] יריחו כיום

לאחר מלחמת העצמאות עברה יריחו לשליטת ירדן ונכבשה בידי צה"ל במלחמת ששת הימים.

יריחו הייתה היישוב הראשון ביהודה ושומרון שהועבר לשליטת הרשות הפלסטינית בשנת 1994, במסגרת הסכם "עזה ויריחו תחילה". הסכמים אלו היו השלב הראשון של יישום הסכמי אוסלו. מאז ועד תחילת אינתיפאדת אל-אקצה בשנת 2000 הייתה יריחו שקטה, כמעט ללא אירועים אלימים, בעיקר הודות לקזינו רב הקומות שהוקם בסמוך לעיר. גם במהלך אינתיפאדת אל אקצה מיעט צה"ל לפעול ביריחו, משום שהעיר כמעט שלא היוותה מוקד לטרור, והתייחדה בשליטה מלאה של שוטרי הרשות, בניגוד לשאר ערי הגדה. אומנם עם תחילת האינתיפאדה, נשרף שם בית הכנסת העתיק והישיבה במקום, ומבנה הקזינו הפך לזירת ירי ושבת מפעילות.

לפי נתוני הרשות הפלסטינית, נכון לאמצע 2003 התגוררו בעיר 19,400 תושבים ובסביבותיה עוד כ-20,000 תושבים. בעיר קיים מיעוט של נוצרים. אזור יריחו הוא האזור הכי פחות מאוכלס ברשות הפלסטינית, ובניגוד חריף למחנה הפליטים הסמוך, יש בה גם שכונת פאר יוקרתית הכוללת בתים עם בריכות צמודות ואף את מתחם המגורים שהיה בשימוש יאסר ערפאת, ראש הרשות הפלסטינית לשעבר.

[עריכה] ארכאולוגיה

[עריכה] תל א-סולטן

התל המרכזי ביריחו הוא תל א-סולטן, גובהו 21 מטר ושטחו 40 דונם. החופרים המרכזיים בתל היו צ'ארלס וורן, זלין וורטצינגר (1907 - 1909), גרסטנג (1930 - 1936) וקתלין קניון (1952 - 1958) שהייתה היסודית והמקצועית שבחופרים^{[דרוש מקור]}.

בחפירות אלו נמצאו שרידים מתקופות קדומות, שנבנו אחת על גבי רעותה. התקופה הקדומה ביותר מתוארכת ל-9687 לפני הספירה לתרבות הנאטופית, במה שנראה כמקדש של ציידים. שכבה מעליה שמתוארכת ל-8340 לפני הספירה, הן שכבות מהתקופה הנאוליתית ולהן ממצאים רבים כמו המגדל העגול, גולגלות אדם מכוירות בטין לצורך פולחן אבות כנראה וכלים שונים.

שכבה נוספת בולטת היא מהתקופה הכנענית הקדומה (האלף ה-4 לפנה"ס) שבה נדדו מבחוץ תושבים חדשים לארץ, שמנהגיהם היו שונים מהמקובל שם. תקופה זו נחשבת לראשית התקופה העירונית. בתקופה זו הפסיקו לקבור את המתים מתחת לבתים ועברו לקוברם במערות קבורה. מהתקופה הכנענית התיכונה, שבה לראשונה מוצאים שם קברים נפרדים.

[עריכה] תילים נוספים

תילים נוספים באזור הם:

• תלול אבו אל עליק - יריחו ההלניסטית והרומאית - שבה ארמונות החשמונאים מתקופת בית שני, ובהם ארמונו של אלכסנדר ינאי וארמון הורדוס, ומבנים רבים כמו אמת מים, ברכות שחייה, בתי מרחץ, מקוואות, אמבטיות, גנים, רצפות פסיפס, קולומבריום לגידול יונים וגיתות ליין.
• תל אל סמרת - 600 מטר מדרום לתל א-סולטן, תל מלאכותי שהיה בסיסו של תיאטרון בתקופה הרומית.
• תל חאסן, שבו נמצאו שורה של כנסיות מתקופות שונות.

