יריחו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יריחו
Jericho from above.jpg
יריחו במבט מהר קרנטל
מדינה / טריטוריה הרשות הפלסטינית
נפה נפת יריחו
ראש העיר חסן אל-סאלח
גובה 250- מטרים
תאריך ייסוד 9500 לפנה"ס
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

20,400‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 31°51′20″N 35°27′44″E / 31.8554444444444°N 35.4621805555556°E / 31.8554444444444; 35.4621805555556קואורדינטות: 31°51′20″N 35°27′44″E / 31.8554444444444°N 35.4621805555556°E / 31.8554444444444; 35.4621805555556
יריחו
מיקום יריחו
יריחו
יריחו

יְרִיחוֹ[1]ערבית: أريحا - אַרִיחַא) היא עיר ברשות הפלסטינית באזור בקעת הירדן, כ-10 - ק"מ מצפון לים המלח. גובה העיר - כ-250 מטר מתחת לגובה פני הים - הופך אותה לעיר המיושבת הנמוכה ביותר בעולם‏[2]. לפי המידע דהיום, יריחו היא העיר הקדומה ביותר בעולם - עדויות נמצאו להתיישבות בה החל משנת 9500 לפנה"ס בערך. רק באתר גבקליטפה בדרום מזרח טורקיה נמצאו מבני אבן המתוארכים לתקופה דומה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי השערה מקובלת, העיר יריחו קרויה על שם פולחן אל הירח שהיה נהוג בה.‏[3]

רש"י מביא בשם יוסף בן-גוריון ששם העיר יריחו היא מהמילה ריח, וזאת עקב עצי בשמים מיוחדים לריח שניטעו באזור.‏[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של יריחו המקראית מהמאה ה-14
אמת המים הרומאית

יריחו העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריחו היא נווה מדבר גדול באזור צחיח שכמעט ולא יורדים בו גשמים. העיר שימשה מקום יישוב לאורך השנים בזכות המעיינות הסמוכים לה. העיר שואבת את מימיה משני מקורות: ממעיין אלישע (עין א-סולטאן) וממעיין נערן, הנמצא במרחק של כ-3 ק"מ מצפון מערב למעיין אלישע.

כבר בעידן הפרהיסטורי ישנן עדויות על התיישבויות אנושיות באזור. מעדויות מתקופת האבן החדשה עולה שבאזור התקיימו תרבויות חקלאיות לצד תרבויות של ציידים-לקטים. לפי הממצאים היה ביריחו יישוב מוקף חומה כבר לפני 12,000 שנים. היישוב התפרס ככל הנראה על שטח של 40 דונם, שבו נבנו בתים מעוגלים בקוטר של עד חמישה מטרים. החומה הייתה בגובה של ארבעה מטרים ולאורכה היה מבנה, ככל הנראה מגדל שמירה, בגובה של 8.5 מטרים. מסביב לחומה היה חפיר - תעלה גדולה. כאשר הייתה סכנה היו מזרימים מים לתעלה, שהקשתה על האויב להסתער על החומה ולכבוש את העיר.

היישוב הנאוליתי ביריחו התקיים במשך מאות שנים, שבמהלכן נבנו בניינים רבים וחומות נוספות.

בתקופה הכנענית הייתה ליריחו חשיבות כלכלית וצבאית. יתרונה הגדול היה בהיותה שוכנת על מעברות הירדן - סוחרים שעברו דרך מעברות הירדן נכנסו גם ליריחו. גם מבחינה צבאית היה בכך יתרון, מפני שהאויב היה חייב לעבור דרך מעברות הירדן כדי להגיע ליריחו וגם כדי לעבור לערים אחרות.

יריחו במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בספר יהושע הייתה יריחו העיר הראשונה שכבשו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל. רחב הזונה תושבת יריחו, סייעה להם כאשר הסתירה את המרגלים ששלח יהושע בביתה.