בתקופה הביזנטית נבנה ביריחו בית כנסת שבו רצפת פסיפס שעליה צורות גאומטריות וכתובת "שלום על ישראל".

ערך מורחב – בית הכנסת שלום על ישראל

[עריכה] יריחו והכרונולוגיה התנכי"ת

קתלין קניון חפרה ביריחו, בין השנים 1952 ל-1955. בחפירות נחשפה חומה גדולה שנפלה ברעידת אדמה, ועיר רבת עם שנהרסה עד ליסוד בהתקפה שבאה בעקבות רעידת האדמה. קניון שייכה זאת לתקופת הברונזה התיכונה ב', כלומר, בסוף ימי הממלכה התיכונה במצרים. לא נמצא שלאחר מכן נבנתה עוד העיר וחומתה, ורק לאחר כמה מאות שנים נעשה נסיון נפל להקים שם ישוב שנית. הקביעה כי האחרונה בחומות יריחו נפלה זמן קצר לאחר קץ הממלכה התיכונה במצרים, ואילו יציאת מצרים ארעה בימי הממלכה החדשה (ברונזה מאוחרת), הרי כאשר התקרבו יהושע ובני ישראל ליריחו לא היתה, מן הסתם, עוד עיר לכבוש, ולא חומה שתיפול.

במסקנות לספרה ”חשפנו את יריחו“ (1957) כותבת קתלין קניון:

	דווקא באותו שלב ההתפתחות שבו אפשר היה לארכאולוגיה להתחבר לכדי שלשלת רצופה אחת עם העדות שבכתב, שם היא מכזיבה. עובדה מעציבה היא כי מחומות העיר מתקופת הברונזה המאוחרת - שבתוכה חלה התקפת בני ישראל לפי כל חשבון שהוא - לא נותר שריד.

מ. נות ואחרים רואים בעובדה זו את אי ההתאמה המשוועת ביותר בין הנאמר בתנ"ך לבין התגליות הארכאולוגיות, סתירה המטילה ספק באמיתות ההיסטורית של התנ"ך.

אולם לאור לוח הזמנים של השחזור של הכרונולוגיה, שעשה וליקובסקי, שונה הדבר לחלוטין. לפי שחזור זה יציאת מצרים אכן אירעה ממש עם קץ הממלכה התיכונה, למעשה בימיה האחרונים, וכיבוש יריחו אירע כארבעים או חמישים שנה לאחר מכן, בהתאמה מלאה עם תוצאות חפירותיה של קניון. ובכך למעשה מאשרות תוצאות החפירות ביריחו את השחזור שלו, ושוללות את הכרונולוגיה המקובלת. אולם דעתו נשארה עד עתה כדעת מעוט, ולא כשייכת למגמה השלטת בתיארוכים המקובלים של העולם העתיק.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יריחו, באנציקלופדיה של מקראגשר
• יריחו באתר עידן התנ"ך
• תמונת לוויין של יריחו באתר Google Maps
• מפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן"

[עריכה] לקריאה נוספת

• האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות, ערך יריחו, הוצאת כרטא.
• יריחו (מקורות היסטוריים ומאמרים מאת אהוד נצר ואחרים), הוצאת יד בן צבי, 1978.
• קתלין קניון, חשפנו את יריחו, הוצאת דביר.
• אלי שילר (עורך) יריחו וסביבותיה, במסגרת "קרדום" דו-ירחון לידיעת הארץ, יולי 1983, הוצאת אריאל.
• אריה קליין, יריחו העברית ואתריה, הוצאת "מדרשת יריחו".
• זאב ארליך, יריחו היהודית לדורותיה, אדר ה'תשנ"ד.
• אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א':
  • י"ח, משא ומתן על קנית אדמת יריחו, יהושע ילין, 1872
  • י"ט, על קניית אדמת יריחו שר יואל משה סולומון, פנחס גראייבסקי, 1872