על כיבוש העיר מסופר שהיה בדרך נס. בני ישראל סבבו את חומת העיר הבצורה פעם אחת ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים, תקעו בשופרות והריעו, ואז החומה 'נפלה תחתיה', והם פרצו לתוך העיר, כבשו ושרפו אותה.

יהושע בן נון הטיל קללה על מי שיבנה את יריחו מחדש: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (שם ו' כ"ו). על פי הרמב"ם חרם זה נעשה במטרה להשאיר את יריחו בחורבנה, שכל העובר שם יראה כי חומותיה שקעו באופן נסי שלא כדרך הטבע. הרד"ק סובר שמכיוון שהיא העיר הראשונה שנכבשה יש להשאירה כתרומה, ואילו הרלב"ג משער שהסיבה הייתה אמונתם ומעשיהם של אנשי יריחו שהיו מגונים משל תושבי כנען, או הטלת אימה ומורך על עמי כנען האחרים.

בספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"ד מסופר על חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי (מבית אל), שבתקופת אחאב מלך ישראל, בנה את יריחו מחדש, והתקיימה בו קללת יהושע. אפשר להסביר את ההקשר, כפי המלבי"ם, בכך שבתקופת אחאב התרופפה האמונה באלוהים, ולכן חיאל החליט לבנות את יריחו, ואולי אף אפשר לומר שעשה זאת בקריצת עין של אחאב, שביקש לקרוא תיגר על סמכות אלוהי ישראל.

בהמשך (ב' ב' ה') מצוין שיריחו הייתה משכנם של בני הנביאים. מכאן ניתן להסיק שמשנבנתה יריחו מחדש - לא היה איסור להתיישב בה.

יריחו והכרונולוגיה התנ"כית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-20 נערכו ביריחו מספר חפירות ארכאולוגיות:

(Watzinger (1926 העריך שיריחו נחרבה לכל המאוחר בשנת 1600 לפנה"ס.

ג'ון גרסטנג שחפר בתל בשנות ה-30 של המאה ה-20 מצא שרידי חומה כפולה וייחס אותן בטעות לתקופת הברונזה המאוחרת. הוא קבע את מועד חורבן העיר על סמך חישובים היסטוריים ומקראיים, ולא על פי הממצא הארכאולוגי והציע שיש קשר בינה ובין מלחמות יהושע בן-נון.

קתלין קניון חפרה ביריחו בין השנים 1952 ל-1958, קניון העריכה‏[5] שהעיר נחרבה בתקופת הברונזה התיכונה, שהסתיימה, לפי גישתה, בסביבות שנת 1580 לפנה"ס. לדבריה לא נמצאו כל שרידם של חומות בתקופת הברונזה המאוחרת. קבע את מועד חורבן העיר על סמך חישובים היסטוריים ומקראיים, ולא על פי הממצא הארכאולוגי.

גם תיארוך פחמן-14 שהתבצע בהמשך על דגימות חומר אורגני קצר-חיים שנמצאו בחורבות העיר, העלה שבהסתברות גבוהה ההרס אירע בתקופה שבין 1617 ל-1530 לפנה"ס.‏[6] לא נמצאו ראיות לכך שבמשך מאות השנים שלאחר מכן נבנתה שוב העיר וחומתה.

קניון כתבה שזמן החורבן אינו תואם את תאריך כניסת הישראלים לארץ-ישראל, לא לפי האסכולה המתארכת אותו לסביבות שנת 1400 לפנה"ס, ולא לפי האסכולה המתארכת אותו לשנת 1260 לפנה"ס בקירוב. והוסיפה:‏[7]

דווקא באותו שלב ההתפתחות שבו אפשר היה לארכאולוגיה להתחבר לכדי שלשלת רצופה אחת עם העדות שבכתב, שם היא מכזיבה. עובדה מעציבה היא כי מחומות העיר מתקופת הברונזה המאוחרת - שבתוכה חלה התקפת בני ישראל לפי כל חשבון שהוא - לא נותר שריד.

ניסיונות התיישבות בתקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין עיריית יריחו, זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים.

בשנת 1872 הממשלה הטורקית העמידה למכירה פומבית, לכל מי שירבה במחיר, שני-שליש מאדמת יריחו. הסיבה לכך הייתה שהשלטון המרכזי החליט להטיל מס על הקרקעות. כאשר בקשו לגבות את המס מהאריסים, אשר עיבדו את האדמות, הם הודיעו שהיות והם נהנים רק משליש היבול, הם מוכנים לשלם רק שליש מהמס על האדמות. לפי כך הממשלה החליטה כי שני-שליש של השטח, השייך לבעלי האדמה, יועמד למכירה. הסיבה לכך הייתה כי בעלי הקרקעות לא היו מוכנים לשלם את המס הנדרש מהם.

השטח שעמד למכירה עמד להירכש על ידי אחד משני אישים : האחד, האפנדי מוסה פאשא אל חוסיני מנכבדי ירושלים והשני, עשיר ארמני תושב מצרים. קבוצת יהודים מירושלים התארגנה בשם החברה לקניית אדמת יריחו, והחליטה כי היא תרכוש את השטח. הקבוצה הגיעה לידי הסדר כספי עם שני הרוכשים הפוטנציאליים. ואכן, השלטונות בירושלים אישרו את העסקה והשטח עמד להרשם על שם קבוצת היהודים מירושלים. אלה כבר בחרו שם למקום "פתח תקווה". מקור השם היה לקוח מספר הושע:

"וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה"

ספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז

מייסדי המקום רצו לבטא בכך את הרצון להסיר מהעיר את שם הקודם, אשר נקבע בספר יהושע במעשה עכן: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה', מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, עֵמֶק עָכוֹר, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. (פרק ז' פסוקים כ:ה - כ"ו). ועמק זה, לפי דברי הנביא. יהיה לפתח תקוה.

ההסכם נשלח לאישור לשלטון המרכזי בקושטא. הסולטאן הטורקי בקש לדעת מהי הנתינות של קוני השטח ביריחו. ראשי הקבוצה, כמו ברכישות אחרות שנעשו בארץ ישראל הציעו לחברי הקבוצה כי האדמה תרשם על שם נתינים עות'מאניים. אך המשקיעים האירופאיים חששו לכספם וסירבו לכך שהקרקע תרשם על שם באי-כחם. כאשר הוברר לסולטאן כי רוכשי השטח הם זרים אירופאיים, הוא הציע עבור השטח סכום העולה על זה שהוצע על ידי הקבוצה בירושלים ואדמת יריחו הייתה לאחוזת השולטן הטורקי.

יהושע ילין שהיה מיוזמי הרכישה אומר בסיום העסקה שלא יצאה לפועל: " בשברון לב ובדאבון נפש: " מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ." (ספר ישעיהו פרק מ"ט, י"ז) ו"וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא" (ספר יהושע פרק ו', א'). בהמשך הקבוצה רכשה אדמות בשפלה ובנתה עליהם את המושבה פתח תקווה, השם שניתן למושבה שהייתה מתוכננת ביריחו.

לאחר מלחמת העצמאות (1948-היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוזער

לאחר מלחמת העצמאות עברה יריחו לשליטת ירדן, ובסמוך אליה הוקמו שלושה מחנות פליטים (נועימה, עין א-סולטאן ועקבת ג'בר). במלחמת ששת הימים נכבשה העיר בידי צה"ל.

יריחו הייתה היישוב הראשון ביהודה ושומרון שהועבר לשליטת הרשות הפלסטינית בשנת 1994, במסגרת הסכם "עזה ויריחו תחילה", ההסכם הראשון מבין הסכמי אוסלו. מסביב לעיר נבנה כביש "עוקף יריחו", שהביא לכך שישראלים שביקרו בעבר בעיר בדרכם בכביש הבקעה חדלו כמעט לחלוטין מלעבור בה. מאז ועד תחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 הייתה יריחו שקטה, כמעט ללא אירועים אלימים ולקזינו אואסיס רב-הקומות שהוקם בעיר בשנת 1998 הגיעו ישראלים רבים.

גם במהלך האינתיפאדה השנייה הייתה העיר שקטה באופן יחסי לשאר הערים ביהודה ושומרון, התייחדה בשליטה של שוטרי הרשות הפלסטינית, ולא הפכה למוקד טרור. עם זאת, עם תחילת האינתיפאדה, נשרף בה בית הכנסת העתיק והישיבה במקום, ומבנה הקזינו הפך לזירת ירי לעבר היישוב היהודי הסמוך ורד יריחו, ושבת מפעילות, לאחר שכניסת ישראלים לשטחי A נאסרה על ידי צה"ל.

ב-14 במרץ 2006, פשטו כוחות צה"ל על בית הכלא בעיר, כחלק ממבצע הבאת ביכורים, במטרה להביא לדין בישראל את רוצחי ומתכנני רצח רחבעם זאבי, ביניהם אחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית, שהוחזקו בכלא ועמדו להשתחרר בעקבות עליית החמאס.

לפי נתוני הרשות הפלסטינית, נכון לאמצע 2003 התגוררו בעיר 19,400 תושבים ובסביבותיה עוד כ-20,000 תושבים. בעיר קיים מיעוט של נוצרים. אזור יריחו הוא האזור הכי פחות מאוכלס ברשות הפלסטינית, ובניגוד בולט למחנה הפליטים הסמוך, יש בה גם שכונת פאר יוקרתית הכוללת בתים עם בריכות צמודות ואף מתחם מגורים מפואר בו גר בעבר יאסר ערפאת.

אתרים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביריחו אתרים ארכאולוגיים מתקופות קדומות כמו תל א-סולטאן, בו כנראה הייתה העיר הקדומה מימי יהושע בן נון, ארמונות החורף מימי בית שני ומהתקופה הביזנטית בארץ ישראל - בתי הכנסת וארמון הישאם.

תל יריחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל יריחו

התל המרכזי ביריחו, ידוע גם בשם תל א-סולטאן, גובהו 21 מטר ושטחו 40 דונם. החופרים המרכזיים בתל היו צ'ארלס וורן, זלין וורטצינגר (1907 - 1909), ג'ון גרסטנג (1930 - 1936) וקתלין קניון (1952 - 1958).

בחפירות בתל נמצאו שרידים מתקופות קדומות, שנבנו אחת על גבי רעותה. התקופה הקדומה ביותר מתוארכת בקירוב ל-9500 לפני הספירה‏[8], לתקופה הנאוליתית, במה שנראה כמקדש של ציידים. כמה שכבות שמעליה אף הן מהתקופה הנאוליתית, ובהן ממצאים רבים כמו המגדל העגול שקוטרו 8.50 מ', והשתמר לגובה של 7.70 מ'. ליבתו של המגדל מולאה באבנים, וגרם מדרגות הוביל לראשו. התגלו גם גולגלות אדם מכוירות בטין (לצורך פולחן אבות כנראה) וכלים שונים.

שכבה נוספת בולטת היא מהתקופה הכנענית הקדומה (האלף ה-4 לפנה"ס) שבה נדדו מבחוץ תושבים חדשים לארץ, שמנהגיהם היו שונים מהמקובל שם. תקופה זו נחשבת לראשית התקופה העירונית. בתקופה זו הפסיקו לקבור את המתים מתחת לבתים ועברו לקוברם במערות קבורה. מהתקופה הכנענית התיכונה, שבה לראשונה מוצאים שם קברים נפרדים.

מעיין אלישע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעלות ליד מעיין אלישע, דצמבר 2012
ממוזער

מעיין אלישע או "עין א-סולטאן" הוא מקור המים החשוב של העיר. הוא נובע לרגלי התל העתיק של העיר "תל א-סולטאן". מימיו ידועים באיכותם - תכולת הכלור נמוכה מ-30 מ"ג לליטר. נפח הזרימה השנתי הוא 5.4 מיליון מטרים מעוקבים. המעיין מצטיין השפיעה יציבה כל ימות השנה‏‏‏[9] .

בעבר קרה שמי המעיין לא היו ראויים לשתייה. כך היה בימי אלישע הנביא ( ספר מלכים ב' ב' י"ט - כ"ב) אשר, על פי המסופר בתנ"ך, ריפא אותם בדרך נס. אירועים דומים התרחשו גם בעת החדשה. בשנת 1546 המים היו מהולים באדמה אדומה ונראו כזרמי דם. החוקר הבריטי בלייק העריך שמצב זה נמשך מאות בשנים ואכן הייתה תקופה שלא היה יישוב ביריחו. היו שניסו למצוא הסבר לתופעה, כיצד המים פעם ראויים לשתייה ופעם מפסיקים להיות ראויים לשתייה. אורך תעלות המים היוצאות מהמעיין להשקיה מגיע ל-36 ק"מ.

תעודות כתף יריחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תעודות כתף יריחו

ב-1986 ו-1994, נערכו חפירות במערות "כתף יריחו", מול מנזר הקרנטל בואדי אל-מפג'ר (מערת אביאור ומערת הסנדל). במהלכן נמצאו חלקים מ-19 תעודות כלכליות, שתים מן התקופה הפרסית והיתר מן המאות הראשונה והשנייה לסה"נ. מלבד זאת, נמצאה כמות גדולה של עצמות אדם, 29 מטבעות (המאוחרים מימי הדריאנוס), כלי חרס רבים, תכשיטים, כלי זכוכית, מסרקי עץ, ראשי חיצים, חלקי סנדלים מסומרים, וחומר אורגני הכולל פירות וגרעינים שונים.‏[10]

עד גילויין של תעודות כתף יריחו, רווחה הדעה בעקבות תיאוריו של יוסף בן מתתיהו, כי יריחו ננטשה אחרי מרד החורבן וכי התשתית של מפעלי המים באזור יריחו לא חודשה אחריו. דומה שעם גילויין של תעודות אלה, אשר תוארכו בחלקן לימי דומיטיאנוס, טריאנוס, ואדריאנוס, התקבלה הגישה במחקר כי נאת יריחו הייתה מיושבת עד לסוף מרד בר כוכבא.

מצב השתמרותן של רוב התעודות שהתגלו בכתף יריחו, אינו טוב. עם זאת, ניתן לראות שהנושאים בהם עסקו, מתאימים למידע הידוע לגבי אופיה החקלאי של יריחו וענפי הפרנסה שלה. נאת המדבר של יריחו נהנתה מכמויות מים גדולות שמקורם במעין אלישע, עין דוק, עין נועימה, עין אבו שושה, עין עוג'ה, עין פארה ועין פואר. אלה איפשרו גידולים חד שנתיים, כגון דגנים, קטניות, וירקות, וגידולים רב שנתיים כגון תמרים, גפנים, אפרסמון, ועצי פרי שונים. לפי תיאוריו של יוסף בן מתתיהו, הוערך שטחה החקלאי של יריחו בכ-15,000 דונם‏[11]

ארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו

ארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו הם מכלול של מבנים מתקופת בית שני אשר נחשפו במערב בקעת יריחו, סמוך לפתחו של נחל פרת ולדרך הרומית, היורדת מירושלים ליריחו. באתר בולטים שני תילים: הדרומי, תולול אבו אל-עלייק והצפוני, 400 מטר מהראשון, על שפת ואדי שק א-דאבי, הנשפך לנחל פרת.

המבנים תוארכו לתקופות החשמונאים והרומאית. בין השאר התגלו ארמונות החשמונאים מימי תקופת בית שני, ובהם ארמונו של אלכסנדר ינאי וארמון הורדוס. וכן, ומבנים רבים כמו אמת מים, ברכות שחייה, בתי מרחץ, מקוואות, אמבטיות, גנים, רצפות פסיפס, קולומבריום לגידול יונים וגיתות ליין.

נוכחות הצבא הרומאי בסביבות יריחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת של הלגיון העשירי פרטנסיס שהתגלתה באזור יריחו
ממוזער
ממוזער

כתובת לטינית שנמצאה בסביבות יריחו ועכשיו נמצאת בפטריכאיה הארמנית, מתוארכת לתקופת הקיסרים מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס (161-169 לספירה). הכתובת הייתה כתובת הקדשה למושל הפרובינקיה יוליוס קומדוס שפיאר מבנה, והוצבה כנראה על ידי יחידה של הלגיון העשירי פרטנסיס, ששכנה באזור יריחו.‏[12]

[Imp(eratoribus) Marco] Anton(ino), [et Lucio V[ero Aug(ustis), [? leg(io) X Fret(ensis)] fecit, [sub Iulio Co]mmodo co(n)s(ulare)
Cquote2.svg

(בזמן) הקיסרים מרקוס אנטוניוס האוגוסטוס ולוקיוס ורוס האוגוסטוס, בנה הלגיון העשירי פרטנסיס בנה, בהשגחתו של המושל הקונסולרי יוליוס קומודוס

Cquote3.svg
– כתובת מסביבת יריחו המוקדשת למושל הפרובינקית מהלגיון העשירי פרטנסיס

.

בית הכנסת שלום על ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הכנסת שלום על ישראל

בית כנסת זה התגלה בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בשנת 1936. החוקרים זיהו את רצפת הפסיפס בגודל 10 על 13 מטר כבית כנסת עתיק, בזכות הציורים של ארון הקודש, מנורה, שופר, לולב, והכתובת "שלום על ישראל", שהיא המקור לשמו של בית הכנסת.

בשנת 1986 רשות הגנים הלאומיים רכשה את הבניין. באותה שנה נוסד מניין קבוע במקום, ובשנות ה-90 המוקדמות, התחילו קבוצות לימוד ושיעורים. במהרה התפתחה ישיבה בבית הכנסת העתיק.

במסגרת הסכמי אוסלו (1993) נמסרה העיר יריחו לרשות הפלסטינית. בראש השנה תשס"א. בליל ה־12 באוקטובר 2000, פורעים ערבים נכנסו לבנין הישיבה והשחיתו סידורים וריהוט, ושרפו את הקומה השנייה. ספר התורה של בית הכנסת ניצל בזכות שמירתו בתוך כספת במחסן הנמצא ליד הפסיפס. כיום הספר נמצא במבואות יריחו. בשנת 2010 החלו תפילות מאורגנות במקום בליווי צה"ל ובתיאום הרשות הפלסטינית.

בית הכנסת העתיק בנערן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הכנסת בנערן

בית כנסת העתיק בנערן ממוקם כ-5 ק"מ צפונית ליריחו בגדה המזרחית של ואדי מכוך (נ"צ 1903.1447). האתר שוכן ליד חורשת עצים גדולה. באתר ישנו פסיפס גדול (מעט גדול יותר מהנמצא בבית הכנסת שלום על ישראל) הכולל גלגל המזלות ועוד וגם אבן שהיה כנראה בסיס לתיבה. האתר מתוארך למאה ה-6. המקום נתגלה בפעם הראשונה בשנת 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, במהלך הפגזה טורקית על האזור. בשנת 1921 נחשף הפסיפס על ידי 2 אבות דומינקנים. האתר נשכח ונתגלה שוב על ידי יחידה של צה"ל שהתאמנה במקום בשנות ה-70. כיום האתר נטוש אך מגודר ונעול.

ארמון הישאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ח'רבת אל-מפג'ר

ח'רבת אל-מפג'ר הוא אתר ארכאולוגי כ-5 קילומטרים צפונית ליריחו. המקום מכיל מספר מבנים מלכותיים מפוארים שהחלו להיבנות ב-743-744 לספירה על ידי אל ווליד יבן יזיד אך לא הושלמו בטרם נהרסו ברעש שביעית ב-747. יוצא מן הכלל הוא בית המרחץ שבמקום שהיה בשימוש, ושרידיו מכילים פסיפסים ועבודות סטוקו מרהיבים, שרבים מהם הועברו למוזיאון רוקפלר בירושלים. האתר היה גן לאומי ישראלי, וכיום הוא בניהולה של הרשות הפלסטינית.

אתרים ארכאולוגיים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים נוספים באזור הם:

  • תל אל סמרת - 600 מטר מדרום לתל א-סולטאן, תל מלאכותי שהיה בסיסו של היפודרום בתקופה הרומית.
  • תל חאסן, שבו נמצאו שורה של כנסיות מתקופות שונות.
  • אמת מים ממזרח לעיר מצויה אמת מים רומאית המובילה מים ממעיינות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kathleen Kenyon, Excavations at Jericho, London : British School of Archaeology in Jerusalem, 1960-1983, V1-5

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתנ"ך שם העיר מופיע בשתי צורות כתיב: בכל התורה ובמקומות נוספים מופיעה הצורה יְרֵחוֹ. בכל ספר יהושע ובמקומות אחרים צורת הכתיב היא יְרִיחוֹ. העיר נקראת גם "עיר התמרים" (דברים ל"ד, ג'; ספר שופטים א', ט"ז וג', י"ג); דברי הימים ב', כ"ח, ט"ו.
  2. ^ The Ancient City of Jericho, Jewish Mag
  3. ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא - גיאוגראפיה היסטורית, עמוד 89.
  4. ^ http://www.htmlbible.com/sacrednamebiblecom/kjvstrongs/STRHEB34.htm
  5. ^ בספרה "חשפנו את יריחו" (1957), עמ' 200
  6. ^ Bruins, HJ and van der Plicht, J (1995). Tell es-Sultan (Jericho): Radiocarbon results of short-lived cereal and multiyear charcoal samples from the end of the Middle Bronze Age, Radiocarbon Vol. 37, pp. 213–220, לאחר כיול נתוני החוקרים לפי INTCAL04.
  7. ^ במסקנות לסיפרה
  8. ^ מגן ברושיגרנד קניון, באתר הארץ, 31/12/2008
  9. ^ ‏מקור: אריה יצחקי, מעיין אלישע, (בתוך) יריחו והסביבה בעריכת אלי שילר, קרדום - דן ירלון לידיעת הארץ, הוצאת אריאל - ירושלים - 1983‏
  10. ^ אשל ח' וזיסו ב', ממצאים מתקופת מרד בר כוכבא ממערות כתף יריחו, בתוך: ח' אשל וד' עמית (עורכים), מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא, תל אביב, תשנ"ט, עמ' 113-151 ; כסלו מ' והרטמן ע', שרידי מזון של יושבי מערות כתף יריחו בסופו של מרד בר כוכבא, בתוך: ח' אשל וד' עמית (עורכים), מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא, תל אביב, תשנ"ט, עמ' 153-168
  11. ^ י' פורת, חקלאות השלחין ביריחו ועין גדי בתקופת הבית השני (המאה השנייה לפני הספירה- המאה הראשונה לספירה, בתוך: א' אופנהיימר ואחרים (עורכים), אדם ואדמה בארץ ישראל הקדומה, ירושלים, תשמ"ו, עמ' 127-141
  12. ^ CIL III 6645 = Eck W., Cotton, Hannah M, 'Eine Bauinschrift unter Marc Aurel und Lucius Verus aus Jericho’, ZPE 127, 1999, 211-215